בית שלמה אורח חיים קיט

בעין ואעפ"כ אין בידי להקל בזה דמי יכריע אם נטל"פ או לשבח כו' סוף דבר שיפה הורה והכריע הגאון מוהר"א להחמיר ואפי' בהפ"מ אף כי הייתי מתון אעפ"כ לא הייתי מקיל עכ"ל והרי לחוש שלנו ודאי יי"ש פוגם ביין בריחו וטעמו ומקפידים הרבה בזה שלא ליקח כלי מיי"ש ליתן בתוכו יין עד שמדיחין אותו כ"פ עד שלא נשאר כלום מממשו ומריחו ואפ"ה החמירו הני תרי גאוני ארץ הנו"ב והאור חדש ז"ל אפי' בהפ"מ כי אין להקל בזה משיקול דעתינו במה שלא נתבאר בש"ס וקדמונים שנטל"פ בודאי והרי בש"ס ע"ז נסתפקו בעכברא דמתא אי נטל"פ בשכר וחומץ ובפוסקים ביו"ד סי' ק"ד נחלקו בזה לענין שומן וכיוצא אף שלפי מה שנראה להחוש הוא פוגם בודאי ע"כ אין להחולק בזה מקום. אמנם מה שהחמירו הח"צ והפרמ"ג דיי"ש הוי לטעמא עבידא ואינו בטל אפילו באלף ד"ז אינו מוסכם ובתשו' פנ"י ס"א חא"ח סי' ח' האריך וכ' בפשיטות דפשיטא יותר מביעתא בכותחא דגם יי"ש בטל בס' ואפשר בפחות מס' כדקיי"ל ביי"נ דבטל בששה חלקים מים כיון דבטל טעמו וכן יי"ש אם נותנים בו עשר חלקים מים או עשרים פשיטא דאין כאן טעם יי"ש כלל כ"א הריח וריחא לאו מילתא היא עכ"ל אבל טעם לפגם לא הוי לכ"ע ולא יכולתי להאריך יותר ושלום כנפשו ונפש הדו"ש. שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה צז סקאלא יום ה' ד' מרחשון תרל"ב

שפעת שלום וברכה לכבוד אה' חתני חביבי הרב המאוה"ג החריף ובקי ירא ושלם מ' ברוך מאיר נ"י אבד"ק אוסטציא

לפלא בעיני על כת"ה שמעת נסיעתו עד הנה לא הגעני שום מכתב מאתו ועל העתיד אנכי מבקש והן עתה באתי לזרזו ולהזכירו כי קרוב הדבר שהשר שלכם ירצה לעשות בחורף הזה ציקר של פסח. והנה בשנה העברה כתבתי נדון זה להרב הגאון אבד"ק סטאניסלאב ולהרב המאה"ג אבד"ק טאלמיטש (שהם מכשירים מקדמת דנא המאשונין עבור זה בק' טאלמיטש) ובתוך המכתב אשר השובוני הרה"ג מסטאניסלאב כ' בזה"ל וגם יצוה כת"ה שיהי' מגעילים הדפוסים שניתן הציקר להקפות בתוכם כי אינם משומרים כ"כ עכ"ל. והנה בשנה העברה חששתי לדבריו אף שהיה מלאכה כבידה וטירחא מרובה כאשר ידוע גם לכת"ה. אמנם ראיתי בעצמי שאם היה ההגעלה מוצרכת ע"פ הדין הגמור לא היינו יוצאים יי"ח בהגעלה זו מכמה טעמים א' שהדפוסים האלו הם מצופים בתוכם באיזה היתוך ואף אם הוא היתוך זכוכית כנראה לעין ל"מ הגעלה לדברי רמ"א בא"ח סס"י תנ"א מכ"ש שאפשר לחוש שמא הוא היתוך חרס וכבר דיבר בזה בתשו' ת"ס יו"ד סי' קי"ג כי אני מסופק מאד אם הראזווראוואט שמגעילים בתוכם דינו ככ"ר שעומד אצל האש וגם שאינו מעשה רתיחה כי