בית שלמה אורח חיים קכח

לכ"א אין לושט בדיקה מבחוץ משום שנכנס טפת דם בנקב וחיצון אדום ואינו ניכר וע"ש בשם הר"ן. אבל בפנימי של ושט ובשאר ב"מ שהם לבנים ודאי דבכל ענין כל שאינו צריך לבדוק רק מקום א' יש בדיקת לנקב משהו גרידא בכל ענין דלא כד' כ"ת דאזיל בתר איפכא ואכמ"ל עוד.. ועמ"ש בתשובתי לסייע לד' הפרמ"ג מדדחקו הפוסקים למה נצרך בושט לחששא דנתרפא הא בלא"ה אין לושט בדיקה מבחוץ. ואם נימא דבנקב רחב ניכר בחוץ הא שפיר יש נ"מ בקנה רחב ונתרפא חיישינן אף בכה"ג כמ"ש הפרמ"ג סימן נ"א וכ' כ"ת עכשיו דמד' התב"ש סימן נ"א מבואר דבקנה רחב ל"ח לנתרפא רק דטורח לבדוק בכל הדקין. והא ליתא דהא כ' התב"ש שם בסוף דבריו וז"ל ותו דבושט בסימן ל"ג לא אדכר שום חילוק אם נעשה הנקב בדבר דק או בדבר עב לעולם חיישינן לנתרפא והיינו כמ"ש הפרמ"ג ואף דבסוף דבריו דאם אינו ידוע אם נעשה עתה אין להקל כ"א לצורך גדול ובעיון רב דמשמע דבכה"ג יש להקל בלא"ה יש כמה פוסקים דאין לחוש לנתרפא כ"א בושט דמבואר כן בש"ס דהא בהמסס ובה"כ ל"ח להכי. וכבר האריכו בזה הראשונים מש"ה צירף התב"ש סניפים להקל בקנה רחב לעת הצורך וגם שם לא ידעינן בבירור אימתי נעשה ושמא נעשה מקרוב ועיין בלב"ש בקו' שה"ע סימן ז' ס"א סקי"ב ובסס"י ט"ו. וא"כ בושט ובפרט כשידעינן שנתחב מזמן רחוק שפיר אף בקנה רחב יש לחוש לנתרפא ואיכא נ"מ טובא א"ו כד' הפרמ"ג דאף לקנה רחב אין לושט בדיקה מבחוץ. והנה עיקר פלפולו בזה הוא משום שתמה ע"ד רש"י דמש"ה בדקינן לקנה משום דלא נטרף אלא ברוב והא אף לענין דריסה דמיטרף אף בקנה במשהו אף עפ"כ מועיל בדיקה בקנה. הנה קושייתו כבר אמורה עם הספר בס' ראש יוסף שם ע"ש ואכמ"ל יותר

ג) וע"ד שאלתו במכתב השני באשה שקבלה עליו שבת בהדלקת הנרות ואח"כ קודם ליל שבת שמעה שמת קרובה שמחוייבת להתאבל עליו ועש"ק הי' יום כ"ט למיתתו וכ' כ"ת שדינו כשמועה רחוקה כאלו שמעה בשבת עצמו. דאף דלהקל אין דין קבלת שבת כלילה שלאחריו מ"מ כיון שעכ"פ אסורה להתאבל אחר שקבלה שבת. אם כן שייך טעם הרשב"א בתשו' שהביא הב"י בשמע שמועה בשבת ולמ"ש נעשה רחוקה דפטור משום שכיון שאינו נוהג בו אבילות שבפרהסיא אינו גורם אבלות לשאר הימים וא"כ ה"ה בזה. עוד כתב כ"ת דאף אי ל"מ גם לזה קבלת שבת ואפי' נודע לה קודם קבלת שבת ושגגה או הזידה ולא נהגה אבלות קודם שבת אפ"ה אינה נוהגת אבלות אחר שבת כדין שמועה קרובה כיון שעתה הוא אחר ל' כמ"ש הט"ז סס"י שצ"ז ע"ד מהר"מ מינץ. והש"כ בנה"כ הסכים עמו דלא כמ"ש בש"כ שלפנינו. וכתב כ"ת דהטעם השני נראה בעינין יותר נכון ואף דבמקום דל"ש טעם הראשון ברור