בית שלמה אורח חיים קכו

דע"ז דט"ז. ורו"מ כ' לחלק בין עבד לבהמה דדוקא גבי עבד דהעבד עצמו עושה איסור באכילת תרומה מש"ה אף אי ק"פ כקה"ג דמי כ' התוס' דאסור העבד לאכול בתרומה מחמת קה"ג. אבל בבהמה דל"ש איסור לגבי הבהמה עצמה מש"ה אי שכירות קניא שפיר מאכילה כרשיני תרומה. והביא רו"מ ראיה לדבריו דאל"כ ק' על הש"ס בע"ז דלמה להש"ס להוכיח מהמשנה דכרשיני תרומה דשכירות ל"ק ולא הוכיח מקרא דתושב כהן ושכיר לא יאכל קודש והיינו דע"ע אסור לאכול בתרומה וש"מ דשכירות ל"ק א"ו כחילוקו עכת"ד רו"מ. ואני אומר דיותר היה לו לרו"מ להוכיח משום דאל"כ תיקשי על הש"ס דע"ז דהוכיח מהא דכרשיני תרומה דשכירות ל"ק הא התוס' שם בע"ז הק' דהא גבי אונאה מרבינן נמי שכירות משום דשכירות ליומא ממכר הוא ותירצו דשם דוקא מרבינן שכירות מממכר יתירא ואכתי תיקשי מנ"ל להש"ס להוכיח מהא דכרשיני תרומה דשכירות ל"ק והא דאונאה גזה"כ הוא ושמא להיפך דשכירות קניא כמו באונאה והא דכרשיני תרומה היא דגבי תרומה גזה"כ מדכ' תושב כהן ושכיר דע"כ בתרומה שכירות ל"ק ומזה ילפינן להא דכרשיני תרומה א"ו דאין למילף בהמה מעבד מטעם חילוק רו"מ ומש"ה ע"כ מהא דכרשיני תרומה מוכח דבכ"מ שכירות ל"ק ובאונאה גזה"כ הוא אמנם האמת הוא שרו"מ הביא ראיה לסתור דאם נאמר כדבריו א"כ תיקשי באמת כיון דשכירות ל"ק ל"ל קרא דתושב ושכיר אף בלא קרא ידעינן דאסורין בתרומה משום דשכירות ל"ק וא"ל דמכאן ילפינן דשכירות ל"ק דהא לפ"ד רו"מ א"א למילף מעבד לבהמה. א"ו דליתא לחילוקו וגם אין טעם כלל לחילוקו דמה נ"מ אם האיסור לעבד האוכל או לאדם המאכיל לבהמה. אמנם ליישב קושייתי שבספרי נראה עפ"י מ"ש בתשו' שבס"ס אבני מילואים סי' י"ז דבעבד קנין הגוף שלו הוא קנין האיסור שבו שמותר בשפחה ואסור בב"ח וגם פטור ממ"ע שהז"ג כמו נשים. אבל בבהמה גם הקנין הגוף שלה הוא קנין ממון לחוד ע"ש. ומש"ה א"ש דבעבד הוא דכ' התוס' דאף אי אמרינן ק"פ כקה"ג דמי. מ"מ זהו כיון שיש לכהן בו ק"פ שוב גם קנין הגוף שלו לממון הוי של הכהן. אבל לא קה"ג של איסור שבו. מש"ה אסור בתרומה משום קה"ג של איסור אבל בבהמה שאין בה קה"ג של איסור רק קה"ג של ממון מש"ה אי אמרינן ק"פ כקה"ג דמי גם קה"ג של ממון הוא של הכהן ומש"ה שפיר הוכיח הש"ס מהא דכרשיני תרומה דשכירות ל"ק ומש"ה א"ש דהוצרך קרא דאין ע"ע אוכל בתרומה אף דשכירות ל"ק משום דאמרינן בש"ס דקדושין דט"ז דע"ע גופו קנוי והיינו משום דמותר בשפחה כמ"ש הרשב"א והריטב"א בחי' שם וא"כ שפיר הוא דיאכל מה"ט בתרומה מש"ה איצטריך קרא דתושב ושכיר דאפ"ה אינו אוכל בתרומה משום דאעפ"כ לא קני לי' גופא לגמרי כמ"ש בש"ס ר"פ הערל ד"ע רע"ב כמ"ש הראשונים ז"ל שם משום דלכמה דברים אין ידו כיד רבו וע"ש בחי' הרשב"א וריטב"א וע"ש בתוס' ד"ע רע"ב ד"ה אלמא כ"ז נכון וברור ויותר מזה לא יכולתי להאריך מחמת תשות כחי ומרוב טרדותי העצומים. ושלום כנפשו ונפש הדו"ש: שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה קה סקאלא. יום ב' ד' מנחם אב ת"ר לפ"ק

