בית שלמה אורח חיים קלא

ודאי דנשארה השגת רוה"ק אצל חכמי הש"ס וכל דבריהם ברוה"ק ובש"ס ב"ב די"ב אי' מיום שחרב ביהמ"ק כו' אע"פ שנטלה נבואה מן הנביאים מן החכמים לא נטלה וז"ל הרמב"ן הובא בע"י שם ה"ק אע"פ שנטלה נבואה מן הנביאים שהוא במראה ובחזון נבואת החכמים שהוא בדרך חכמה לא נטלה אלא יודעין האמת ברוה"ק שבקרבם ע"ש. וגם הרבה מרבותינו שאחר הש"ס זכו להשגת רוה"ק והר"י בעל התוס' אמר על הרי"ף שודאי רוה"ק שרתה עליו כשחיבר ההלכות וכן הר' עזרא שהי' תלמידו של ר"י ב"נ בן הראב"ד והי' לו גילוי אליהו ז"ל הביאו התוס' בשבועות דכ"ה ובגיטין דפ"ח בשם הר' עזרא הנביא. וכן הר' שמואל חסיד אביו של הר"י חסיד הי' נקרא בשם ר"ש חסיד קדוש ונביא עיין תשו' רש"ל סימן כ"ט וע"כ אף שלא הי' נביאים ממש מ"מ נקראו כן ע"ש הרוה"ק שהי' בהם כמפורסם בעובדא שעשה הר"ש החסיד לעיני הכל וע"כ כמ"ש והראב"ד בהשגות ה' לולב כ' כבר הופיע רוה"ק בבהמ"ד מכמה שנים ורוב המחברים ז"ל פירשו דכוונתו לרוה"ק ממש ע' שה"ג וגם רבינו האר"י הק' שידוע שהי' מגלה תעלומות ויודע כל הגלגולים ידע מה בחשוכא וגילה כל מקומות שנקברו שם כל תנאים ואמוראים באה"ק הכיר בפרצופי ב"א מה שפגם וגם תיקונו אין לספק עליו ח"ו כלל וכלל שודאי הי' בעל רוה"ק. וכן אנו מאמינים בכל קדושי עליונים הסמוכים לדורינו וביניהם הק' בעל אוה"ח כפי שהעיד עליו בעש"ט הק' וגם הג' אזולאי ז"ל אשר עיניו ראו ולא זר כמבואר בשה"ג בודאי הי' בעל רוה"ק ועיין בס' חפץ ה' מהגאון בעל אוה"ח בשבת ד' יוד מש"ש (א) ודי בזה. אחר כותבי ראיתי שיש ראיה מוכרחת מש"ס לד' הרח"ו ז"ל הנ"ל והוא מספ"ק דיומא דכ"א דקאמר דבמקדש שני הי' חסר חמשה דברים ארון כו' ושכינה ורוה"ק ואו"ת וע"ש בתוס' וא"א הא רק ד' הן דכיון שאין רוה"ק אין שואלין באו"ת כדאיתא ביומא דע"ג ע"ב. א"ו כד' הרח"ו והיא ראיה גדולה

תשובה קיג סקאלא יום ג' י"ב אלול תרי"ד לפ"ק כתיבה וחתימה טובה וישועה קרובה לכבוד אה' חתן אחי ידידי כנפשי הרבני המופלג החריף ש"ת מוה' זיידא יהודא ליב שיחי'

ראיתי מכתבו הנעים העריך מערכה קונטרס ארוך להשיב על דברת בני חביבי האברך השנון מ' אברהם שיחי' ואז כי אינני מופנה מכל צד כי כתרוני הקפוני טרדות רבות וגם אינני במזג הבריאות עכ"ז לאהבתו כל דבריו עברו לפני וארשום העולה ע"ד בקצרה

