בית שלמה אורח חיים קל

חלוקין וכיון שלאו זה עובר בבישול ל"ח לי' באכילה ח"פ. והנה לשון הרמב"ם בסה"מ לאוין כ"ה כ' שהזהירנו מחבר דבר מע"א אל ממונינו כו' והוא אמרו ולא תביא תועבה אל ביתך ומי שנהנה ממנה מדבר חייב מלקות וכבר ביארו בסוף מכות דכ"ב שמי שבשל בעצי אשרה לוקה שתים כו' ע"כ וכ"כ הרא"ה בס' החינוך מצוה תכ"ט ח"ל שלא נדבוק כו' וביארו ז"ל שהמבשל בעצי אשרה לוקה שתיים משום ולא תביא תועבה וגו' ומשום ולא ידבק וגו' ששני ענינים הם א' המכניס דבר ע"א ברשותו כדי ליהנות בו וא' הנהנה בו שבשניהם מראה האדם בנפשו החפץ אליו ולוקה על שניהם ואעפ"י ששניהם עיקר א' להם והוא ההנאה שהרי אינו לוקה אלא בשביל ההנאה מ"מ מכוון שיהנה ילקה שתים כו' ע"כ. הנה לכאורה דוקא בע"א הוא שלוקה על הבישול משום שבלשון לאוין אלו הוא שלא נדבוק ונחבר דבר מע"א עם ממונינו והיסק הוא בכלל זה אבל לא בשאר איסורי הנאה אבל זה אינו וכמ"ש למעלה אלא כוונתם נראה משום דכאן קאמר דהמבשל בעצי אשרה לוקה משום לא תביא והא במשנה בע"ז דכ"א דקרא דלא הביא כפשוטו הוא שלא יביא ע"ז לתוך ביתו וע"ש בתוס' ריש ע"ב וברא"ש שם ובש"ס דט"ו שם ובתשו' עמדתי בזה ובפרט על לשון הר"ן שבמשנה הנ"ל והבאתי שם לשון הרמב"ן בחי' שם. ועתה ראיתי שזה כוונת הרמב"ם והראה בלשונם קזך דאף דפשטא דקרא אמת שהזהירה תורה שלא להביא ע"א לביתו מ"מ ממילא מצד זה נאסור ג"כ ההנאה מה"ת ובזה נסתלק השגת הרמב"ן בס' המצות שורש ט' בהשגה ראשונה מש"ס דמכות הנ"ל עלי' כאשר תי' שם באמת בס' מג"א באות ו' ע"ש אלא שכבר קדמו הרא"ה בחינוך במתק לשונו בדבריו הנ"ל וע' בלח"מ רפי"א מהמ"א כנראה שלא ראה דבריהם ובעיקר דברי הש"א שהביא רו"מ עמד המגי' מדברי התוס' במכות דט"ו ע"ב ד"ה במאי ע"ש ויש לדחות דהא ע"כ לא מתוקמי' רק בקנה החמץ קודם שחיטת הפסח דהא א"א לצמצם וא"כ אף שעשה מעשה לעבור על איסור בל יראה מ"מ לענין לאו דלא תשחט על חמץ לא עשה מעשה לעבור ושפיר הוי הת"ס בכה"ג וע"ש בתוס' במכות ד"ה ועבר אלא שתמי' זו יפול על הגאון הנ"ל בתשובתו שבתשו' בית אפרים חאה"ע סי' מ"ב שיש להקשות עליו מדברי התוס' במכות הנ"ל ומתוס' גיטין דל"ג ד"ה ואפקעינהו וכבר דתה כן הנו"ב מה"ק חאה"ע סי' ס"ב ע"ש מתוס' גיטין הנ"ל. והנה מדברי התוס' דגיטין אין ראיה כ"כ דביטול הגט לאו בידו הוא וגם שאלה בנזיר אינו בידו כ"כ דמי יימר דמיזדקקי לי' בי דינא וע' בש"ס בקדושין דס"ב רע"ב וכ"כ הרמב"ן בס' המלחמות בפסחים פא"ע והריטב"א בשבועות ד"ד ואף שיש לכאורה סתירה לזה מש"ס שבת דמ"ו ע"ב וע' במכ"מ פ"ד מבכורת וע' בש"ס יבמות דפ"ח וע' בס' שעה"מ פי"ג מהא"ב והארכתי מאד בתשו' במק"א אבל מד' התוס' במכות הנ"ל יש ראיה ברורה ומחמת רוב טרדותי הצרכתי להפסיק באמצע הפרק ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה קיב סקאלא יום ב' טו"ב מרחשון תרכ"ו לפ"ק