צום החמישי יהיה לששון ולשמחה לישועה ולהרווחה לכבוד אה' בני יקירי. הרב הגדול החריף ובקי ירא ושלם מו"ה אברהם נ"י אבד"ק פרעביזנא

ע"ד שאלתו נדון מרחץ הזיעה בעש"ק של חזון והארכת ליתן טעמים לאיסור. יפה כתבת ומה נעמו כל דבריך אמנם בעיקר טעמך כוונת לד' ס' עצי לבונה בסוף ספרו אמנם דבריו בטעמו בקצרה מאד וגם באו קצת בשיבוש. ואתה הרחבת הדברים כראוי אמנם עיקר ד' המחבר הנ"ל לאסור הזיעה לאבל ב"מ תוך ל' וכבר נהגו העם להקל בזה אך שמעתי אומרים שהרה"ג מהר"צ ז"ל אבד"ק בוטשאטש בעה"מ תשו' נטע שעשועים הזהיר לאבל ב"מ תוך ל' שלא ישתטף גופו בצונן קודם הזיעה ובשעת הזיעה והוא א' מהטעמים שכתבת ורמז עליהם גם המחבר ז"ל שם אמנם העם נהגו להקל אף בזה ואני מלמד עליהם זכות דכיון דלענין שבת נמי ד' הרמב"ם להקל בהא דסי' שכ"ו ס"ה כמ"ש המג"א שם סק"ה מטעם דאין זה רחיצה גמורה אף דבכל גופו אסור כמבואר שם ס"ד והוא ברייתא ערוכה י"ל שאני שבות דשבת דחמור טובא. כדאמר הש"ס בביצה ריש דכ"א שאני שבות דשבת משבות דיו"ט וכ"ש רחיצה באבל תוך ל' דאינו אסור מדינא רק מצד המנהג. ע"כ אין למחות ביד המקילין ואעפ"כ י"ל דאין להקל בע"ש של חזון משום די"ל דאבילות דרבים חמור בזה מאבלות דיחיד. וע' בתוס' יבמות דמ"ג בד"ה שאני לענין כיבוס. וה"ה שי"ל כן לענין רחיצה. ועמש"ש בחיבורי. אלא שבלא"ה כ' רש"ל בתשו' סי' צ"ב שלא יאות בעיניו המנהג לבטל הרחיצה בע"ש של חזון משום שהוא תענוג של שבת אבל מה אעשה שכבר נתפשט המנהג ע"ש וכ"כ הד"מ סי' תקנ"א הביאו המג"א שם סק"ד דהיה לנו להתיר רחיצה בע"ש של חזון מק"ו דכיבוס שאסור מדינא ואפ"ה מותר לכבוד שבת ק"ו ברחיצה אלא שנהגו איסור ע"ש לזאת במקומות שמקילין בזיעה בע"ש של חזון יניח אותם על מנהגם אמנם בע"ש של חזון שהוא עט"ב כמו שהוא עכשיו בודאי דיש להחמיר אף דמצד שורת הדין מותר רחיצה גם בעט"ב עצמו כמ"ש ה"ה פ"ה מה' תענית ה"ו והובא בד"מ מ"מ כאן שכתב הב"ח ח"ל דדוקא בע"ש של חזון דחל לפעמים בעט"ב ראו להחמיר מחצות ואילך כמו עט"ב דעלמא ומשום ל"פ נהגו לאסור בכל ע"ש של חזון כו' ע"ש והובא בט"ז סקט"ז משמע דבע"ש של חזון שהוא עט"ב יש להחמיר קצת משורת הדין. וע' בטור רס"י תקנ"ג ע"כ בע"ש שהוא עט"ב אין להקל. הש"י יהפך עלינו ימים אלו במהרה לששון ולשמחה לישועה ולנחמה אביך אוהבך בלב ונפש. שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה קו סקאלא יום א' ד' תמוז תר"כ לפ"ק

