בית שלמה אורח חיים קכג

כיון לקידושין והביאו רמ"א בסי' מ"ה. ומבואר שם שכ"ה אף לד' ר"ת דבאין לו אשה מותר לקדש בשבת מ"מ כיון שאין לעשות כן רק מדוחק גדול ל"ח להכי. כ"ש בנ"ד שהוא איסור תורה אף שיש לחלק מ"מ סניף להקל הוי ומ"מ לחומר איסור קדשים תעשה כמ"ש בתשו' זה שנים רבות בשנת תקצ"ו בכיוצא בזה. וזה לשונו שם. ולחומר הנושא המצאתי לו תקנה כיון דקיי"ל יש שאלה בהקדש ואפי' בהקדש מזבח כמבואר בנדרים דע"ח ובב"ב דק"כ דאפי' אם כבר שחט קדשים בחוץ ונתחייב כרת יש שאלה וחכם עוקר הנדר מעיקרו. וכ"כ הרמב"ם פ"ד מה"נ והכ"מ דחק במ"מ לזה דאף בהקדש מזבח מועיל שאלה ולפמ"ש הוא מוכח מכאן וע"ש במל"מ כו' ובענין היתר אף דבשאר נדרים קיי"ל דמתירין בחרטה דמעיקרא בלא פתח וע"ד המבואר ברמ"א סי' רכ"ח ס"ז מ"מ בנדרי הקדש ראיתי שנסתפק הג' בס' מח"א ה' צדקה סי' ה' וכן הביא הש"כ סי' רנ"ח בשם תשו' ר"ב דצריך פתח דוקא לקצת פוסקים וע' תשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סס"י קנ"ד מבואר דאף בנדרי צדקה מתירין בחרטה לבד מאד שכ' ברמ"א הנ"ל וכ"מ קצת בתוס' נזיר ד"ט מ"מ יש להחמיר לכתחלה וענין הפתח מבואר בהג"א פ"ק דע"א שיאמר אלו ידעת שבדבורך זה יהי' חשש איסור על כל העולם כלום היית אומר כן אם אמר לאו מתירין אותו שזה בודאי פתח טוב הוא בזה. ולרווחא דמילתא יפתחו לו פתח זה וחוץ מזה יתחרט מעיקרא שאמר כן ויאמר איני חפץ בזה ומתחרט אני מעיקרא שאמרתי כן ויעשה מזה עצמו פתח כמבואר ברמ"א הנ"ל ואז יתירו לו שלשה כדינא ע"כ לשוני שם וכן תעשה האשה בנ"ד. ובתשו' שכתבתי בזה בשנת תרי"ח כ' טעם למה כ' הפוסקים עצה זו בהא דא"ח סי' תס"ט וביו"ד סי' ה' ואין רצוני לכפול ועכ"פ בנ"ד ודאי דיש לסמוך עפ"י דרך הנ"ל יותר מזה לא יכולתי להאריך. ושלום כנפשו ונפש דו"ש. שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה קב סקאלא יום ב' א' דר"ח אייר תרט"ז לפ"ק

אשוב ואו"ש לכבוד ידידי הרבני המופלג החריף מ' אפרים זלמן נ"י מ"צ דק' טלוסט

מכתבו קבלתי. וע"ד שאלתו. בא' ששכח בלילה א' לספור סה"ע ונזכר בבה"ש וסיפר בלא ברכה. איך יתנהג אח"כ אם יספור בברכה או לא. ע"כ שאלתו. ורו"מ האריך מאד ואשיב הנלע"ד הנה הב"י הביא בשם התה"ד אם לא ספר בלילה ונזכר ביום יספור ביום בלא ברכה ובלילות אחרות יספור בברכה דמקרי שפיר תמימות הואיל ולא דילג יום א' לגמרי ע"ש. והפר"ח חלק עליו דכיון דספיקא הוא דשמא ספירת יממא לאו ספירה הוא מה בכך שספר לדעה זו הוי כמאן דלא ספר ביום ההוא וא"כ לא הוי תמימות וכ' הפר"ח דאעפ"כ י"ל דדין התה"ד אמת ולא מטעמי' אלא דכי היכי דאי מספקי' לי' אי דילג יום א' ולא