(א) העיר ע"ד המשנה למלך פ"ד מבכורת שהקשה על הש"ס דבקידושין דס"ב חשיב גירות אינו בידו משום דמי יימר דמזדקקי לי' תלתא ובשבת דמ"ו קאמר דכיון דסגי בג' הדיוטת ל"א מי יימר וכ' המל"מ דאפשר דהטעם הוא משום דלא סגי בהדיוטת ע"כ והק' מעל' דהא גבי נדרים בעינן נמי שיהי' גמורי כמבואר בפוסקים והאריך בזה ולק"מ דגבי נדרים א"צ רק דמסברי להו וסברי כמבואר בבכורות דל"ז אבל לא בעינן גמירי ולא סבירי כמפ' ברא"ש פ"ג דנדרים דהא באמת ילפינן בג"ש היתר נדרים משחוטי חוץ דאהרן ובניו וכל ישראל כדאי' בנדרים דע"ח א"כ היה ראוי שגם הדיוטת לגמרי יהיה כשרים אלא שבעינן דמסברי להו וסברי מטעם שכ' הר"ן שם דאי אפי' כי מסברי להו לא סברי סבי דבהתא נינהו ופשיטא דלא חזי להיתר נדרים דכיון דלא סברי כלל אפי' כשהן מתירי' אינן יודעים מה הן מתירים ע"ש ומש"ה כל שהן בגדר מסברי להו וסברי סגי אלא שבירושלמי מבואר דבעינן נמי שידעו לפתוח אבל אכתי אינם בגדר ת"ח וכאלו שכיחי רבים אבל לענין גר מבואר בש"ס יבמות דמ"ז דבעינן שלשה ת"ח דוקא להודיע לו מצות קלות וחמורת ושיקבל בפניהם ואע"פ שהרמב"ם פי בספי"ג מא"ב דבדיעבד אף אם מל וטבל בפני ג' הדיוטות ה"ז גר מ"מ כיון דלכתחלה בעינן ת"ח דוקא ע"כ לא הוי בידו ואף שכתב התוס' בקידושין דס"ד ע"ב לענין גט ישן דכיון דדיעבד מהני הוי שפיר בידו ועיין בתוס' סוכה דל"ב סד"ה באשרה ודל"ג דיה נקטם ובזבחים סדל"ד ד"ה כל שבידו מ"מ זהו בדבר שתלוי בידו לבד אבל כאן הדיוטת לא יזדקקו כיון דלכתחלה אסור לגייר בפני הדיוטת וכיוצא בזה כתב הרמב"ן במלחמות במס' יו"ט פ' המביא לתרץ ק' התוס' בשבת דמ"ג שהק' דאמאי גבי בכור לר"ש כיון דאסור לראות מומין ביו"ט אף אם עבר ותיקנו אין מתיקון משום מוקצה ואמאי אמרינן בטבל אם עבר ותיקנו מתיקון ע"ש שהוא קו' חמורה מאד וכ' הרמב"ן לתרץ דבטבל כיון שבידו לעשר א"כ מש"ה אמרינן דלא הוי מוקצה משום דאם עבר ותיקנו מתוקן ואף דבשאר מוקצה מחמת איסור כמו בנר שהדליקו בשבת הוי מוקצה אף שבידו לכבות ע"י איסור שם הוי איסור תורה כמו שחלקו רש"י ותוס' שם במס' יו"ט סוף דל"א א"ו כמ"ש הרמב"ן שם משום שראוי ליהנות בטבל אף באיסורו ע"ש אבל גבי בכור שאינו ראוי רק ע"י היתר חכם ואינו בידו רק ביד אחרים ואחרים מסתמא לא יעברו אף ע"י איסור דרבנן מש"ה הוי מוקצה ע"ש העתקתיו שהוא תי' נכון מאד על ק' תוס' החמורה ע"כ בנ"ד נמי י"ל בכה"ג ובלא"ה נראה שהרמב"ם לשטתו שסובר שהודעת המצות אינו מעכב בדיעבד וכ"ה ד' הנמק"י ע"כ א"צ בדיעבד דוקא ת"ח וסגי בהדיוטת אבל להתוס' והרא"ש דקבלת המצות עיקר ומעכב בדיעבד ופליגי אהרמב"ם כמ"ש הד"מ וב"ח סי' רס"ח ומבואר מדבריהם דהודעת המצות וקבלת המצות אחת היא י"ל דלהתוס' והרא"ש אף בדיעבד מעכב אם לא היה בפני ת"ח דהא צריך שיודיעיהו מצות קלות וחמורת ולפ"ז צ"ע דברי המחבר בש"ע סי' רס"ח דבס"ג סתם כד' התוס' והרא"ש ובסי"ב סתם כד' הרמב"ם וע"ש בד"מ ריש הסימן ואכ"מ להאריך יותר