החיים והשלום וכ"ט סלה. לכבוד אה' בני חביבי כלבבי הרבני המופלג החריף ובקי מ' אברהם שיחי'

מכתבך מיום י"ז סיון הלך דרך עקלתון ולא הגעני עד פניא דמעלי שבתא העבר. וע"ד אשר הערות ע"ד הדגמ"ר בא"ח סי' תקפ"ב שחולק על הגאון מהר"פ וכ' דאין לתקוע בפה המלוכלך בדם המילה משום חציצה. ואתה עמדת לימין הג' מוהר"פ ומצאת סייע לדבריו ממ"ש הבאה"ט בא"ח סי' קס"א סק"ז בשם הלק"ט דמוהל שנתייבש דם המילה בידיו אינו חוצץ ויפה הערות. אמנם אני אומר שאעפ"כ דברי הדגמ"ר נכונים דבתשו' שבו"י הובא שם בש"ת תמה על הלק"ט שהביא ראיה לדינו מהא דאמרו בש"ס זבחים דל"ה שבח הוא לבני אהרן והא אדרבה שם בש"ס פריך והא הוי חציצה ש"מ דאף בכה"ג הוי חציצה אלא שבאמת לק"מ דשם פריך מהדם שע"ג הריצפה דהוי חציצה בין רגלו להריצפה וכ"כ בס' ס"ט בסי' קצ"ח ס"ק כ"ב. ומש"ה גם דברי הדגמ"ר נכונים דגם הוא לא הקפיד משום דם שבפיו רק משום חשש שמא ישאר מודבק דם בשופר ויהי' חציצה כמבואר בלשונו וזה נכון ומבואר מדברי הס"ט הנ"ל. והנה לכאורה יש לתמוה לפ"ז על המרדכי שהביא בשם הרא"מ בפ"ב דשבועות דאף דם לח חוצץ והא דמבואר בתוספתא הובא שם בש"ס זבחים דלח אינו חוצץ היינו משום דמסתמא אינו מקפיד בלח. אבל אם הוא מקפיד אף לח חוצץ. והובא בב"י יו"ד סי' קצ"ח וע"ש בהגהת רמ"א סי"ד. וא"כ מאי משני בזבחים שם דלח הוא ולא הוי חציצה אכתי תקשה מהדם שע"ג הריצפה דלאו בקפידתו תליא מילתא כמ"ש הס"ט בסקנ"ב הנ"ל. וצ"ל דבאמת תי' זה לא נשאר למסקנא דמסיק דאזלי אאיצטבי. א"כ אין כאן חציצה משום הרצפה רק משום הדם שע"ג רגליו וא"כ אף אם הוא יבש לא הוי חוצץ משום דשבח הוא לבני אהרן כו' וכנ"ל. ולהס"ד הו"א דלח אינו חוצץ כלל. אמנם אכתי תיקשה לפמ"ש הס"ט שם ליישב קו' השבו"י משום דשם הוי חציצה בכל הרגל ולא בקפידה תליא א"כ תיקשה לד' המרדכי וכנ"ל. אמנם גם לתי' הנ"ל עכ"פ דברי הדגמ"ר בלא"ה נכונים דהדם הוי חציצה בכולו או ברובו במקום התקיעה. והנה אתה כתבת ליישב קו' השבו"י הנ"ל משום דאף דאז הוי שבח להם שילכו עד ארכבותיהם בדם. מ"מ כיון שמקפיד בזה שלא בשעת הקרבת שפיר הוי חציצה כמ"ש רמ"א בסי' קס"א ס"ג וכ"כ המחבר בש"ע רס"י קצ"ח וכ' שבזה יתיישב קו' הדגמ"ר הנ"ל. ולפע"ד אדרבה לפ"ז יתחזק יותר ק' הדגמ"ר דהא ודאי שבפעם אחר מקפיד על הלכלוך לרחצו בשעת אכילה דהא דם אדם אסור כל שפירש וגם בשעת התפלה ע"כ מחויב לרחוץ פיו מהדם וע' בהגהת רמ"א ביו"ד סי' רס"ה סס"א ומזה יש לתמוה גם ע"ד הלק"ט הנ"ל אמנם גם ע"ד המרדכי הנ"ל יש להפליא מטעם זה דא"כ מה משני הש"ס לח הוא ואינו חוצץ דודאי מקפיד בפעם אחר על לחלוחית הדם שע"ג כל הרגל דלא לטנפי מאני' וע"ש בש"ס וצ"ע בכ"ז את זה ראיתי להשיבך בקצרה ונא שתודיע לי בכ"פ משלומך הטוב. ובעת שתקבע דירתך בשעה טובה ומוצלחת בק' יאזלויץ. נא ונא שתוסיף אמץ בתורת ה' לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ואקוה שאילן רב תתעבר. ושלום כנפשך ונפש אביך אוהבך בלב ונפש. שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה קז סקאלא יום ג' ואו תשרי תרל"ג לפ"ק

