בית שלמה אורח חיים קכה

דלא עייל ונפיק אזוזי ונתן לו מקצת כסף בסתם הוי קנין כסף גמור וא"כ לפי מה שהסכימו המ"ב והאחרוני' דבדיעבד יש לסמוך על קנין כסף לבד וכ"ש בנ"ד שהשאלה אחה"פ יש לסמוך על דבריה' ולא נשאר מקום להחמיר רק מחמת שהחמץ עומד ברשות ישראל והאחריות על ישראל ובס' מק"ח החמיר בזה מאד. אמנם בתשו' הארכתי בזה לתמוה על ד' המק"ח ובנדון זה ממש שנשאל רו"מ עליו הארכתי בכמה תשו' בפלפול רב ועצום לסלק כל החששות שיש בזה והעליתי דבהנאה ודאי יש להתיר לאחה"פ דאף שנאמר בהחלט כד' המק"ח דזה מקרי ברשות ישראל ואחריות על ישראל מ"מ כיון שד"ז פלוגתא בירושלמי אי אסור לאחה"פ יש לסמוך על הכרעת הראב"ן הובא בס' א"ר דאסור באכילה ומותר בהנאה וכן נוטה דעת הפ"י בפסחי' דף ל"א ובלא"ה כיון שיש בזה פלוגתא בירושלמי היה אפשר להכריע להקל אח"פ כדין כל פלוגתא בדרבנן אלא שאף בס' חמץ לאחה"פ יש פלוגתא בין האחרוני' אם מותר באכילה וגם מדברי הרמב"ם פ"ד מחמץ ה"ג מוכח דבחמצו של עכו"ם ברשות ישראל ואחריות על ישראל אסור באכילה אחה"פ ע"ש אבל בהנאה יש להתיר ואם יש עוד סניף להקל והוא הפ"מ יש להתיר אף באכילה בנ"ד כאשר בא מעשה לפני אחה"פ הסמוך שא' שכח א"ע לחתום על השט"מ אמנם היה השטר כת"י המוכר בעצמו שיש בזה פלוגתא בהראשונים אי הוי שטר מעליא הובא הפלוגתא בב"י ח"מ סי' ס"ט ובש"ך שם סק"ד וגם היה עוד סניפים להקל והיה הפסד רב אם לא היה מותר באכילה התרתיו אף באכילה ושתיה לאחה"פ. אמנם בנ"ד שנשאל רו"מ דעתי לדינא להתיר בהנאה אחה"פ ולא באכילה והנה יראה רו"מ שלדינא הסכמתי עמו בשני השאלות שכתב לי עכשיו שכיון להלכה יפה דן ויפה הורה והיה בזה שלום כנפשו ונפש הדו"ש. שלמה במוהר"י

תשובה קג סקאלא יום ג' כ"א מנחם אב תר"ז לפ"ק

נדרשתי לאשר שאלוני הרבני הוותיק מ' חיים שו"ב מק' שטיפונעשט אשר בשנה העברה שנת תר"ו שחל חג העצרת ביום א' שאל הבעל טאקסע דשם להשו"ב השני דשם ר' ישראל קודם החג איך יתנהגו בעסק השחיטה ביו"ט מחמת שהוא חל אחר השבת והשיב לו שישחטו הכל לצורך יו"ט ביו"ט עצמו והשו"ב ר"ח הנ"ל עמד ואמר שמעולם לא ראה בכל מקומותינו וגלילותינו שישחטו בהמה ביו"ט וגם שהיה מקדם שו"ב בעיר גדולה ולא ראה כזאת והשו"ב ר"י הלעיג עליו ואמר שדין פשוט הוא שמותר לשחוט ביו"ט וע"י כפיית הבעל טאקסע הוכרח גם הוא לשחוט ביו"ט איזה טלאים כי אמר לו שר"י השו"ב אומר שהיתר גמור הוא ור"י שחט שאר הכבשים עד שעלה סכום הכבשים והטלאים שנשחטו ביו"ט ראשון יותר משמונים ונמכרו באיטליז בפרהסיא ביום החג ע"י עכו"ם ששקל הבשר לאחדים ונמכר ליהודים וגם מלחו העורות ביו"ט ע"י עכו"ם שוב אירע שם מעשה בשביעי של פסח העבר דנא קודם תפלת מנחה קרא אותו הבעל טאקסע לשחוט פרה ולא רצה לילך ושאל להמורה והשיב המורה שיקחו חתיכה כחל ממנה לאכול ביו"ט וע"ז מותר לשחוט בהערמה וע"י כפיית הבעל טאקסע ע"פ הוראת הרב הוכרח לשחוט ולא רצה הב"ט למכור הבשר ההוא לשום ישראל כי שחט הבהמה לצורך עכו"ם ע"כ שאלוני הרבני מ' חיים הנ"ל לחוות דעתי בשתי עובדת הנ"ל אי אריך למיעבד הכי

