בית שלמה אורח חיים קיח

קשה מזה על שיטת התוס' בקידושין די"ט דס"ל דביאת ב"ט ביבמה אינו קונה מה"ת וכבר הרגיש בזה בתשו' נו"ב קמא סי' נ"ד. אלא שכבר קדמו בחי' מהרש"א בזה במקומו וכ' דצ"ל דקרא אתי רק לומר דלא הוי ביאה דאיסורא ע"ש וע' בנו"ב מה"ת סי' ק"מ. ולד' רש"י א"ש טפי דאתי קרא לרבות דקנאה ממש אבל לכ"ע כל שלא בעל בגדלותו אף שבא עליה בקטנותו וקנאה מ"מ לא קיים מצות עשה דיבום והנה בספ"י בכתובות ד"מ הוכיח דמצות יבום גם על היבמה היא ע"ש וכבר כתבתי בחיבורי לד"כ ודפ"ה ודקי"ב דבמחלוקת שנוי. אמנם מד' רש"י אלו יסתייע שטת הפ"י. ומש"ה כ' ותגדל אצלו ותתקיים מצות יבום היינו גם לגבי דידה או אולי קצת ט"ס נפל ותי"ו א' יתירה היא וצ"ל ותקיים מצות יבום היינו שגם היא תקיים מצות יבום כשהוא יבוא עליה בגדלותה דבמה שבא עליה בקטנותה לא קיימה היא המצוה אף שקנאה כנ"ל. (א) יותר מזה לא יכולתי לעיין לעת הזאת ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה צה סקאלא יום ב' ד' מנחם אב ת"ר לפ"ק

צום החמישי יהיה לששון ולשמחה. לכבוד יד"נ הרב המופלג בתורה תובחסידו ירא ושלם בנש"ק כ"ש מ' בנימן וואלף נ"י