בעיניו להקל למעשה משום טעם השני לבד ושאל חו"ד ואני אומר דטעם השני ליתא כלל והגע בעצמך לדבריו בשמע שמועה קרובה ביום ל' או אף בימים שלפניו וחל עליו גזירת ז' ול' ולא נהג אבלות כלל אף במזיד עד שהגיע יום ל' למיתת המת וקבורתו פטור לדבריו מבלי להשלים עד ז' ימים מיום השמועה והא ודאי ליתא דכי יהי' חוטא נשכר שבשביל שעבר ע"ד חכמים ולא נהג אבלות בקצה הימים יפטור מהשאר ול"ד להא דסי' שצ"ו דאבל שלא נהג אבלות כל שבעה דאי' שם דמשלים כל ל' ומבואר דאחר ל' אינו משלים דמזה מייתי הט"ז לראיה בהא דסימן שצ"ז דשם לא היה שמועה תוך ל' וחלו עליו ז' ול' מיום המיתה. ואחר ל' כיון שעבר כל ימי אבילות אין לו תשלומין משא"כ כששמע שמועה קרובה דחלו עליו ז' ול' מיום השמועה א"כ אלו השלשים הם כמו הל' מיום המיתה. ואם לא נהג דין ז' משלים כל ל' יום מיום השמועה ושאני בהך דינא דמהר"ם מינץ דהשמועה שבתוך ל' לא הטיל עליו אבלות כיון דפטור מלהתאבל מספק ואף על גב שעתה נתברר שבאמת היה אז תוך ל' והיה שמועה קרובה מכל מקום כיון שבשעת השמועה לא חל עלי' אבלות אף שעתה נתברר שבטעות היתה שלא נהג אבלות מכל מקום עתה הוא אחר ל'. אבל בנ"ד שמטעם השמועה חל עליו אבלות ז' ול' מיום השמועה. ונראה ברור שאף אם לא נהג אבלות כל ז' שמחויב להשלים תוך ל' מיום השמועה ומכ"ש בנ"ד שלא עבר רק יום מיום השמועה והוא תוך ז' מיום השמועה דודאי משלים עד ז' מיום השמועה ודוקא בשמע שמועה קרובה בשבת ובמוש"ק נעשית רחוקה היא דאינו נוהג אלא יום א' מטעם שכתב הרשב"א כיון דבשעת השמועה אינו נוהג אבלות שבפרהסיא והוא היום גורם לכל השבעה דהא אח"כ הוא אחר ל' אם כן אין בדין שמה שיבא מחמתו יהא חמיר ממנו. אבל כשהיום הגורם הוא חייב באבלות אף שהוא הזיד או שגג ולא נהג בו אבלות איך יעלה על הדעת שמשום זה יהיה נשכר ולא יצטרך להתאבל עד תשלום הז' הא ודאי דלא ודלא כד' כ"ת. אמנם הטעם הראשון אף שגם עליו יש קצת פקפוק מכל מקום לדינא בראה נכון בפרט באבלות דאזלינן לקולא

ד). וע"ד שאלתו בנדון האשה שמחלה כתובתה לבעלה קודם הגירושין כנהוג לעשות עפ"י ס"ג ומת הבעל אחר הגירושין בחליו שגירשה אז בכדי לפוטרה מזיקת יבום והאשה באתה עכשיו לתבוע כתובת' ברור דהמחילה מועלת דהסכמת רה"פ דמחילה א"צ קנין אף בנקט שטרא. ובפרט דהיורשים מוחזקים ובפרט אם לא נאמר דמחילה מועלת חזר יותר החשש שבהגהת רמ"א בסה"ג בסי' קנ"ד ספ"א למקומו ביתר שאת אע"כ כמ"ש ויש ליתן ג"כ טעם נכון דאף אם נימא דבעלמא מחילה היכא דנקט שטרא צריך קנין כאן א"צ דבההוא הנאה דעשה רצונה לגרשה בפרט בנ"ד לפוטרה מזיקת יבום גמרה