בית שלמה אורח חיים קכז

והפיסול באתרוג הקטן מכביצה היא משום שאינו גמר פירא כדאי' בש"ס בסוכה דל"ב וא"כ עתה שהביצים וגם הפירות נתקטנו א"כ גם עכשיו אם הוא גדול כביצה שלנו שפיר הוי גמר פירי ויוצאין בו. אמנם לענין שאלתו שיש שם שני אתרוגים א' גדול מעט יותר מכביצה והוא נקי לגמרי וא' הוא גדול הרבה אמנם אינו נקי לגמרי. אמנם הוא כשר ע"פ הדין וש"ע וא' כבר קנה השני הגדול אם צריך לבזבז שליש על הנקי הנה ברור אם הגדול הוא מהודר וגם אין עליו שום פקפק ע"פ ש"ע ודאי דא"צ לבזבז כלום אמנם אם יש עליו שום פקפוק ודאי דנקי לגמרי עדיף מהידור מצוה חיל הר"ן בתשו' בשם הרמב"ן הובא בב"י א"ח סי' תר"צ רואה אנכי דבריך טובים ונכוחים שאפי' בעסקי העולם כל משכיל בוחר לנפשו להשמר מכל נזק ומכשול אפי' באפשר רחוק עאכו"כ בדרכי התורה שהם כבשונו של עולם כו' ע"ש ויותר מזה לא יכולתי להאריך לעת הזאת והקב"ה יחדש עלינו ועליו שנה טובה ומתוקה בכלל כל ישראל כנפשו ונפש הדו"ש באהבה כה"י שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה קח ו' עש"ק כ"ג שבט תר"ה

אשוב ואו"ש לכבוד אה' הרבני המופלג בתורה ש"ת מ' מתתיהו ראבין נ"י

מכתבו קבלתי ומחמת שאינו בבריאת גופי לא יכולתי לעיין בו ובעיקר שאלתו אם מותר בעתים הללו להדליק נרות חנוכה בנרות העשוין מחלב יען כי דרכם לערב בו חלב חזיר וכ' מע' שבס' החיים כ' לאסור משום שאף במצוה דרבנן קפדינן אהך דלא הוכשר למלאכת שמים אלא מן המותר בפיך והאריך בזה. והנה ס' הזה לא ראיתי מעודי אמנם לדעתי אין כאן מקום ס' לעיקר הדין שמותר להדליק בהן דבש"ס לא מצינו בזה קפידא רק לענין תפילין בפ"ב דשבת דכ' רחמנא למען תהיה תורת ה' בפיך אלא שבהגהת רמ"א ובד"מ רס"י תקפ"ו כ' להחמיר גבי שופר מבהמה טמאה מה"ט ודבר זה היא מד' הר"ן רפ"ב דר"ה שכ' וז"ל ומיהו אף ע"ג דמסקינן חוץ משל פרה אפשר דדוקא בטהורים אבל בטמאים לא דהא אמרינן בפ' במה מדליקין לא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה בלבד ושופר מלאכת שמים הוא דהא אמרינן לעיל כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי וכו' ע"כ הרי אף הר"ן ז"ל עצמו לא נסתפק להחמיר רק גבי שופר אבל לא בשאר מצוה אף במצוה דאורייתא ובאמת דברי המג"א שם סי' תקפ"ו תמוהים שכ' להשיג ע"ס ע"ש משום דכל התורה איתקש לתפילין כמבואר בפ"ק דקדושין ע"ש והיא היפך מדברי הר"ן דא"כ בשאר מצות נמי נימא הכי ובר"ן מבואר להדיא דלא נסתפק להחמיר רק גבי שופר דמקרי מלאכת שמים משום דלזכרון אתי וכו' אבל בשאר מצות ש"ד וגם מה שהשיג המג"א על הע"ש שכ' דלא קיי"ל כהך דלא הכשרו ותמה המג"א דלא עיין בשבת דכ"ח ע"כ ובאמת ד' הע"ש נכונים כמ"ש הר"ן בסוף דבריו דמש"ס שם גופי' מוכח דאף במשכן גופי' לא קפדינן בזה דהא בעי שם במסקנא מאי הוי עלה דתחש ע"ש ועיין בנו"ב מה"ת חא"ח סי' ג' באריכות כלל הדבר שאף גבי שופר גופי' נסתפק הר"ן ז"ל אם יש להחמיר כמבואר שם בדבריו אמנם כיון שכ' בד"מ שיש להחמיר ובהג"ה סתם להחמיר גבי שופר פשיטא שיש להחמיר אבל בשאר מצוה אף בדאורייתא לדעתי שמעיקר הדין יש להקל וע' בפ' לולב הגזול ובתוס' שם אלא שאחר שנראה מדברי המג"א שדעתו להחמיר בכל מצות דאו' לא הייתי נחפז כ"כ להקל אבל במצות דרבנן פשיטא שאין מקום להחמיר כלל דהא אף אם נאמר כדברי המג"א דאף לענן זה הוקשה כל התורה לתפלין הא אף בענין מ"ע שהזמ"ג הוא דאמרינן בש"ס ספ"ק דקידושין דבר זה דעת רש"י דזה לא נאמר רק במצות דאו' ולא במצות דרבנן כמו שמוכח מדבריו בש"ס ברכות ד"כ ע"ב ואף שהתוס' הק' עליו מהלל וכן יש להקשות ממגילה לחנוכה דאלולי שאף הם הי' באותו הנס היה פטורים ואכמ"ל מ"מ פשיטא דבדרבנן יש להקל בפשיטות כ"ז אני אומר לע"ע בגוף הדין בלי עיון כלל ואי"ה עוד חזון למועד להשיב באריכות כשיודיעיני איך לכתוב האדרעסי שלו על הב"ד ידידי ש"ב. שלמה במוהר"י