שפעת שלום וברכה לכבוד אה' ידידי הרבני המופלג בתורה ובחסידות ירא ושלם מ' דוד נ"י שו"ב בק' באטישאהן

מכתבו קבלתי ע"ד איש ריק ובור שבא לק' סיווען ובפיו מלא לאמר ולדבר תוהא על רבותינו הקדושים חכמי הש"ס שדבריהם הם רק עפ"י שכל אנושי ולא השיגו רוה"ק ויען כי עמדו עליו כל יראי ה' עשה במחשך מעשהו ושאל לאחד מחכמי הדור אם פשע במה שאמר שס' אוה"ח לא נעשה ברוה"ק. והחכם השיב לו ושם אתכם לסכלים וכ' שהלא מימות נביאים אחרונים בטלה רוה"ק וסיים במכתבו וז"ל אף אני מוסיף אף שבעל אוה"ח הי' גאון וצדיק יסוד עולם לא הי' בעל רוה"ק ע"כ. ועי"ז רפו כל ידים כי ע"י מכתב זה מצא הריק הזה לאמת דבריו ורו"מ השיב ע"ז מש"ס עירובין דס"ד ע"ב גבי ר"ג ומתנא דב"א חיא פ"ט וגם ממירא דרפ"ב בש"ס ע"ז ד"כ לזאת ע"כ בש"ס שלהי סוטה על נבואה כוונו ולא על רוה"ק והאריך בזה. הנה דברי רו"מ טובים ונכוחים ודברי הרב הג' המשיב הם בזה כשגגה היוצא מלפני השליט וכבר נאמר כן בפי' בס' שער הקדושה לרבינו מוהרח"ו ז"ל בח"ג ש"ז ע"ש שהביא דברי תד"א הנ"ל וכ' ע"ז וז"ל והנה באזנינו שמענו ובעינינו ראינו יח"ס השיגו למדרגת רוה"ק בזמנינו זה והי' מגידים עתידות ע"ש ושם לעיל מזה בש"ו כ' וז"ל ואל זה כוונו רז"ל כי אחר חגי זכריה ומלאכי פסקה נבואה לגמרי ונשתייר רוה"ק כו' ע"ש וע"כ דמפ' הא דקאמר הש"ס שלהי סוטה משמתו חזו"מ נסתלקה רוה"ק מישראל לנבואה כוונו ולא לרוה"ק ממש ומצאנו כיוצא בזה במכלתא וז"ל יהושע שמש את משה ושרתה עליו רוה"ק אלישע שמש את אליהו ושרתה עליו רוה"ק כו' והרי עליהם שרתה רוח נבואה ממש אלא שנבואה נמי ניקרא רוה"ק כדכתיב מי יתן וגו' עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם וכ"כ וצלחה עליך רוח ה' והתנבות עמהם ועיין ברש"י סנהדרין דפ"ט ד"ה סגנון ומשום שרוה"ק ג"כ מדריגה לנבואה כמ"ש בס' המורה ח"ב פמ"ד לכן נקט לפעמים נבואה בלשון רוה"ק ויש סמך לזה מלשון רש"י יומא דכ"א ע"ב שכ' ורוה"ק לא היתה בנביאים ע"ש ועד"ז י"ל מה דאי' בש"ס בסוכה דמ"ה דל"פ עלמא מל"ו צדיקי דמקבלי אנפי שכינתא בכל יום באספקלריא המאירה ובני עלי' כרשב"י עיילי נמי בלא בר ולכאורה הא קאמר בש"ס ס"פ החולץ דכל הנביאים חוץ ממשה לא נסתכלו רק באספקלריא שאינה מאירה. ועיין במהרש"א בח"א שעמד בזה ותי' ק' להבין ולפי הנ"ל י"ל דהא