ומקנה אף בלא קנין כהא דאי' בש"ס כתובות דק"ב ע"ב ובב"מ דצ"ד ע"א ובב"ב דק"ו ע"ב ובשלהי ב"ב וגם נראה כיון שלא רצה לגרש רק באופן זה א"כ זה הוי כפרעון כאלו נתנה לו מעות בעד שגורשה לפוטרה מזיקת יבום ועיין בהרא"ש וראשונים ז"ל ביבמות דק"ו ובתשו' רש"ל סי' כ"ה שוב נזכרתי שבתשו' נו"ב מה"ת חח"מ סי' ל"ב נשאל על ענין כזה ומתחלה תלי לה בפלוגתת הפוסקים אי מהני מחילה בלא קנין בתפיסא שטרא כתובה וכ' שאין להוציא ממון מהבעל ואח"כ כ' כמה חילוקים שאף הר' ישעיה שס"ל דל"מ מחילה בלא קנין בתפיס שטרא מודה התם ולא נחית למ"ש לומר דבכה"ג מהני לכ"ע כיון שמחלה כתובתה עבור הגירושין ולפלא בעיני אחר שנחית שם לסברא זו לענין אם הגט פסול כמו בנדון שלו שם דל"מ מחילתה דהוי מחילה בטעות דודאי המחילה היתה כדי שיגרשנה ע"ש וא"כ ממילא מה"ט אם הגט כשר מהני מחילתה בלא קנין לכ"ע מטעם שכתבתי והנו"ב לא נחית לזה וכ' צדדים אחרים שהמחילה קיימת לכ"ע בדברים אשר אינם מוכרחים כלל למעיין ואכמ"ל ומה שכתבתי נראה נכון בס"ד הנה עכשיו מלאתי רצונו והשבתי לו על כל שאלותיו אמנם לע"ע לא יעמיס עלי דבריו כפעם בפעם כי בעו"ה כשל כחי ואף גוף הכתיבה קשה מאד לפני וגם אני טרוד להשיב להרבה מקומות קרובת ורחוקת בשאלות גדולת ונחיצות מאד למעשה ושלום כנפשו ונפש הדו"ש. שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה קי סקאלא יום ב' כ"ב שבט תרל"א

שפעת שלום וברכה לכבוד אה' יד"נ הרב החריף שלשלת היוחסין מ' חיים נ"י טוביש

מכתבו קבלתי שבוע העברה ולאשר הייתי טרוד מאד להשיב הרבה תשו' נחוצת למעשה לא יכולתי לעיין במכתבו וכעת עיינתי ותוכן דבריו ליישב קו' הר"י בתוס' ספ"ק דע"א רדכ"א על לשון אי הכי כי התוס' כ' דאליבא דרשב"א פריך דס"ל כותים גירי אמת הן כדמוכח פ"ק דחולין והק' כ"ת דמנ"ל דודאי ר"מ דלדבריו לרשב"א ס"ל כותים גירי אמת הן אבל רשב"א בעצמו שמא סבר דגירי אריות הן וא"ל דא"כ עבר רשב"א על לפני עור שמא מיירי בחד עברי דנהרא דליכא לפני עור וא"ל דהא עכ"פ מדרבנן אסור כמ"ש התוס' בשבת ד"ג ולעיל ד"ו אכתי לפ"מ שמבואר מד' הריטב"א בב"מ ד"י דאף מדרבנן ליכא איסורא ועיין שו"ת מהרי"ט סי' קט"ז ובמל"מ פ"ג מה' רוצח א"כ ק' ובזה כ' ליישב קו' התוס' כי התוס' שם ד"ה אבל לנכרי הק' דמנ"ל שמא נקט כותי לרבותא ותי' דנכרי הוי רבותא טפי דבכותי איכא נמי לפ"ע ועוד תי' הר"א משום דדייק ממתני' כו' ע"ש והקשה המהרש"א דהא ע"כ לפ"מ דמשני הש"ס משום דנכרי ציית ע"כ ל"א כמתני' דא"כ אמאי אסרה מתני' במרחץ ובזה כ' כ"ה ליישב לשון אי הכי משום דאמלתא דרשב"א גופי' ל"ק דשמא