תשובה כשתוממתי על המראה על הפרצה אשר נעשה הלא כ' רש"ל ביש"ש פ"ד סי' י"ט דהאידנא אין נוהגין במקומינו לשחוט שום בהמה ביו"ט אפי' היכא דלא שכיחי טריפות ע"כ ובאמת כן הוא המנהג בכל גלילותינו אשר מעולם לא ראינו ולא שמענו שישחטו בהמה ביו"ט ובכה"ג הוי לא ראינו ראיה כמו שהאריך בזה הש"ך בח"מ סס"י ל"ז ואף שהמג"א סי' תצ"ח סקט"ז הביאו דברי רש"י הנ"ל וסיים וז"ל ונ"ל דכשצריך לה ביו"ט יש להקל וכו' ע"ש היינו ודאי באופן שיש בזה צורך גדול ליו"ט כגון שע"י איזה אונס לא הכינו בשר מעיו"ט או כגון שאירע איזה שאלה שנטרף הבשר שהכינו מעיו"ט ע"כ בשביל שמחת יו"ט כתב המג"א דאף האידנא יש להקל בכה"ג דלא נהגו בכה"ג דלא שכיח באמת שיארע בכזה אבל לא כהוראת השוחט הזה לכוון מלאכתו בי"ט עצמו לשחוט ביו"ט כדי שיאכל בשר היוצא מבית הטביחה הנה ודאי בכה"ג קבלו עליהם איסור בגלילות אלו כידוע ומפורסם שא' הוא השוחט הזה שנפרץ הדבר שם על ידו ואל יהיה חלקנו עמו לך ראה מה עלתה בם שע"י שנפרץ הדבר הנה באו לידי עבירות שנמכר הבשר במשקל שודאי איסור גמור הוא כמבואר בש"ס ופוסקים וש"ע סי' ת"ק ואף שבתשו' נו"ב מה"ת חא"ח סי' צ"ה התיר בקצב א"י ששחט השוחט בהמה בעיו"ט והקצב ההוא לא רצה למכור מהבשר עד יו"ט מחמת שיום אידם חל בעיו"ט והתיר לקנות ממנו ביו"ט אף שמכר במשקל ע"ש היינו מטעם שכ' שם שיהודי הקונה אינו אומר לו לשקול רק מודיע כמה צריך ודבר זה מותר כמבואר במג"א סי' ת"ק סק"ו והעכו"ם ששוקל לדעתי' דנפשי' קעביד ואף בזה כ' שם שבעת שנושאים הקונים הבשר מהאיטליז יכסו הבשר בנשאם ברחוב משום זלזול יו"ט ע"ש וגם שם היה מחמת אין ברירה כמבואר שם שהקצבים כולם הי' עכו"ם אבל בנ"ד שהמוכר ג"כ הוא יהודי ועושה מלאכתו ע"י עכו"ם דהא הבשר של יהודי הוא והעכו"ם השוקל שלוחותי' דישראל קעביד ע"כ ודאי דאיסור גמור הוא וגם העורת שמלחו ע"י עכו"ם הנה ל"מ אם מלחו אותם מליחה רכה קצת אפי' מליחת צלי כעין קדירה ע' בש"ס ביצה די"א דודאי אם היה