בית שלמה אורח חיים קכ

הפאבריק מטאלמיטש שלא נהגו להגעיל כלל קודם עשיית צוקר של פסח ושם הכל עושין עפ"י פקודת הרה"ג מסטאניסלאב. והנה כל מה שפלפלנו למעלה היא רק אם הי' הדפוסין בני יומן מעת שהי' בהם צוקר של כל השנה מרותח. אבל אם כבר עבר מעל"ע מעת שהי' בהם צוקר רותח של כל השנה עד עכשיו שהתחילו לערות בהם צוקר של פסח פשיטא דאין כאן בית מיחוש ואף דלכתחלה גם אב"י כבר אסור כבר כתבנו כיון שהצוקר הוא של השר כל הנעשה בידי נכרים מקרי דיעבד כמ"ש רמ"א וכה"פ וכמ"ש למעלה מתשו' מהר"מ לובלין ותמהני מאד על הח"ס שמבואר מדבריו סי' הנ"ל דאף אם הי' הדפוסים אב"י היה חושש להם בלי הגעלה והוא תמוה דמ"ש מכל הדברים הנעשים ע"י נכרים דמותר לקנות מהם לכתחלה משום דסתם כלים אב"י כמבואר בש"ס ופוסקים. ואף שישראל עומד על המושמר להכשיר למכור לישראל ג"כ אין חשש כמ"ש בתשו' מהר"מ לובלין הנ"ל ואין לי מקום ליישב ד' הח"ס רק לומר דבעובדא דידי' היה הפאבריק של ישראל מש"ה חש גם על אב"י ובזה מיושב נמי מה שהצריך להגעיל היורה ול"א דעכשיו בטל בס' כמו שהערנו בריש דברינו. ולפי הנ"ל מיושב דבפאבריק של ישראל שפיר הוי מבטל איסור לכתחלה. ומ"מ בנ"ד שהפאבריק הוא של שהנכרי אם הדפוסים הם אב"י דודאי אין להחמיר להגעילם. ומ"מ אף הם ב"י נמי היא חומרא יתירה. ובמקום דלא אפשר או שהוא טירחא יתירה אין להחמיר.. והנה מלשון מכתב מהרה"ג דק' סטאניסלאב נראה ג"כ שלא חשש על הדפוסים מצד בליעת חשש חימוץ שבצוקר של כל השנה רק משום שאינם משומרים כ"כ ולא הבנתי כוונתו לזאת יראה כ"ת להיות מקודם אצל הרב דק' טאלמיטש ויתברר לו מהם שאינם מגעילין כלום לא היורות ולא הדפוסים כמו שהבנתי מהט"ג של הרב. ואח"כ יסע לק' סטאניסלאב לדבר עם הרה"ג אב"ד דשם ולגלות לו כי אינם באפשרי להגעילם כדינא וגם אינם בני הגעלה בבירור מחמת הגשמילץ שבפנים וגם למה יחמיר בחנם בפרט שגם בטאלמיטש אינם מגעולים וכבר הובחנה הפאבריק מאוסטציא כמו הפאבריק מטאלמיטש. ובודאי יסכים גם הרה"ג הנ"ל שא"צ להגעיל הדפוסים בפרט שהוא כמו מן הנענע ותיכף יודיעיני כת"ה ע"י הב"ד ויזרז א"ע בזה בכל האפשרי מחמת טעם הכמוס בלב. דברי חותנו דוש"ת באהבה ומבקש הצלחתו והרמת קרנו למעלה במהרה. שלמה במוהר"י זללה"ה

תשובה צח סקאלא. מוצש"ק אח"פ תרל"א לפ"ק

ה' ישפות שלום וברכה. לכבוד אה' יד"נ הרב המופלג בתורה ובחסידות. איש חמידות בנן של קדושים. ירא ושלם כ"ש מ' בנימן וואלף נ"י בק' אזוראן