באמת ס"ל לרשב"א דכותים גירי אריות הן וא"ל דא"כ אמאי הלך בשליחות ר"מ בחולין הא איכא לפ"ע די"ל דמיירי בחד עברא דנהרא וס"ל כריטב"א דליכא איסור אפי' מדרבנן אבל לפ"מ דמשני נכרי ציית וא"כ ע"כ ל"א מתני' כרשב"א כקו' מהרש"א וא"כ מנ"ל להוכיח דנכרי שרי שמא לרבותא נקט כותי וכ"ש נכרי וצ"ל דדייק משום דנכרי הוי רבותא טפי דבכותי איכא נמי לפנ"ע וע"כ דס"ל דכותים גירי אמת הן מדיש לפנ"ע ע"כ מקשי ות"ל משום לפנ"ע זהו תו"ד והנה מ"ש כ"ה מד' הריטב"א בב"מ ודאי דנמשך כ"ה אחר ד' הנו"ב קמא חאה"ע סי' ע"ה סד"ה ואם שייך ומזה דאם נאמר בודאי דגם בדרבנן אשלד"ע כמ"ש מהרי"ט והמל"מ ועכצ"ל בד' הריטב"א כמ"ש כ"ה וליתא דהריטב"א בעצמו כ' בע"ז ד"ו דאי תבעי לי' בפי' לאיסורא אף בחד עברא דנהרא אסור מדרבנן משום מסייע ידי עוברי עבירה ובתשו' הבאתי ראיה ברורה לזה מן המשנה ושם בע"א דנ"ה ע"ב דאסור לסייע ידי ע"ע אף בשכבר נעשית העבירה וע"ש בפרש"י ותוס' ור"ן וחי' מהרש"א אף דאין בכה"ג לתא דלפ"ע כלל כ"ש קודם שנעשית העבירה אף שיכול לעבור בלעדו ובזה סרה תמיהת הש"ך יו"ד סי' קנ"א מה שנסתבך בסתירת ד' הרא"ש ממ"ש בריש מ' שבת למ"ש בע"ז ד"ו והחילוק ברור כמ"ש הריטב"א וע"כ אם נאמר כמ"ש מהרי"ט ומל"מ צריך לחלק דאף אי גם בדרבנן שייך לומר דברי הרב כו' מ"מ זהו בעבירה דרבנן אבל בעבירה דאו' אם השליח לאו בר חיובא הוא מדאו' אף שעובר מדרבנן לא מקרי בר חיובא לומר לענין דאו' דברי הרב כו' לרבינא ואף דלרבא קידש ולא בעל אינו לוקה והוכחתי בחיבורי ישי"ע ליבמות דנ"ו דלרבא אין איסור תורה בקידושין גרידא מ"מ כבר כתב התוס' בב"מ שם ליישב דאי בעיל אח"כ לוקה למפרע על הקידושין וכ"כ הריטב"א שם בחי' קמא ובחי' בתרא שם כ' דהסוגיא אתיא לאביי ע"ש וא"כ עכצ"ל בדברי התוס' דלא כתי' הריטב"א ודלא כהנו"ב רק כמ"ש בתשו' הג' רע"א סי' קצ"ד וע"ש מ"ש בטעמם של התוס' והריטב"א הנ"ל במאי פליגי וקצרתי וסמכתי על כ"ה שיבין הדברים לאישורן ובעיקר דבריו תימה על כ"ה שיותר הו"ל להביא ד' הריטב"א בע"ז ששם מבואר דבלא תרי עוברי דנהרי ליכא אף איסורא דרבנן רק בתבע בפי' לאיסורא גם מ"ש כ"ה שהתוס' בע"ז ס"ל דאיסורא דרבנן מיהו איכא אף דלא קאי בתרי עוברי דנהרא הוא תמוה דאדרבה בתוס' הנ"ל מבואר איפכא רק בתוס' שבת כ"כ וכבר מבואר בדברינו דדברי התוס' אחדים המה ולא סתרי אהדדי ובעיקר דברי כ"ה שנתקשה בדברי התוס' ע"ז הנ"ל דמנין להם זאת דרשב"א ס"ל דכותים גירי אמת הן דהא לא הלך רק בשליחות ר"מ. לדידי אין כאן אפי' ריח קושיא דשפיר הוכיחו דאי רשב"א ס"ל דכותים גירי אריות הן א"כ יין שלהם אסור