תשובה קט סקאלא יום ה' ד' שבט תר"ל לפ"ק

שפעת שלום וברכה לכבוד אה' ידידי הרב המופלג החריף ובקי מ' אריה ליב נ"י בערינפעלד

ע"ד שאלתו אם מותר להדליק נ"ח בשמן זית שנתערב בו שומן חזיר אם ל"ח בכה"ג להא דלא הוכשר למלאכת שמים כו' והאריך מאוד כבר נשאלתי ע"ז ממופלג א' זה ערך כ"ה שנים והביא ד' הסה"ח שחיבר הג' מהרש"ק מבראד שאסר להדליק משמן הנ"ל מטעם הנ"ל ואני השבתי אז להיתר כי דברי המג"א רס"י תקפ"ו שמבואר מדבריו שבכל המצות אמרינן לא הוכשר הם תמוהים שכ' נגד מה שמבואר בד' הר"ן במקומו שלא נסתפק רק בשופר משום דלזכרון אתי כלפנים דמי מבואר דבשאר מצות ל"א הכי מיהו במצות דרבנן ודאי יש להקל דהא הר"ן מספ"ל דאף במשכן נראה ממסקנת הש"ס בטבת דכ"ח דלא קפדינן בזה מדבעי מה הוי עלה דתחש וא"כ במצות דרבנן יש להקל ועוד צרפתי ד' רש"י שמבואר מדבריו דמצות דרבנן לא הוקשו לתפלין ומש"ה סובר דנשים חייבת במצות דרבנן שהז"ג וא"כ גם לפ"ד המג"א ל"ש לומר כן במצות דרבנן זה חו"ד שם ולא רציתי לכפול שנית באריכות. אמנם כ"ת הביא ראיה מהא דתנן לענין הדלקת נר שבת ולא בשמן קיק ושמואל מפ' התם דהוא שומן מעוף קיק ומייתי הרא"ש ע"ז בשם הירושלמי ואת הקאה זו קיק ומבואר דלא פסול ליה במתני' רק משום שאין נמשכין אחר הפתילה כדאי' התם בש"ס ות"ל דהא הוא מעוף טמא אם נאמר דהא דלא הוכשר איתא נמי בנר של מצוה וכן הביא נמי הא דתנן ולא בכלך ומפ' בש"ס דהוא פסולת של מששי ומשי בא מרוק של התולעת ומש"ה ס' הבחיי הובא בתשו' ח"ס א"ס סי' ל"ט שלא היה משי במשכן משום דלא הוכשר ואפ"ה לא פסלה מתני' רק משום שהאור מסכסכת בהם כדאי' בש"ס הא משום שהוא מטמא ל"א לן מהא דלא הוכשר והאריך מאד ולי אין ראיות אלו מכריעות דל"מ לד' רה"פ שהביא הב"י בא"ח רס"י רס"ד דכל הני דאסור להדליק בהם אף אם יש שם נרות כשרות אפ"ה אסור להדליק באלו משום שמא יטה א"כ ודאי דאין ראיה די"ל דיצא מצות נרות שבת שהדליק נר או נרות משמן וא"כ מטעמא דלא הוכשר היה מותר להדליק מותר הנרות משמן קיק וכלך ומשום טעמא דאין נמשכין ושמא יטה אסור אלא אף לקצת פוסקים דביש נרות אחרות כשרות שם ל"ח לאלו שמא יטה כיון שיש נרות אחרות אכתי איכא נ"מ אם אלו הנרות ארוכות יותר מנרות הכשרות דלטעמא דלא הוכשר