ר"ד אתו הסליחה על עיכוב תשובתי על מכתבו. כי בעתים הללו רבו והשתרגו עלי מאד להשיב כמה תשובת בדברים הנחוצים למעשה וכחי אינו עמדי כמאז גם אנכי בעו"ה עמוס התלאות ועיני צופיות לרחמי שמים במהרה ושאלתו אינה נחוצה למעשה כי מה דהוה הוו רק להתלמד על להבא ועתה באתי להשיבו בקצרה ע"ד שאלתו בנמצא בפסח העבר לחם חמץ בבאר השייכה למרחץ וקרוב לודאי שנשתהה מעל"ע שם כאשר כ' כ"ת בציור הענין. ושאל הבלן אם מותר לשאוב לו מים מבאר הנ"ל בימי הפסח לצורך רחיצה בימי הפסח ונפל מחלוקת בין הלומדים דשם יש שאסרו ויש שהתירו ושאל כ"ת חוו"ד. זאת תשובתי הנה בהגה"ת רמ"א סס"י ת"נ כ' דיש מתירין להחם חמין בכלי חמץ ולרחוץ בהם וסיים וכן המנהג והטעם מבואר בד"מ שם בשם המרדכי משום שאינו נהנה מאיסור הבלוע ע"ש. וא"כ לכאורה ה"ה בנ"ד אלא שבס' מק"ח שם כתב דזה דוקא בחמין שאינן ראויין לשתיה וקיצר שם בטעמו. ואבאר כוונתו והוא עפ"י ד' המג"א סי' תמ"ו סק"ס שמבואר מדבריו דכשם שחמץ במשהו לענין איסור אכילה והנאה ה"ה לענין איסור ב"י ומש"ה כ' המק"ח בריש סי' תמ"ז דמש"ה נהגו לשרוף הכל ואסור למכור לנכרי חוץ מדמי איסור שבו משום דמחיוב להשביתו לתקן איסור דב"י ע"ש. והנה חמץ הבלוע בכלי אינו באיסור בל יראה כמבואר בהגהת רמ"א רס"י תמ"ז ובש"ע רס"י תנ"א וע"ש במג"א סק"א וא"כ אם יחמם בכלי חמץ יצא הבלוע לחוץ ויש בזה איסור ב"י ועיין בח"י רס"י תמ"ב ע"כ כ' דמיירי הכא דוקא בחמין שאין ראוין לשתיה דאין בכה"ג איסור ב"י כמ"ש בטעמו זהו כוונתו אמנם אין דבריו מוכרחין ועיין בח"י הנ"ל אמנם גם לד' המק"ח בנ"ד דבלא"ה לא ישפכו המים לחוץ מהבאר כי א"א לנקות הבאר לגמרי כמ"ש כ"ת וא"כ במאי יתוסף איסור ב"י בחימום המים בפרט שבלא"ה בתשו' ח"צ סי' פ"ו האריך לחלוק ע"ד המג"א שלא גזרו חז"ל דחמץ במשהו רק לענין אכילה והנאה ולא לענין איסור ב"י וכן האריך בתשו' הגרע"א סי' י"ט וא"כ ליתא לטעמו של המק"ח. אמנם נראה דלדינא דברי המק"ח נכונים ולא מטעמו אלא מטעם אחר דהא אסור ליגע בחמץ שמא יבא לאכלו כמבואר בש"ע סי' תמ"ו ס"ד ובמג"א שם סק"ה ועיין במג"א סי' ת"נ סק"י ולכאורה היה אפשר לומר דשאני בנ"ד שאין כאן רק תערובת משהו שהוא רק מדרבנן מש"ה ל"ג שמא ישתה מהמים דהוי גזירה לגזירה ולכאורה יש ראיה לזה ממשנה מפורשת בפ"ק דפסחים ד"י ע"ב דר"י ס"ל דאינו בודק משש ולמעלה משום שמא יבא לאכלו וחכמים דפליגי עליו היינו מטעמא דמפרש בש"ס התם משום שהוא עצמו מחזיר עליו לשרפו ומזה הוציאו הפוסקים דבעת שאינו מחזיר עליו לשרפו גם רבנן מודי לר"י דאסור ליגע משום שמא יאכלינו ועיין בתה"ד סי' קל"ה והרי ר"י עצמו מודה דשורפו