ב) והנה בני שיחי' כ' לתרץ ק' המל"מ הנ"ל דשאני בגר שאין לנו רק צד א' דבעינן תלתא דוקא דיחיד מומחה לא מהני ע"כ אמרינן מי יימר משא"כ בהתרת נדרים שיש שני צדדים להתיר נדרים יחיד מומחה וגם שלשה הדיוטת ולזה ל"א מי יימר כיון שיש שני צדדים להתיר ונסתייע לזה מתשו' מהר"מ מינץ סי' קי"א שהקשה דאם נאמר דחכם יכול להתיר לאשת איש שנדרה מאי פריך הש"ס מי יימר דמזדקק לה בעל ומאי קושיא הא שאני גבי בכור שאין צד להתיר רק בהתרת חכם משא"כ גבי נדר אשה יש שני צדדים להתיר התרת חכם והפרת בעל ע"כ ל"א מי יימר ומזה נסתייע בני שיחי' לתירוץ שלו ורו"מ השיג עליו דהא גם גבי גר הכי אין בעולם רק שלשה הא יש כמה וכמה שלשה הדיוטת א"כ מאי חילוק יש בין התרת נדרים שיש שני צדדים התרת חכם וגם שלשה הדיוטת הא גם גבי גר יש כמה פעמים שלשה הדיוטת דשכיחי טובי ויש בידו לגייר בפני שלשה הדיוטת שירצה עכ"ד רו"מ ואני אומר שדברי בני שיחי' נכונים. דהא כ' התוס' בפ"ק דכתובות לענין ספק ספיקא דהיכא דהס"ס הוי משם א' לא הוי ס"ס ע"ש. והדי אף שיש שני צדדים להתיר וס"ס מטעם רובא הוא לא מקרי רובא בכה"ג כיון ששני הצדדים הם שם א' ממש וגם לענין מיעוטא דמיעוטא כ' המרדכי בחולין פ' הזרוע דלא הוי מיעוטא דמיעוטא אלא בתרי עניני' כו' אבל בענין א' אף א' מני אלף הוי רק חד מיעוט ע"ש. ואף שי"ל דגם כאן הוי רק משם א'. ושאני בהך דמהרמ"מ דהא יש חילוק בכמה ענינים בין התרת חכם להפרת בעל דבעל מיגז גייז וחכם מעקר עקר. ובעל צ"ל דוקא בלשון הפרה וחכם דוקא בלשון התרה ולהיפך לא מהני משא"כ לענין התרת חכם והתרת שלשה הדיוטת דאין חילוק לדינא כלל. מ"מ כיון שחכם מתיר יחידי. ובהדיוטת בעינין שלשה דוקא. וגם שלשה אין יכולין להתיר במקום שיש חכם לא הוי משם א' ממש ועיין בש"ך בדיני ס"ס אות י"ב. משא"כ בגר דלא מהני רק שלשה. וכמה פעמים שלשה ודאי דלא הוי שני צדדים להתיר ועיין תשו' נו"ב מ"ק חיו"ד סי' מ"ז ע"כ דברי בני שיחי' נכונים. (

) **((א) ספר חפץ ד' אינו ת"י אך ככל החזון הזה לחלק משנחרב בהמ"ק בטל רק נבואה ולא רוה"ק כ' ג"כ בעל אוה"ח הק' בפ' בראשית על פסוק ויאמר ד' לא ידון רוחי והדבר הקשה מ"ש שם דאין אתנו ריח הקודש ואצ"ל רוח הקודש ואולי על עצמו אמר כן לרוב ענותנותו ואכתי צע"ק