נעשה ע"י ישראל יש בזה לאו דאורייתא דזהו חד מאבות מלאכות המבואר במשנה פ' כלל גדול דבשבת כרת ונסקל וביו"ט בל"ת ואם עשה כן ע"י עכו"ם הוי שבות דאורייתא ואף אם מלחו רק מליחה קצת עכ"פ ע"י עכו"ם יש שבות דשבות ואסור והרי לא. התירו בש"ס וש"ע למלוח העור כלל רק שימלח בשר ע"ג העור מליחה קלה כדרך שמולחין לצלי ואף בזה גמגם המג"א סס"י תצ"ט דבזה"ז יש לאסור אבל למלוח העור לבד פשיטא דאסור בכל ענין אף ע"י עכו"ם וברור בעיני שמטעם כל המכשלות האלו החמירו הגאונים שלפנינו והנהיגו בכל גלילותינו שלא לשחוט שום בהמה ביו"ט ובודאי מנהג וותיקין הוא אשר נתפשט בכל גלילותינו שנעשה משום גדר וסייג לתורה אשר לדעת רוב הפוסקים אין לו התרה והמג"א שכ' דלצורך יו"ט יש להקל היינו לצורך גדול בענין שכ' למעלה כמו שהעתיקו האחרוני' דברי המג"א וצ"ל דבכה"ג לא קבילו עלייהו מתחלה כמ"ש המג"א בכה"ג בכ"ד אבל זולת זה ישתקע הדבר והעובדא השנית אשר אמר ר"ח הנ"ל שנעשה ע"י המורה בשביעי של פסח הנה אם כי לית לי ביה היכרא בזה לפלא בעיני אם כך הורה טעה בדבר שתינוקת של ב"ר יודעים שאחר אכילה אסור להערים כמבואר באחרונים סי' תק"ג ולדעת כמה מחברים אף בדיעבד אסור הבשר כשהערים אחר אכילת שחרית אף אם אכל ממנו כזית ואף שקיי"ל להקל בדיעבד כשאכל ממנה אבל לכתחלה פשיטא דאסור בכל האחרונים שם ועיין בעה"ק להרשב"א ובה"ה פ"א מה' יו"ט ה"ב ובעט"ז סי' תצ"ח ס"ו מכ"ש בכה"ג שבאמת שחט כל הבהמה לצורך עכו"ם דודאי אסור להערים בכל ענין ע"כ לבי לחוקקי ישראל אחר שנפרצה פרצה רבה כזו בקהלה זו בעסק השחיטה ביו"ט עליהם מוטל לגדור פרצה זו להרעיש בגזירה חמורה שינהגו כמו בכל ערי ישראל שבכל גלילותינו שלא ישחטו שום בהמה ביו"ט רק באם יארע דרך מקרה שיהיה צורך גדול ליו"ט כאשר כתבנו ודבר זה לא שכיח כלל כאשר לא שמעתי שבא לידי כך אבל זולת זה לא ישחט שום בהמה ביו"ט כלל וכלל ובזה יתענגו על רוב שלום דברי הכותב לאמיתה של תורה. שלמה במוהר"י חונפה"ק סקאלא