האומן לא הניח שיעלה רתיחה אלא שכיון שהדפוסים לא נשתמשו בהם בכל השנה רק ע"י עירוי ולא היה העירוי מכ"ר ממש רק מן הכלי ששאבו בו מן היורה ושפכו לתוך הדפוסים א"כ אולי לא הוי כעירוי רק כנפסק הקלוח דאינו מבליע רק כ"ק לחומרא ועיין בט"ז יו"ד סס"י צ"ב ובספר חו"ד שם הכלל שלא הקלתי בהגעלה זו רק משום שלענ"ד שגם הרה"ג הנ"ל לכ"כ רק מצד חומרא והנה בתשו' ח"ס חא"ח סי' קל"ה החמיר מאד בנדון עשיית ציקר של פסח ופסק דהיורה שבישל בה ציקר כל השנה צריך הכשר גמור בלי שום קולא ובהכשר הדפוסים שהם של חרס התיר ע"צ הדחק להגעילם ג"פ ולסמוך על בעה"ע שבטויו"ד סי' קכ"א ושבאם מצוי ציקר פסח אחר אין להשתמש בזה ע"ש. והנה לכאורה ד' הח"ס הנ"ל תמוהים למה החמיר כ"כ דאף אם נחוש לתערובת קמח בהציקר בכל השנה באופן שאין בהציקר ששים נגד הקמח עכ"פ בהציקר שמבשלין בהיורה שבישלו בו כל השנה עכ"פ יש בציקר הזה ודאי ששים נגד מעט החמץ שיש בדופן היורה לפי החשבון שבלע מהציקר שמכל השנה שהיה מעורב בתוכו מעט קמח דהא בחמץ קוה"פ ל"ש לומר חנ"נ כמ"ש המג"א סי' תמ"ז סקל"ח משום שעדיין היתר הוא וא"ל שטעמו משום שעכשיו הישראל עומד ומתקנו להכשירו לפסח אסור לבשל בהיורה בלא הגעלה משום אין מבטלין איסור לכתחלה אף שעדיין היתר הוא מ"מ אסור לעשות כן בכדי לאוכלו בפסח ויותר מזה אסר בתשו' צ"צ ליתן מעט חלב חטה לתוך היין לתקנו משום דאין מבטלין איסור לכתחלה ושמא יבא לשתות ממנו בפסח ואף שהמג"א סס"י תמ"ז חולק עליו הא בדגמ"ר הסכים להצ"צ ומ"מ גם להמג"א י"ל דשאני התם שאינו עושה מתחלה ע"ד לשתותו בפסח משא"כ בנדון הצוקר אלא שבאמת ז"א חדא דהא בש"ע יו"ד סס"י צ"ט ובסי' קכ"ד ס"ה פ' כד' הרשב"א דאיסור מועט שנבלע בכלי שדרכו להשתמש בו בשפע מותר לבשל בו כתחלה משום שא"א לעולם לבא לידי נ"ט וה"ה בנ"ד ואף שהט"ז והש"ך כ' להחמיר כד' החולקים ע"ד הרשב"א מ"מ בנ"ד שהוא רק חשש בעלמא שפיר יש לסמוך ע"ד הרשב"א ועוד דבלא"ה כיון שבשעת עשיית הצוקר אכתי הוא של נכרי ל"ש לומר אין מבטלין איסור לכתחלה דכל הנעשה ביד הנכרי הוא דיעבד כמ"ש בהגהת רמ"א סי' קכ"ב ס"ו וכ"ה פשוט בש"ס ופוסקים ואף שכאן עומד הישראל בשעת עשיית הצוקר של פסח לשמור שיהיה נעשה בהכשר לפסח בכדי למכרו לישראל על פסח אעפ"כ כיון שהצוקר עצמו אז אכתי הוא של הנכרי ל"ש בכה"ג אין מבטלין איסור לכתחלה כמ"ש בתשו' מהר"מ לובלין סס"י ק"ד וחוץ מזה כיון שאינו נודע בודאי אם עירב קמח בעשיית צוקר בכל השנה ואינו רק חששא בעלמא כמ"ש האחרונים ל"ש בכה"ג חין מבטלין איסור לכתחלה כמ"ש השיך סס"י קי"ד