ספר דסופר שאר הימים בברכה ה"ה אם סיפר ביום דנמי ספיקא היא אי הוי ספירה או לא דנמי דינא דיספור אח"כ בברכה. אמנם אח"כ דחה הפר"ח דמיון זה וז"ל דשאני לקמן דאיכא ס"ס אבל הכא כיון דמספקא לן אי מצי לספור ביום או לא הו"ל חד ספיקא לשאר יומי וספק ברכות להקל עכנ"ל עיקר לספור שאר ימים ג"כ לא ברכה וכו' עכ"ד הפר"ח. ודבריו האחרונים תמוהים. דהא הכא ג"כ איכא ס"ס דשמא ספירת יממא הוי ספירה מעליא והוי שפיר תמימות ואת"ל דלא הוי ספירה דלמא כדעת התוס' דכל יומא הוי מצוה בפ"ע ואף אם דילג יום א' לגמרי חוזר וסופר בברכה. והנה בנ"ד איכא נמי ס"ס לכאורה דשמא ביה"ש יממא הוא וספירת יממא ספירה מעליא היא. ואת"ל דלא הוי ספירה שמא כד' התוס' הנ"ל אמנם לפי האמת לאו ס"ס הוא. כיון דבצד הראשון אם נאמר כד' בה"ג דאם דילג יום א' אינו סופר עוד. א"כ הך ספיקא דשמא מקרי ספירת ביה"ש ספירה לא מקרי ספק כלל כיון דאיכא ס"ס נגד זה דשמא כד' ר"ת דספירת יממא לאו ספירה הוא ואת"ל כד' בה"ג דהוי ספירה שמא ביה"ש לילה הוא וכבר דילג יום שלם וכיון שכן אף דכאן איכא נמי ספק מחמת פלוגתת בה"ג ור"י לענין תמימות. מ"מ שוב ספק זה אינו מצטרף שיהיה ס"ס וראיה מפורשת לזה מדברי התוס' בפ"ק דכתובות ד"ט ע"ב שכ' בד"ה אי למיתב וז"ל וי"ל דלא חשיב ס"ס כה"ג משום דהאי ספיקא שמא באונס היה לא חשיב ספיקא גמורה כו' דיאמר קודם שנתארסה נאנסה וע"ש שהביאו ראיה לדבריהם ולכאורה הא אכתי איכא ס"ס שמא אינו בקי בפ"פ ובתולה היתה ואת"ל בעילה שעא אחר שנתארסה נאנסה וכ' בס' פ"י שם בכוונתם דכי היכי דאית לדידה תרי ספיקי ליטול כתובתה כן נמי איכא לדידיה תרי ספיקי להפסידה כתובתה ע"ש בפ"י. אמנם בס' ש"ש ש"א פי"ט דחה דברי הפ"י וכ' בכוונת התוס' עפ"י מש"כ התוס' לעיל ע"א ד"ה ואיבע"א דהיכא דאיכא רובא נגד ספק א' שוב לא מצטרף לס"ס וא"כ מש"ה ספק תחתיו נאנסה לא מצטרף משום דכיון דאיכא ס"ס לגרעותא דשמא ברצון ואת"ל באונס שמא קודם שנתארסה א"כ אינו מצטרף לספק דאינו בקי שיהיה ס"ס ע"ש אמנם בין לפי' הפ"י בתוס' הנ"ל או לפי' הש"ש בנ"ד דכוותי' הוא כיון דבספק שיהיה ספירת ביה"ש ספירה איכא ס"ס לגריעות שוב אין ספק זה מצטרף שיהיה ס"ס ואכתי איכא למימר דכיון דכתבו התוס' שם בד"ה ואיבע"א דמש"ה מצטרף ספק אונס לס"ס אף דרובא ברצון מ"מ כיון דלא הוי רוב גמור אלא מדרבנן מש"ה מצטרף שפיר לס"ס ובמק"א הבאתי ראיה לדבריהם מש"ס דנדה דט"ו סע"א וע"ש בתוס' ד"ה אפי' הגיע עש"ה וא"כ בנ"ד נמי כיון שכ' הכרו"פ בדיני ס"ס דביה"ש סל מוצאי שבת מקרי חזקת איסור כיון דספיקא הוא באפוקי יומא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא ושדינן ליה בתר יום שלעבר וא"כ בספק ביה"ש כיון דיש לביה"ש הזה חזר יום שלעבר. א"כ אמרינן מחזקה דשפיר ספר ביממא. ואע"ג דלגריעותא איכא ס"ס כנ"ל מ"מ אף אי ס"ס מטעם רובא היא. ורובא וחזקה רובא עדיף מ"מ אכתי איתרע רובא במקצת כיון דאיכא חזקה מדו דהא ד' הר"ת בתוס' בכורות ד"כ ע"ב דמדרבנן להחמיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וע' בס' פ"י בקו"א לכתובות סי' מ"ו באריכות. וע' בש"ס נדה די"ח ע"ב ובתוס' שם ואכמ"ל ומש"ה שוב שפיר מצטרף גם ספק זה לס"ס ואף דהתם בכתובו' בתוס' ד"ה אי למיתוב נמי יש חזקת הגוף מ"מ יש חזקת ממון נגד זה וע"ש בתוס'. מש"ה אין חזקה לטבותא ומש"ה לא הוי ס"ס כיון שאין הספיקות שוין דבספק אונס הוי ס"ס לגרעותא משא"כ כאן. אמנם ז"א דהא בכתובות שם ע"א לענין היתר לבעלה יש ג"כ חזקת היתר לבעלה כמו שהק' שם התוס' ד"ה ואיבע"א. ואפ"ה מוכח שם מתוס' דאי הוי רובא דברצון רוב גמור לא הוי מצטרף לס"ס וע' בשטה מקובצת מ"ש בשם הריב"ש ובתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד רס"י קי"ח והארכתי במק"א ואכ"מ ומבואר אי יש חזקה נגד הרוב ואפ"ה כל שרוב נגד ספק א' אינו מצטרף לס"ס וה"ה בנ"ד ואכתי אפשר לומר ולחלק עפ"י מ"ש הש"ש ש"א פי"ח בטעמא דהתוס' דכל שרוב נגד ספק א' אינו מצטרף לס"ס ומשום שבעינן שיהיה שני הספיקות שקולין אף אם נאמר דל"פ ע"ד הרשב"א דמהני ס"ס אפי' נגד חזקה דשאני התם דשני הספיקות הם נגד החזקה וכיון דס"ס מטעם רובא הוא רובא וחזקה רובא עדיף משא"כ כשספק א' אינו שקול גרע דהוי כמאן דליתא ואינו מצטרף לספק השני ע"ש. וכ"כ הפרמ"ג בדיני ס"ס אות כ"ח ע"ש וכ"מ מדברי הפרמ"ג במשבצות סי' פ"א סק"ג דלא כמ"ש במשבצות סי' ק"י סס"ק יו"ד דאזיל בתר איפכא ושם באות ט"ו דבריו סותרין לכאן ולכאן ובתשו' נו"ב קמא חאה"ע סי' ס"א נראה שלא ירד לחלק בכך. אמנם הנכון כמ"ש הש"ש וא"כ אף שמוכח מדברי התוס' בכתובות דכל דאיכא רובא או ס"ס נגד ספק א' הוי כמאן דליתא ואף בשיש חזקה לטיבותא ואינו מצטרף עוד לספק אחר שיהיה ס"ס. מ"מ בנדון דידן כיון שענין הס"ס לגרעותא הוא דשמא ביה"ש לילה הוא ואת"ל יממא שמא ספירת יממא לאו ספירה היא. אבל כיון שיש חזקה לטבותא כמ"ש הכרו"פ דביה"ש הוי חזקה מיום שעבר דיממא היא ואין הספק רק נגד ספק לילה. א"כ ספק דביה"ש לילה לאו ספיקא הוא כלל דודאי יממא הוא מחמת החזקה. א"כ לא נשאר רק ספק אי ספירת יממא הוי ספירה א"כ הוי שפיר ס"ס דהוי ספירה מעליא כמו אם ספר בודאי יממא. אמנם עיקר דברי הכרו"פ תמוהין וישתקע הדבר. והכרו"פ נסתייע שם מדברי הפר"ח. ובמח"כ הרב שגג בזה דלא קאמר הפר"ח רק דביה"ש של מוצאי שבת