בשעה זו קבלתי מכתבו וע"ד שאלתו שיש בקהלתכם נער ישראל א' בן כ' שנה ואינו שומע ככל אדם היינו כשקוראים אותו מאחוריו אפי' בקול גדול אינו שומע כלל וכשמדברים אליו הוא מבין מה שאומרים לו. ונראה מעניינו שהוא שומע כשמדברים בפניו. ומדבר ג"כ רק שלא יבין לדבר ככל אדם ואינו אומר כל תיבה כראוי. ואביו לא הרגיל אותו מעודו בשום מצוה כי החזיקו לחרש שאינו שומע ואינו מדבר שפטור מכל המצות. וכ"ת כ' שבעיניו קשה לפטרו ממצות. יען כי שומע קצת ומדבר קצת. ועוד דחז"ל פטרו לחרש משום דלאו בר דיעה הוא וזה שבנ"ד הוא פקח גדול עכת"ד. ושאל חוו"ד. זאת תשובתי הנה טעם השני שכ' כ"ת ליתא דחרש שפטור מכל המצות אף אם אנו רואין שהוא פקח גדול לענינו בכלל חרש הוא כמבואר בתשו' צ"צ סי' ע"ז. אמנם בנ"ד ברור שאינו בכלל חרש מטעם הראשון שכ' כ"ת. והנה מבואר בש"ע ח"מ סי' רל"ה סי"ט דמי שאינו שומע אא"כ מדברים עמו בקול רם אינו בכלל חרש. וא"כ בנ"ד אף שאינו שומע מאחוריו אף כשמדברים אליו בקול רם מ"מ הרי בתשו' הרא"ש שהובא בטור שם ובב"י באה"ע סי' קכ"א כתב בטעמו דלא מקרי חרש רק כשאינו מדבר ואינו שומע כלל. וא"כ בנ"ד ששומע כשמדברים אליו בפניו לאו בכלל חרש היא ועוד אני אומר ראיה לזו מן הש"ס דחגיגה ד"ג ע"א והכי אי' התם ר"א אמר ודאי דלמען ילמדו הוא דאס"ד למען ילמדו וכיון דלא משתעי לא גמר האי מלמען ישמעו נפקא ע"ש בש"ס והיינו דס"ל לר"א דהא דתניא בברייתא למען ישמעו פרט למדבר ואינו שומע הוא מטעם דכיון שאינו שומע לא מצי גמיר ומש"ה פטרי' רחמנא מהקהל וע"ש בפרש"י ותוס' ובס' ט"א שם. ואי אמרת דאם אינו שומע מאחוריו רק בפניו היא בכלל אינו שומע א"כ ודאי דהאי מצי גמיר דהא שומע כשמדברים אליו בפניו ומדוע פטרי' רחמנא מהקהל מטעם זה א"ו דבכה"ג באמת בכלל שומע הוא וזה ראיה ברורה ולפ"ז אף אם לא היה יכול לדבר כלל חייב היא בכל המצות ככל שומע ואינו מדבר שהוא כפקח לכל דבריו וכדאי' שם בחגיגה ד"ב בברייתא דהתם ומדיוקא דמתני' פ"ק דתרומות דשומע ואינו מדבר הוא כפקח לכל דבריו ואף לפמ"ש הכ"מ רפכ"ט מה' מכירה ובב"י בח"מ סי' רל"ה בתי' הב' בד' הרמב"ם מבואר דבאינו שומע ואינו מדבר אף אם שומע קצת היא כשוטה אמנם דבריו תמוהים ועמ"ש לקמן וגם בתשו' הרא"ש שהביא הטור שם מבואר להדיא איפכא. אמנם מה שיש לפקפק בזה הוא דכיון שכשמדברים אליו מאחוריו אינו שומע כלל. נראה יותר דהא דמבין הכל כשמדברים אליו בפניו לא משום דשומע אז הדיבור. רק שהיא פקח גדול ורואה עקימת שפתיו של המדבר ובזה מבין וכההוא דקופץ ונקפץ דקתני במשנה דגיטין דנ"ט וע"ש בפרש"י וזה גרע מרמיזה דחרש. ועכ"פ חרש היא. אמנם אף אם נאמר כן. מ"מ כיון שעכ"פ מדבר קצת אף אם אינו שומע כלל. מ"מ הא חרש המדבר ואינו שומע הוא כפקח לכל דבריו כדאי' בברייתא דחגיגה הנ"ל ובמתני' פ"ק דתרומות ופשוט דאף אם אינו שומע כלל כל שמדבר דינו כפקח כדמוכח ממתני' דתרומות הנ"ל ומש"ס דמגילה די"ט ע"ב ודברי הכ"מ פכ"ט מה' מכירה ה"ב והב"י ח"מ סי' רל"ה סי"ט ביושב ד' הרמב"ם בתי' בתרא שם תמוהים מאד ואכמ"ל. וע' בש"ע א"ח סי' נ"ה ס"ח. ובס' בכ"ש חולין דנ"ט ובפמ"ג א"ח בפתיחה כוללת ח"ב. ופשוט לענ"ד דאף שאינו יכול לדבר המלות כראוי. מ"מ כל שיכול לדבר מקרי מדבר דאל"כ נימא דכל שמגמגם קצת בלשונו כדרך המצוי מקרי אלם והא ודאי ליתא וראיה לזה מדאמר הש"ס ריש חגיגה ובגיטין דע"א שומע ואינו מדבר זה אלם דכ' ואני וגו' וכאלם לא יפתח פיו ואיבע"א כדאמרי אינשי אישתקיל מילולי' ומבואר דכל שמדבר אף אם אינו מדבר ככל אדם לא הוי אלם והוי מדבר. ועוד ראיה מדהוי סיד בש"ס דהא דממעט שומע ואינו מדבר מהקהל מלמען ילמדו הוא משום דכי לא