בנדון הכרכום מכל הלין טעמי דברי הח"ס תמוהים לכאורה. ובזה היה מקום לד' הרה"ג מסטאניסלאב שחש להגעיל הדפוסים ולא היורה שכמעט הוא מהנמנע בהפאברוקן של עכשיו להגעילם כידוע הוא משום שעל היורה אין חשש משום שודאי יש ס' כנ"ל משא"כ בהדפוסים שנשפך בתוכם הצוקר חם מאד ונבלע בתוכם ע"י עירוי וגם עתה הוא שופך לתוכם הצוקר פסח נפלט מהם ע"י עירוי ועירוי אוסר רק כדי קליפה א"כ אם יש חשש בליעת חמץ בקליפת הדפוסים מבפנים חוזר ואוסר הצוקר של פסח כדי קליפה ול"מ לדעת האחרונים ביו"ד סס"י ק"ד דאף למ"ד דאין חנ"נ אפ"ה חשש רמ"א שם בעכבר שעירו עליו בכ"פ שומן רותח מטעם דכל קליפה רותחת הנוגעת בעכבר נאסרה ואפשר לסוחטו אסור לכ"ע דא"כ יש לחוש נמי בצוקר דכולו נאסר בשעת שפיכת הצוקר רותח של פסח לתוך הדפוסים משום דכל עירוי שנוגעת בהדפוס מבפנים נאסר כ"ק ולא מהני ששים כמ"ש רמ"א שם גבי עכבר אלא אף לד' הפר"ח דס"ל שם בעכבר דלמ"ד אין חנ"נ שם אין חשש ובנ"ד קודה"פ ל"ש לומר חנ"נ כנ"ל עכ"פ כל הוט ציקר יש לחוש לקליפה שמחוץ שידוע שנוגעת בהכלי כשהוא רותח וניכר הקליפה. אמנם נתיישבתי וראיתי שד' הח"ס יש להם מקום חשש גם לענין היורה דודאי אף שבעת שיש הרבה צוקר נימוח בהיורה אין חשש דודאי יש ס' נגד חשש מעט חמץ הנבלע בו מכל השנה כנ"ל מ"מ הא שואבין מהיורה מעט מעט בכלי נחושת ושופכין להדפוסים עד שנשאב הכל מהיורה ואז הצוקר חם מאד כמו שהיה וא"כ במעט הנשאר לבסוף היורה אולי אין בו ששים נגד כל החמץ הבלוע בכל היורה דצריך לשער כנגד הכל משום דמספקא לן אי בליעה מפעפע בכל הכלי וה"ה לענין פליטה כמ"ש האחרונים וא"כ ההוטין צוקר אלו הנעשים מהצוקר הנשאר לבסוף בהיורה יש עליהם חשש חימוץ ואף דנתבטל ברוב ההוטין צוקר הראשונים דהא חומרת חה"ל ודבר שבמנין ל"ש בזה כיון שלא נאסר רק מחמת בלוע מ"מ כשהגיע הפסח חוזר וניער דהא ביבש קיי"ל דחו"נ בפסח ואף דההוטין אחרונים אינן אסורים רק מחמת בלוע אפ"ה אמרינן בכה"ג חו"נ כמ"ש הח"י בסי' תנ"א תקנ"ד וכן הסכימו כל האחרונים דלא כדמשמע לכאורה מד' המג"א סקל"ז וא"כ שפיר קאמר הח"ס דצריך להגעיל היורה דוקא אלא שאפשר להקל ולומר כיון דאיכא כמה ספיקות דהא אי בלוע מפעפע בכל הכלי נמי ספק הוא ומצטרף לס"ס כמ"ש בש"ך סי' צ"ז סק"ב וגם איכא ספק שמא לא נתערב כלום ושמא היה ששים בהצוקר הראשון ושמא עכ"פ בצוקר הזה גם בהאחרון הנשאר יש ס' אין להחמיר וא"כ גם לענין הדפוסים יש כמה ספיקות דשמא אין בבליעת קליפת הדפוסים בכדי לאסור קליפת מחצית הדפוסין ובטל הקליפות הנאסרין ברוב ועיין בספר חוו"ד סי' ק"ד