מקרי איקבע איסורא כמ"ש התוס' בכריתות די"ז ריש ע"ב ד"ה מדסיפא משא"כ בביה"ש של ערב שבת ומש"ה כ' דלד' התוס' הנ"ל אם עשה מלאכה בביה"ש של מ"ש חייב אשם תלוי אף למ"ד דבעינן איקבע איסורא משא"כ בביה"ש של ע"ש ואח"כ כ' דלרש"י בשבת דל"ה ע"א והרמב"ם אף ביה"ש של ע"ש מקרי איקבע וחייב א"ת לכ"ע ע"ש בפר"ח. אבל פשיטא דאף ביה"ש של מ"ש לא מקרי איתחזיק דאל"כ בחטאת קאי כמ"ש התוס' בכתובות דכ"ב ד"ה הבא עליה. ובעשה מלאכה בביה"ש של מ"ש אינו חייב רק א"ת ולא חטאת כדמוכח מדברי התוס' בכריתות שם וכ"מ להדיא מן הש"ס בשבת דל"ה ע"ב דדוקא בעשה מלאכה בביה"ש של ע"ש ובביה"ש של מ"ש היא דחייב חטאת ממ"נ. אבל בעשה מלאכה רק בביה"ש של מ"ש אינו חייב חטאת רק א"ת וכ"מ בש"ס שבת דל"ד סע"א וכ"מ שם בתוס' ד"ה שניהם ובר"ן שם דבביה"ש אין חזקה לשדיא בתר יום שעבר ואעפ"כ איקבע מקרי כמ"ש התוס' בכתובות דכ"ב ע"ב ד"ה באשם תלוי גם שנים אומרים נתגרשה כו' דמקרי איקבע איסורא אף דלא הוי איתחזיק איסורא כמ"ש שם לפני זה בד"ה הבא עליה וכ"כ בתשו' נו"ב מ"ק חאה"ע סמ"ג בביאור ד' התוס' הנ"ל וע"ש בנו"ב סס"י כ"ז בהג"ה וגם אף אם היה מצד הסברא דהוי איתחזיק מחמת יום שעבר מ"מ כיון שביה"ש ספיקא דדינא הוי ולא מהני החזקה מידי כמ"ש הכנה"ג ביו"ד סי' י"ח. וכ"ה והובא באחרונים. וכ"כ התב"ש בסי' כ"ט והבאתי ראיה לדבריהם מדברי התוס' בב"ב דל"ב ע"ב. והארכתי בזה במק"א ואכ"מ. ע"כ דברי הכרו"פ תמוהין מאד. ואין לסמוך עליהם כלל וא"כ הדרן לקמייתא דלא הוי ס"ס מטעמא דכתיבנא אמנם כ"ז לד' הפר"ח שדחה טעמו של התה"ד אבל לטעמו של התה"ד דאם ספר עכ"פ ביום מקרי שפיר תמימות לכ"ע א"כ אם ספר ביה"ש שפיר הוי ס"ס דשמא ביה"ש יום הוא. וא"כ לכ"ע כל שספר ביום ודאי סופר אח"כ בברכה אליבא דכ"ע ואת"ל לילה הוא שמא הלכה כד' ר"י דאף אם דילג לגמרי צריך לספור אח"כ בברכה. והנה הא ודאי דדינא של התה"ד דאם שכח לספור בלילה דסופר ביום בלא ברכה ואח"כ בברכה סוגיין דעלמא כוותי' שכן המנהג פשוט אלא שדינא דנ"ד תליא אי טעמא משום דעכ"פ מקרי תמימות כמ"ש התה"ד א"כ גם בנ"ד סופר אח"כ בברכה משום ס"ס או דטעמא משום ס"ס ומש"ה בנ"ד לא הוי ס"ס וכנ"ל ונראה להוכיח כטעמא דתה"ד דאי נאמר דטעמא משום ס"ס קשה איך מורין לו לספור ביום בלא ברכה דעי"ז ע"כ יורו לו לספור אח"כ בברכה הא קיי"ל דאין עושין ס"ס בידים כמ"ש מהרי"ט והפר"ח בדיני ס"ס וא"ל דטעמא דאין עושין ס"ס בידים הוא כמ"ש מהרי"ט והמנ"י בדיני ס"ס במחודשי' אות ה' משום דהוי כמבטל איסור לכתחלה ושם גופי' אין איסור רק אם כוונתו לבטל אבל כאן בלא"ה הוא מוכרח לספור בלא ברכה דאף דקיי"ל דספירה בזה"ז