תחל שנה וברכותיה לכבוד אה' יד"נ הרב החסיד המפורסים המופלג בתורה וביראה בנן של קדושים יקר להלל מוה' בנימין וואלף נ"י

היום קבלתי מכתבו ולא יכולתי כעת להאריך רק אשיב בקצרה לדינא ע"ד שאלתו לפמ"ש הצל"ח בסוף מס' פסחים שעכשיו נתקטני הבצים ואין בביצה של עכשיו רק כחצי ביצה שהיה בזמן הש"ס לזאת החמיר בשיעור מצה ומרור לשער בכזית כביצה שלנו אף שזית אינו רק כחצי ביצה לכל היותר בזמן הש"ס לזאת נסתפק כ"ת לענין אתרוג דשיעורו כביצה ולדברי הצל"ח צריך שיהיו גדול כפליים והאריך. הנה האחרונים חלקו ע"ד הצל"ח ועיין בתשו' ח"ס חא"ח סי' קכ"ז ובהגהת הג' ר"ב פרענקל ליו"ד סי' מ"ד ובתשו' חסל"א סי' י"ח ומפ' נאמר בתשו' ח"ס הנ"ל אף דמסיק כדברי הצל"ח לענין שיעור חלה ורביעית של תורה מטעם המבואר שם אבל כזית מצה ומרור ושיעור אתרוג כביצה הכל הוא כמו בזמן הש"ס ומשערין כבצים שלנו. אמנם החסל"א אף שחלק על הצל"ח גם לענין שיעור חלה ולא החמיר רק לענין כוס של ברכה הנה עיקר חילוקו הוא דשיעורין שנאמרו לענין אכילה תלוי רק בשיעור בצים בכל דור לפי גדלם וא"כ כשיעור אתרוג שאינו לענין אכילה היה מקום לחוש אלא שד' החסל"א אינו מבוררין כלל ויש עליהם כמה תמיהות ולא רציתי כעת להאריך ולפענד"נ דאף לדברי הצל"ח אין להחמיר לענין אתרוג כיון דידוע דעכשיו גם הפירות נתקטנו ועיין בש"ך יו"ד סי' מ"ד ובט"ז שם סקי"ב ובפרמ"ג והגהת רפ"ב שם וגם מוכרח הוא לפי החולקין ע"ד הצל"ח וגם עכשיו יוצאין בכזית מצה כשיעור חצי ביצה דעכשיו ועכצ"ל דגם הזיתים נתקטנו כמו הביצים