ע"כ אחר נביאים האחרונים נסתלקה נבואה רק רוה"ק נשאר בזה שפיר מקבלים באספקלריא המאירה מדריגה זו ועכ"פ מבואר שלעולם יש עכ"פ ל"ו צדיקים שבדור לא פחות שהם בעלי רוה"ק ומקבלי אנפי שכינתא והא דלא נשתמשו רק בבת קול היינו משום דבת קול מעין מדרגת נבואה הוא שמקול נבואה יוצא קול אחר ועיין בתוס' סנהדרין רדי"א האמנם בס' עה"ק בחלק ס"ת פכ"ד ופכ"ה נראה שמפ' מ"ש שלהי סוטה שנסתלקה רוה"ק היינו גם רוה"ק ממש. אמנם דבריו שם צ"ע כי כ' שם שאף השגת שמיעת ב"ק לא הי' רק בעת עמידת בית שני והלא מבואר בש"ס ריש ברכות דאחר חורבן הבית שמע ר' יוסי ב"ק והובא שם בעה"ק גם בש"ס ב"ב דע"ד ששמע רבב"ח ב"ק וכן ב"ק דר"א בב"מ דנ"ט וכן בכתובות דק"ג ובע"ז די"ח וכמוהו הרבה האמנם גם לד' עה"ק לא נמנע השגת רוה"ק אז רק מחמת שאין הדור ראוי אבל אם הדור ראוי הגם שנמנעת הנבואה אבל השגת רוה"ק לא נמנע ואפשר לומר דבעת שהי' ר"ג הי' הדור ראוי אף ששמואל הקטן הי' בזמן ר"ג כדאיתא שם בסנהדרין מ"מ ר"ג דהתם הי' ר"ג הזקן כמפו' שם ובמסכת שמחות רפ"ח. ועיין בירושלמי שלהי סוטה מבואר שם ששמואל הקטן הי' נמי בימי הלל הזקן אמנם לפלא קצת שר"א בן הורקנוס שהוא תלמוד ריב"ז כבר הי' במדריגה גדולה בימי שמואל הקטן ועכ"פ שפיר י"ל שבימי ר"ג ביבנה שהיא ר"ג דעירובין הי' הדור ראוי. וע"כ זכה להשגת רוה"ק ובס' העקידה בשער ואו ראיתי שאחר שהאריך בהחילוק שבין נבואה לרוה"ק שנבואה הוא מצד מעלת הנשמה ורוה"ק הוא מצד מעלת הרוח כ' וז"ל וממה שיאמת זה הדעת הוא שאפי' קצת החכמים מחכמי ישראל אמרו עליהם שהי' משתמשין בכח זה [הוא רוה"ק] עם שלא נמצא עמם כ"כ בקבע והביא הא דר"ג בעירובין הנ"ל. ואח"כ כ' וז"ל אמנם כשתתעצם הנפש במעלה השלישית של תוס' ויתרון הנשמה יעלו למעלת הנבואה ובה יתנבאו כ"א מן הראוים אליו לפי מעלתם אם לתועלתם אם לתועלת הרבים כשיסכימו הדברים אשר מחוץ כמו שאחז"ל סוכה כ"ח שלשים מהם ראוים שתשרה שכינה עליהם כמרבע"ה אלא שאין הדור ראוי לכך כו' עכ"ל ומבואר דהא דקאמר הש"ס השראת שכינה בזה הכוונה לנבואה ממש והוא דלא כד' עה"ק רק כד' הרח"ו ז"ל ולדבריהם א"ש בפשיטות הא דמסיים בהא דשמואל הקטן ואף הוא אמר בשעת מיתתו כו' והיינו ברוה"ק ולד' עה"ק צ"ל דבשעת מיתתו שאני כדאי' בזוה"ק ובמ"ר דאז חמא מה דלא זכי ביומי' משום דאיתוסף בי' ההוא רוחא כדכ' תוסף רוחם וגו' וע"ש ברש"י סנהדרין ד"ה אף ובש"ס בקידושין דע"ב סע"א ובפרש"י בד"ה כי קאי ומ"מ יהי' איך שיהי' נאמן עלינו מהרח"ו ז"ל בעדותו ובפירושו. וכן בשער היחודים להאר"י ז"ל כ' יחודים להשגת רוה"ק וכן בכוונת