ב) הפלפול הלז פלפלתי עם ח"ד הרב החריף וכו' מ' זיידא כד הוינא בר שיתסר ועכשיו ראיתי לרשום מה שעוררו רעיוני לפלפל בענין הזה בהתשו' שהשיב לנו אאמו"ר הג' זללה"ה ע"ז. הנה במה שכ' אאמו"ר זללה"ה דהתרת נדרים בג' היא דוקא במקום שאין מומחה כן היא האמת והוא ש"ס מפורש בבכורות דל"ו ע"ב ועיי' בר"ן נדרים דכ"ג ע"א ודבר זה נראה דאשתמיט לי' למרן המהרש"א זללה"ה שכ' על מה שהקשו התוס' בשבת דמ"ו על התי' שתי' הש"ס דשאני גבי בכור דאמרינן מי ימר דמיזדקדק לי' חכם אבל בנדרים אי לא מיזדקדק לי' חכם סגי בג' הדיוטות והקשה המהרש"א דהא דג' מתירין הבכור היא דוקא במקום שאין חכם וא"כ דלמא ר"ש מיירי במקום שיש חכם עכ"ד אבל הלא גם גבי נדרים כן היא וא"כ אזדי' לי' תירוצו אכן א"כ הוא יש לדחות בזה ג"כ תי' דהא ליכא תרי נדרים דבמקום שיש מומחה אין רשאי להתיר בג' הדיוטות ובמקום שמתירין ג' הדיוטות הוא דוקא במקום דליכא חכם אך לפי מה שהעלה הר"ן שם דזה היא רק משום כבודו של חכם ובדיעבד אשתרי' לי' נדרא בג' הדיוטות אף במקום שיש חכם לק"מ ובפרט דכאשר נאמר דמי יימר דמיזדקק לי' חכם דהחכם לא ירצה להיזדקק אין בזה מפני כבודו דהחכם ויכולין להתיר לו ג' וזה נכון. ובזה יתורץ הדק היטב קושיית הישועות יעקב ביו"ד סי' ש"ט שהקשה לפי מאי דמשמע מדברי הרמב"ם בפ"ב מה' יו"ט דס"ל דכל האיסור דרואין מומין ביו"ט היא רק מטעם מוקצה דמי יימר דמיזדקק לי' חכם וע' במ"מ שם ועכצ"ל כתי' הא' בתוס' שבת דמ"ו בד"ה התם וכתי' רש"י וא"כ קשה הא בזה"ז ליכא מומחה דבעי נסמך מחכם שבא"י כמו שכ' הב"י רס"י ש"ט וא"כ בזה"ז אמאי אין רואין את המומין ביו"ט דהא אין לנו רק מומין גלוים הנתרים בג' הדיוטות דוקא. וא"כ אין כאן מי יימר ובאמת מסתימת דברי הרמב"ם משמע דאף בזה"ז כן הוא וכן האריך בס' ישי"ע להקשות בכעין זה על ש"ס דביצה דכ"ז בהא דרבא לפי שיטת הרמב"ם הנ"ל וכ' דהיא קושיא נפלאה ולא תי' כלום ולדברינו נכון מאוד כיון דעכשיו אין מומחה וניתר רק בג' הדיוטות אמרינן שפיר מי יימר וזה נכון לפע"ד אבל באמת ראיתי דאכתי לא פלטינן מידי עיונא ודיקדוקא דאם נאמר כן יקשה דהא הב"י סתם להלכה כהרא"ש ופ' ביו"ד רס"י רכ"ח דהאידנא אין מומחה לענין התרת נדרים וא"כ יקשה האיך סתם להלכה באו"ח סימן שמ"א דמתירין נדרים בשבת הא עכשיו ליכא רק ג' הדיוטת לבד וצ"ע אלא דקושית הישועות יעקב אכתי יש לתרץ בדרך זה דהא כל ענין הקושיא היא (רק לדעת הרמב"ם דס"ל דאין בהא דרואין מומין ביו"ט רק משום מוקצה דהא ליתר המפרשים לק"מ והרמב"ם)**