מותר להדליק כיון דיי"ח בנרות הכשרות ומטעמא דשמא יטה אסור דהא אח"כ כשיכבו הכשרות יש חשש שמא יטה אמנם היה לו לכ"ת להביא ראיה לפי דרכו מהא דקאמר הש"ס שם פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה ומשמע דבכל אלו שאמרו במשנה וש"מ דמותר להדליק נ"ח משמן טמא. אמנם אכתי אינו ראיה די"ל דהני אמוראי לא מפרשי כשמואל בהא דשמן קיק רק כשאר אמוראי ואינו משומן של עוף טמא גם בפירושא דכלך י"ל דס"ל כשמואל התם דכולכח שמי'. אמנם מדברי הרמב"ם שכתב בה' שבת משי ואעפ"כ פ' בה' חנוכה דכל הפסולות וכל השמנים כשרות לנ"ח אלא ששם ל"כ הא שאסרו חכמים להדליק בשבת אלא שכתב ואע"פ שאין השמנים נמשכים כו' ואין האור כו' וא"כ י"ל דדוקא בהני שמנים ופתולת שפסולין בשבת מה"ט הוא דמדליקין בחנוכה אבל בבא מהטמא לא וסיפא פירושא דרישא הוא מיהו ע"כ בלא"ה הרמב"ם לא ס"ל כהא דבחיי דהא פי' דמור שבשמן המשחה ובקטורת הוא דם חיה טמאה וכן פי' הטא"ח סי' רט"ז ואפ"ה כשר למקדש וכבר הביא זה בנו"ב מה"ת חא"ח סי' ג' שהוכיח מדברי הרמב"ם בהא דהמור דלמסקנת הש"ס דקאמר מאי הוי עלה דתחש אף במקדש לא קפדינן אהא דלא הוכשרו ועכ"פ לענין נר מצוה דרבנן ודאי דיש להקל כנ"ל וגם ראיית כ"ת מהא דמנעל של חליצה העשוי מעור בהמה טמאה דחלקו רה"פ על ר"ת ומכשרי ואף ר"ת לא אסר רק משום דאינו קרוי מנעל רק מבהמה טהורה מהא דואנעליך תחש ות"ל משום דלא הוכשרו הוא ראיה נכונה ועיין תשו' נו"ב מה"ת חאה"ע סי' קנ"ב קנ"ג ומה שהאריך כ"ת בדברי הט"ז סי' ק"ד סק"ד והפרמ"ג שם הנה גם במנ"י כלל כ"ב כ"כ בדברי הרשב"א והר"ן דבחדא לריעותא דהיינו באם אסור באכילה אף דלא מאיס או במאוס אף דמותר אסור להדליקו בביהכ"נ אלא דמה דרצה הפרמ"ג להעמיס כן בכוונת הט"ז זה א"נ כמ"ש כ"ת וכן משמע מד' המנ"י שלא הבין כן בדברי הט"ז ומ"מ דוקא בעכבר שייך לומר כן דאף דעכשיו אינו מאוס מ"מ כיון דגוף עכבר מאיס וע"פ הדין יהיב טעמא ממילא הוי מאיס ואסור לגבוה משום הקריבהו נא וגו' אבל בשאר שומן איסור אף בשומן חזיר ל"ש לומר כן דלא מאיס רק איסורא הוא דרכיב עליו וכ"כ הפרמ"ג שם וכבר אמרו ז"ל אל תאמר א"א בבשר חזיר אלא אפשי ואבי שבשמים גזר עלי אבל בעכבר הא אמרו בש"ס בע"ז דמאיס ובדילי אינשי מיני' וז"ב