סק"כ וקצרתי אלא שאכתי אפשר לומר דגם הקליפות מקרי יבש ביבש מ"מ בלא"ה לד' החו"ד סס"י צ"ב לא נאסרו קליפת הדפוסין ע"י עירוי כיון שלא נשפך לתוכן מן היורה עצמו רק בכלי הנשאב מתוך היורה והוא רק כעירוי הנפסק הקלוח שידוע שהקליפה אינו רק חומרא בעלמא כמ"ש המג"א סי' תס"ז סקל"ג וחוץ מכ"ז הלא יש סוברים דבנתבשל אף בכלי חמץ קודה"פ מותר לאכלו בפסח משום דהוי נטבנ"ט ואף דאנן קיי"ל להחמיר בסי' תמ"ז ס"ה כמ"ש המג"א סקכ"ד מ"מ כיון דביו"ט האחרון מקילין וכן בנפל מדברים אלו תוך המאכל וע"ש במג"א סק"ו ובח"י סקל"ב ובפרמ"ג יו"ד סי' צ"ו במ"ז סק"ט נראה דהעיקר כדיעה זו ועיין במג"א וח"י רס"י תנ"ב א"כ בנ"ד דאינו רק חשש בעלמא וגם יש לצרף משום דהפאבריק של אדון הגדול ותגר דכ' הפר"ח בא"ח רס"י תס"ז דל"ח לתערובת קמח וכ"כ בתשו' נו"ב סי' כ"ג ובמה"ת סי' ע"ב אף שבתשו' ח"ס כ' דכה"ג אין זה זיוף משום דיש סוברים דקמח נהפך לדבש ד"ז אינו מתקבל כלל בפרט שהוא דיעה דחוי' וגם יש לחלק בין דבש לצוקר מכל הלין טעמי נראה להקל דא"צ להגעיל לא היורה ולא הדפוסים ואף דנטבנ"ט אינו מותר לעשות לכתחלה כבר כתבנו דכל הנעשה בידי נכרים הוי דיעבד ע"ש וגם האחרונים הקילו עכשיו בנדון הצוקר וע' בפר"מ סי' תס"ז ובש"ע של הג' הק' מלאדי סי' תס"ז סי"ט ובפרט עכשיו שכמעט מבורר שאין דרך בשום צוקרפאבריק לערב קמח בצוקר בכל השנה כמ"ש בס' ברכ"י סי' תס"ז. ואין חשש רק משום פירורי חמץ יען שהגוים הפועלים דרכם לטבל פתם ביערת הדבש ובפסח חו"נ כמ"ש הברכ"י שם וגם יש חשש שבולע תוך הפסח הפירור בעין כמ"ש הח"ס שם. ע"כ לזה די בשמירה מעולה בשעת עשיית הצוקר של פסח אבל על כל הכלים שנעשה בהם הצוקר כל השנה אין חשש משום שטעם של הפירור בטל בס'. והנה בחורף העבר יען כי הנסיעה נחוצה היה כידוע לכ"ת שלחתי ט"ג קודם נסיעתי להרב מטאלמיטש ושאלתיו איך הוא נוהג אם מגעיל הכלים כי בתשו' ח"ס כ' להחמיר ולהגעיל והשיב ע"י הט"ג כי הח"ס לא החמיר רק משום חשש תערובת קמח מה שאין לחוש בהפאבריק מטאלמיטש ובאגרת הנשלח לי מקודם מהרב הנ"ל כ' הרב שבעת תחלת עשיית הצוקר של פסח העמידו אנשים על פי פקודת הרב הג' ז"ל אבד"ק סטריא ועפ"י פקודת הרב הג' נ"י מסטניסלאב בהפאבריק דשם מהתחלת בישול הקפלוטות וראו אז כי אין מערבין דבר בהצוקר זולת ורק הקפלוטות ואם בזאת הבחי' נתברר להם שאין מערבין שם דבר בשום פעם בהפאבריק הנ"ל. הנה גם בהפאבריק דק' אוסטציא כיון שגם שם העמדנו בחורף העבר אנשים בהשגחה יתירה להשגיח ע"ז וראו ג"כ שאין מערבין שום דבר א"כ דין פאבריק הלזו כמו