בשעה ששית שהוא זמן הביעור ואף דגם בשעה ששית אסור מדרבנן וש"מ דכיון דליכא רק איסור דרבנן ל"ג שמא יאכלנו. אמנם באמת הא ליתא דכיון דגזרינן בנגיעת חמץ אטו אכילה אף בדרבנן גזרינן וראיה מפורשת ריש פכ"ה דאף בבשר חיה ועוף אסור להעלות על השלחן שאוכל גבינה דשמא יאכל בב"ח ומבואר שם בש"ס דאביי דקיי"ל כוותי' קאמר דאף למ"ד בשר עוף דרבנן גזרינן כה"ג ועיין בט"ז יו"ד רס"י פ"ח ובפרמ"ג שם ועכצ"ל דהא דר"י אינו חושש בשעה ששית כיון שהוא רק דרבנן משום דגם לר"י ס"ל לחלק דשאני התם כיון דהוא עצמו מחזיר עליו לשרפו אלא דרבנן הקילו מטעם זה והתירו אף בתוך הפסח דל"ח לאכילה בכה"ג ור"י לא הקיל מטעם זה רק בשעות דרבנן אבל כל דאינו מחזיר עליו לשרפו אף בדרבנן גזרינן כמו בהך דר"פ כ"ה וא"כ בנ"ד נמי אף שאינו רק תערובת משהו אסור ליגע בהמים שמא יבא לשתות מהם וכ"ש לפמ"ש הצל"ח שם בפסחים דלר"י דוקא בשעה ששית מותר משום שהוא שעת הביעור אבל בשעה חמישית אסור אף שהוא רק איסור דרבנן וקל דהא גם חכמים הקילו בשעה חמישית דלא אסרוהו בהנאה מכ"ש בתערובות משהו וכבר נתבאר דכל דלא מחזיר עליו לשרפו גם רבנן מודי לר"י. והנה יש בנ"ד עוד סניף לאיסור דבתשו' ח"צ סימן הנ"ל מביא בשם הראב"ד בס' תמים דעים סי' ל"ג דבשר יבש שיש בו חשש חמץ אף שאסור לאכלו בפסח מ"מ מותר להשהותו דבאמת קיי"ל דבזמן מועט ל"ח לתקלה שמא יאכלנו ועיין בש"ך יו"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ז והא דאסור להשהות בפסח תרנגולת שנמצא בו חטה הוא משום שנפסד בשהי' לזאת חיישינן שמא יאכלנה בפסח משא"כ בשר יבש ע"ש בח"צ ובזה נכון ליתן טעם מ"ט ל"ג להשהות כלים חמוצים בפסח ולפי הנ"ל א"ש וא"כ בבאר הזאת מן הדין א"צ לשאוב המים ממנה ולשופכם כיון שאין מתקלקלים בבאר ל"ג לתקלה בזמן מועט אבל אסור לשאוב ולהשתמש ממנה דידוע שמים שבתלוש כל שעומד יותר בתלוש מתקלקל שפיר יש לחוש לתקלה ול"ח חז"ל בין קלקול מועט לקלקול מרובה וזה סניף להחמיר לטעם הראשון לזאת חו"ד שבאם אין המים ראוין לשתיה כבר כ' רמ"א שנהגו להקל להחם חמין בכלי חמץ ולרחוץ בהם וה"ה בנ"ד אבל אם הם ראוין לשתיה כמו שנראה מד' כ"ת אסור לשאוב מהם ולרחוץ בהם ובפרט שכבר הורה זקן בס' מק"ח כנ"ל ובלא"ה דעת מהרש"ל ביש"ש פכ"ה סי' מ"ו דאף בקדירה הבליעה מבב"ח אסור להחם בה מים לרחוץ רק מים עם אפר שאינם ראוים לשתיה אבל לא מים הראוין לשתיה ע"ש והובאו דבריו בט"ז יו"ד סי' צ"ד סק"ד וא"כ כ"ש בחמץ בפסח ועיין בס' מנ"י כלל פ"ה סקט"ו ויותר מזה לא יכולתי להאריך לעת הזאת ושלום הצלחתו יוגדל בכל מילי מיטב כנפשו ונפש הדוש"ת באהבה: שלמה במוהר"י זללה"ה