ב) וע"ד אשר השיג כ"ת בקיץ העבר ע"ד הפרמ"ג יו"ד סי' ל"ג שכ' דושט אין לו בדיקה מבחוץ אף בקנה רחב והשיג עליו מדברי רש"י דחולין דכ"ח ריש ע"ב ואני השבתי לו לחזק דברי הפרמ"ג וכעת חזר כ"ת והשיב והאריך בדברי רש"י ותוס' דס"ל לרש"י דנקב משהו אינו ניכר אף בעור הפנימי רק משום דטפת דם נכנסת בנקב ומש"ה מינכר אבל בחיצון שהוא אדום ואין טיפת דם ניכרת בו ונקב גרידא בלא"ה לא ניכר ומש"ה בקוץ שניקב לחלל ל"מ בדיקה משום שאין מחזיקין דם בב"מ ואין טיפת דם נכנס ונקב בעצמו לא מינכר ומש"ה ס"ל לרש"י דבהמסס אף מציא טריפה משום דשמא היא מעל"ע ואינו ניכר וכ"כ התוס' ספ"ב דשבת עכ"ד וכל דבריו בזה ליתנייהו והתוס' מעולם לא כ"כ שם רק כתב בטעם רש"י דחיישינן שמא הבריא ונתרפא ואם שחטוהו מיד ל"ח ע"ש וזה טעם ר"י בדברי רש"י ומדברי רש"י עצמו מבואר שטעמו משום דאף דלא ניקב מעל"ע כיון שהדופן דק מאד לא הוי הגנה וסופו לנקוב וע' בתב"ש סי' מ"ח סקי"ב וגם לא ראה כ"ת או אישתמיטתי' ד' הר"ן ס"פ כל הבשר גבי אין מחזיקין דם בבני מעיים וז"ל שאפי' בדקין נראה לעין שיוצא מהם דם ע"י חבורה ע"ש וגם תימה על רו"מ דהא הש"ך סי' מ"ח סק"ד כ' דגם לרש"י אינו אסור בהמסס רק ביש בו קורט דם בפנים וכיון שיצא ממנו דם א"כ לד' רו"מ שוב ל"ח שמא ניקב מעל"ע דהא הי' מינכר ע"י דם שנכנס בנקב ועוד דהא רש"י דמ"ג ע"ב כ' דהא דישב לו קוץ מיירי באין בה קורט דם מבפני' ואפ"ה כ' אח"כ דנקב משהו בעור החיצון לא מינכר ש"מ דבעור הפנימי מינכר אף בלא דם. ודוחק לומר דאף דפנימי אין בו קורט דם לולא דחיצון אדום הו"א דאוכלין ומשקין שטפו מבפנים כמ"ש הרשב"א והר"ן אבל בחיצון עדיין הי' נשאר הדם ומש"ה אי הוי לבן הי' מועיל הבדיקה דודאי לקולא ל"א הכי. אמנם האמת הברור בד' וכוונת רש"י כמ"ש התב"ש סימן ל"ג סק"ח בד"ה כ' הפר"ח דאף דבדמ"ג לא ברירא לי' לרש"י בפי' שמא הבריא אם אין לושט בדיקה מבחוץ לענין נקב אבל בדכ"ח במיסמיס קועיה דמא