התפלה ונדפס בסידורים קודם תפלת מוסף ר"ה לכוון ולהתפלל בשעת שהש"צ אומר איה מקום כבודו להשגת רוה"ק ודברי האר"י ז"ל ותלמידו הרח"ו ז"ל הם דברי אלקים חיים בלי שום ספק ופקפוק ח"ו כלל וגם הש"ס דסוכה מסייע לזה ע"ש דמ"ה. וגם בארבעה זקנים שנכנסו לפרדס כ' הר"ה גאון בתשו' הובא בע"י בחגיגה שהקב"ה מראה את הצדיקים מראות נוראות כדרך שהוא מראה את הנביאים וע"ש מ"ש בשם הערוך בשם ר"ח. אמנם אף לפי פשטות הדברים אני תמה ואני אומר ולטעמיך הא דתנן נמי התם שלהי סוטה משמת ר' יוסי קטנותא פסקו חסידים וכי יעלה על הדעת שמאז אין חסידים כלל בעולם ואנו מתפללין בתפלת ש"ע ג"פ בכל יום על הצדיקים ועל החסידים. וגם אם מהא דאי' בש"ס כ"פ מעשה בחסיד א' אין קושיא דסתם מעשה בחסיד א' הוא או ר"י בן בבא או ר"י בר אילעי כדאמר הש"ס בב"ק דק"ג ובתמורה דט"ו ור"י קטנותא הוא ר' יוסף הבבלי כדאי' בירושלמי פ"ג דב"ק ה"מ ור"י ב"א הוי קשיש טפי מיוסף הבבלי כדאיתא בש"ס מנחות די"ח וכ"ש דריב"ב הוי קשיש טפי דריב"ב סמכי לריב"א כדאיתא בע"ז ד"ח ע"ב מ"מ הא מייתו הש"ס ר"ע חסידא והוא הי' בימי האמוראים בזמן ר"נ כדאי' בגיטין דס"ז ע"ב ובב"ב דקנז"א ע"א ועיין בסוכה די"א ע"א וכן מר זוטרא חסידא בנדרים סוף ד"ז וכן ר' סלא חסידא בברכות דכ"ט וכן ר' שמעון חסידא בסוכה דנ"ב ובתענית דכ"ג קרי להו לר"ה ורב חסידי דבבל. וכן ר"י מפריש שנקרא ר"י החסיד בתוספ' ריש ב"מ בעה"מ ס' חסידים ושם איתא כ"פ מעשה בחסיד א'. וכן הא דמייתי התם בברייתא שלהי סוטה משמת ראב"ע בטלו עטרות חכמה שעטרת חכמים עשרם ובירושלמי הגי' משמת ראב"ע פסק העושר מן החכמים וכי ס"ד שפסק העושר לגמרי והא הוי רבינו הקדוש אח"כ שאמרו בש"ס בשבת דקי"ג ובב"מ דפ"ה אהוריירהי דרבי הוי עתיר משבור מלכא א"ו שפסק ל"ד שפסק לגמרי אלא שלא קם עשיר כמוהו וכן בהך דפסקו חסידים ובתוספתא שלפנינו הגי' נתקטנה חסידות מישראל וע"כ אינו חולק על הגירסא שבמשנה דאי' פסקו חסידים. וכן בברייתא שבש"ס דילן אי' בטלו חסידים ובירושלמי הגי' פסקו אנשי חסידות ומשום דפסקו ובטלה בזה ל"ד שפסקה ובטלה לגמרי אלא שמדרגה של החסידים הראשונים לא הי' עוד וכן בענין עשירות וכן בענין רוה"ק הוא עד"ז אף שהרמב"ם בס' המורה לא חישב ברוה"ק רק שני מדריגות ובנבואה חישב מדרגות הרבה מ"מ פשיטא דגם ברוה"ק יש מדרגות הרבה זה למעלה מזה ובשער הקדושה שם בשער ז' חשב שם כמה מדרגות ברוה"ק זו למעלה מזו וא"כ י"ל דמדרגה העליונה מרוה"ק נפסקה במות נביאים האחרונים ובלא"ה י"ל דבטלה לאו דוקא אלא דאינו מצוי וכמ"ש התוס' בחולין דפ"ב ע"ב ובכמה דוכתי אבל