תשובה צט סקאלא יום ב' כ"ב אייר תקצ"ו לפ"ק. לק' קארליפקא

ע"ד השאלה דאתי לקדמנא אודת השעיר עזים שאמר חמיו של אותו שהשעיר עזים שלו קודם השחיטה ע"ד שחוק להנער זה קרבן פסח והשוחט כששמע זאת משך ולא שחטו ועתה השאלה על השעיר החי כאשר באתה השאלה ברוב ענין

תשובה שאלה זו יש בה להקל ולהחמיר ואם היה השעיר שלו ממש פשיטא דאסור בהנאה והוא קדשים ממש ואינו דומה לבשר זה לפסח דלא נאסר רק משום מראית עין ולקצת פוסקים מותר בדיעבד אף בדברים דחזיא להקרבה. כמבואר בא"ח סי' תס"ט. ה"ט משום דעיקר לישנא דלפסח דמינטרא לפסח וכמ"ש ז"ל שם. וכ"כ בס' תב"ש סי' ה' סקכ"ג. משא"כ כאן דאמר בהדיא לישנא דקרבן פסח וגם לא דמי להא דשוחט לשם קדשים דאינו אסור ג"כ רק משום מ"ע דל"מ לדעת הרש"ל והפר"ח דדוקא באמר בשעת שחיטה לשם קדשים אבל באמר לישנא דה"ז עולה אסורה מדאו' אף בהנאה ובכאן נמי אף שלא אמר לישנא דהרי בזה עולה לחוד הוי התפסה גמורה בכל דוכתי'. וכ"כ התב"ש שם סק"ה אלא אפי' לדעת התב"ש דכל שאומר בשעת שחיטה או כשנוטל הסכין לשחוט. הוי רק משום מ"ע. אף שאמר לישנא דה"ז מ"מ טעמא כמ"ש התב"ש דמעשיו מוכחים שאין זה נדר כו' ע"ש וכאן שאמר כן בשעת שהשחיז הסכין מנ"ל דלשחוטי להאי קמכווין דהרבה פעמים משחיז הסכין לתקנה לשחיטה שאח"כ. ועוד אף אם נימא דזה מקרי הכנה רבה. הא מסתפק בשמ"ח עצמו סי"ג דה"מ באם שאמר השוחט כן אבל אם הבעלים אמרו כן בשעת שחיטה ה"ז עולה אולי אסורה מדאורייתא. כיון דאין מעשה עצמו מוכיחים עליו ע"ש. אף שבתב"ש שם נטה להקל מדאו' אף בזה מ"מ בפנים לא סמך ע"ז למעשה. ועוד דזה דוקא בשעת שחיטה אבל בהכנה דאף בשוחט עצמו נ"ל קולה יתירה. מכ"ש בהכנה זוטא כ"ע מודי דאסורה דאורייתא וזה ברור אמנם אחר העיון נראה דבעובדא דא יש להקל דכיון דאומר עכשיו שכיון לשחוק והוכחה ברורה ואומדנא דמוכח דלשחוק אמר להנער הקטן ואף שכ' התב"ש דאפי' אמר לשחוק נתכוונתי לא מהני הנ"מ באם לא היה הוכחה בשעת מעשה שכיון לשחוק. ואף בזה יש לפקפק מטעם שכ' התב"ש שם דכיון דאסור להקדיש האידנא בודאי לשחוק כיון ומהימן במה שאומר עכשיו. ומה שדחה שם התב"ש מטעמי' דהוו דברים שבלב די"ל מעבר הוא דקעביר ע"ש. אם לדין יש תשובה דהרי כ' מהרי"ק בשורש ק"ע לענין חששא