תשובה קד סקאלא יום ג' שבנו תרל"א

החיים והשלום יחדיו יהיה תמים לכבוד הרבני המופלג החריף ובקי מ' מרדכי זאב הלוי טערקיל נ"י בק' ביטשאטש

ע"ד שאלתו בדין או"ב ששחט האם בערב יום טוב אם מותר לשחוט הבת ביום טוב אי אמרינן בכה"ג מגו דאיתקצאי ביה"ש כו' והביא ד' הפרמ"ג בפתיחה שנוטה לאיסור. והביא ראיה מד' המהרש"א בביצה ד"ו בתוס' ד"ה וכי מה וכ' דאף שכ' התוס' ריש ד"ד דל"א מגו דאיתקצאי משום יום שעבר שם אינו מוקצה רק מחמת איסור דרבנן משא"כ בהא ושאל חו"ד הנה ד' הפרמ"ג מגומגמים מאד דהא גם בהא דמהרש"א אינו רק איסור דרבנן כל שלא שהה ח' ימים וכמ"ש התוס' בכמה דוכתי. אלא שנראה שאגב שיטפא כ"כ הפרמ"ג. ורצונו להביא מד' התוס' בעצמם שם ד"ו סד"ה וכי מה דשם אי לא כלו חדשיו אסור מה"ת ומזה למד הפרמ"ג נדון שלו. אמנם יפה כיון רו"מ והביא ראיה להיתר מד' הרמב"ם פי"ב מה' שחיטה הי"ד והט"ו. וד' הפרמ"ג בחילוק הנ"ל הגם שכ"כ נמי בס' שעה"מ פ"א מה' יו"ט הכ"ד הוא תמוה דאכתי מה יענו למה שהביאו התוס' בסוכה ד"י ע"ב ראיה מהא דלגין בעירובין דל"ו אף דשם הוא מוקצה מחמת איסור טבל דאו'. והשעה"מ בעצמו הביא ד' התוס' אלו שם אלא שנראה דמש"ה ל"ק לי' מד' התוס' הנ"ל משום דאף דאיסור טבל היא דאו' מ"מ הפרשת תרומה בשבת אינו רק איסור דרבנן וא"כ אינו מוקצה רק מחמת איסור דרבנן. אבל א"כ בלא"ה דברי התוס' תמוהים דמאי ראיה מהא דלגין הא קאמר הש"ס בשבת דמ"ג דטבל מוכן הוא אצל שבת דאם עבר ותיקנו מתוקן וע"ש בתוס' ובתוס' ביצה דל"א ע"ב ובאמת השעה"מ תמה ע"ד התוס' הנ"ל בזה והניח בקושיא. אמנם נראה דסבר' התוס' הוא כיון כבר אמר ה"ז תרומת מעשר משתחשך ודאי אינו עומד להפריש שנית. והוי כגרוגרות וצמוקים או כבע"ח שמתו או כקערה ועששית דאף ר"ש מודה משום דאסח דעתי' לגמרי. וא"כ שוב הוי מוקצה מחמת איסור טבל דאו'. אלא נראה בד' התוס' דהא דכ' בסוכה וביצה דל"א מגו דאיתקצאי מחמת יום שעבר אלא בגונא דודאי אתי ההיתר ממילא אחר ביה"ש כמו בהאי דלגין ובהאי דאתרוג בשמיני דלכאורה בלא"ה אין לומר בזה מגו דאיתקצאי כיון דממילא יותר האיסור אחר ביה"ש והוא לכאורה ק"ו מהא דקיי"ל בביצה ריש דכ"ז דבגמרו ביד"א אין לומר בזה מגו דאיתקצאי כיון דממילא יותר האיסור עי"א וא"כ מה התם כיון דבידו לסלק המוקצה ל"א מגו דאיתקצאי כ"ש היכא שהמוקצה יסתלק מעצמו אחר ביה"ש וע' במל"מ פ"ד מה' אישות ה"ז בד"ה ולפמ"ש ע"ש. אלא דהתוס' כ' בשבת דמ"ג בד"ה בעודן דל"מ גמרו ביד"א רק באופן שאם היה צריך להו ביה"ש היה מסלק המוקצה וכאן א"א לו לסלק המוקצה ביה"ש ועכ"פ בכה"ג דהמוקצה מסתלק מעצמו אחר ביה"ש היא דכתב התוס' בביצה וסוכה דל"א מגו דאיתקצאי מחמת יום שעבר. אבל בהא דתוס' בביצה ד"ו ובמהרש"א שם דבביה"ש אסור משום ס' כפל א"כ אינו ודאי שיסולק האיסור דאם נפל הוא לא יהיה לו היתר לעולם בכה"ג אמרינן מגו דאיתקצאי אף מחמת יום שעבר מש"ה בנ"ד דודאי יסולק איסור או"ב אחר ביה"ש ל"א מגו דאיתקצאי ויש להתיר כפשטות דברי הרמב"ם וכמו שהוכיח רו"מ: וע"ד מ"ש רו"מ ליישב מה שהנחתי בספרי ישי"ע ר"פ אלמנה לכה"ג בקושיא ע"ד התוס' שם ד"ה אלמנה מהש"ס