משתעי לא גמיר עד דפריך מהנהו תרי אילמי דאע"ג דהוי אילמי הוי גמורי וע"ש בש"ס ואם נאמר דכל כה"ג דנ"ד הוי בכלל אינו מדבר הא ודאי דכיוצא בו מצי גמיר א"ו דאמת הוא דכל כיוצא בזה לא הוי בכלל אינו מדבר ול"מ דחייב בכל מצות מעשיות אלא דחייב נמי בק"ש ותפלה וברכות דהוי דיבור מעליא וכמ"ש בתשו' מהרי"ט ס"ב חאה"ע סס"י ט"ז והובא בקצרה בבאר היטב אהע"ז סי' קס"ט סק"ל בקצרה. וע' במג"א סי' קכ"ח סקמ"ו. וע"כ ברור דהנער שבנ"ד חייב בכל המצות ואשר שאל כ"ת אם החיוב מוטל על האב כיון שהוא גדול הנה בש"ס דקדושין דכ"ט הביא ברייתא דקחשיב אלה המצות הבן המוטל על האב למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וכו' ושם בש"ס ובש"ס דבכורת דמ"ח ודמ"ט מבואר דבפדיון הבן כופין האב ואף יורדין לנכסיו וגובים אף ממשועבדים לפדיון בנו הבכור אף לאחר שהגדיל הבן. אמנם בתשו' הרשב"א בחלק הנקרא תולדת אדם סי' שכ"א כ' דאחר שהגדיל הבן ויש לו לבן לפדות א"ע כופין את הבן לפדות א"ע ולא את האב והביא ראיה מירושלמי ספ"ק דקדושין הלכה ז' דמבואר שם דאף דעל האב להשיאו אשה מ"מ הוא למצוה אבל אין כופין על כך והנה בהגה"ת רמ"א באה"ע רס"י ע"א כ' דאין כופין אותו להשיא בנותיו והאחרונים החמ"ח והב"ש תמהו דבהגה"א דקדושין שמשם מקור דין זה מבואר דכופין להשיאה ע"ש. ובאמת בירושלמי הנ"ל מבואר שאין כופין אותו להשיאו בנו וכ"ש בתו וע' בש"ס דקדושין שם ד"ל ע"ב. והנה הפ"מ מפ' הירושלמי שם כ' דהירושלמי דוקא לענין נשואין בנו הוא דקאמר דאין כופין משום דקראי אסמכתא בעעלמא הם אבל מילה ופה"ב ות"ת גם הירושלמי מודה דכופין ע"ש ולא ראה תשו' הרשב"א הנ"ל דכ' להדיא איפכא וז"ל ונראה שעל כל מצות הבן על האב השנויות שם למולו ולפדותו ולהשיאו אשה וללמדו תורה כו' אמרו כן ולא על להשיאו אשה בלבד שא"כ היה להם לפרש להשיאו אשה למצוה או לעכב עכ"ל והרי מפרש להיפך מדברי הפ"מ. אמנם לכאורה דברי הרשב"א צ"ע דהא משמע שם בירושלמי דעל להשיאו אשה אין כופין אפי' אין לו בעצמו צרכו נשואין ולענין פדה"ב בדלית ליה להבן ודאי דכופין את האב כמבואר שם בתשו' הרשב"א עצמו וכמבואר בש"ס הנ"ל. וכ"ה לענין ת"ת כמבואר בהגה"ת רמ"א ביו"ד סי' רמ"ה ס"ד. ויש ליישב ואכמ"ל. ומ"מ דוקא בהני דמבואר בברייתא דקידושין הנ"ל דמוטל על האב כדנפ"ל מקרא היא דכופין אם אין לו לבן. וע' תשו' ח"צ סי' ק"ה. אבל לקנות תפילין וכיוצא אף דמוטל על האב לחנכו כשהוא קטן כמבואר ס"פ לולב הגזול. אבל בגדולתו אינו מוטל על האב. אמנם אם האב אמוד בודאי כופין אותו מתורת צדקה דקרוב קרוב קודם כדאי' בטוש"ע יו"ד סי' רנ"א ואם לחיי שעה כופין כ"ש לחיי עולם לקנות לו תפלין ושאר מצות המוטלת עליו ועיין תשו' ח"צ סס"י ע' את זה ראיתי להשיב לכת"ה ולא יכולתי להאריך יותר מחמת חולשת כחי וסיבות לא טובות בעו"ה וד' ירחם עלי בכלל כל ישראל ושלום כנפשו ונפש דוש"ת באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה צו סקאלא יום ב' כ"ח ניסן תרי"ח לפ"ק

. ה' ישפות שלום וברכה לכבוד אה' ידידי הרבני המופלג החריף ובקי כ"ש מ' מנחם מענדל סי' מ"צ בק' טאלמיטש

מכתבו קבלתי ונהניתי מאד כי נתבשרתי בו בשורה טובה שנתקבל רו"מ למ"צ בשם אצל כבוד ידיד עליון ויד"נ הרב החסיד המפורסים בש"ק האב"ד דשם וע"ד שאלתו ששאלוהו בע"פ העבר שנפל יי"ש חמץ ברוטב של בשר ואסר רו"מ ע"פ דברי הח"צ סס"י כ' והפרמ"ג באו"ח במ"ז סי' תנ"א סקכ"ז יפה הורה ושכנגדו חלק עליו ואמר שיי"ש ברוטב של בשר הוי נטל"פ אני אומר שטעם החולק פגום הוא ומי הגיד לו זה כי אין להקל בזה מצד הסברא רק אם יש בזה סמך מש"ס וראשונים בא וראה מ"ש רמ"א בתשו' סי' נ"ד וז"ל מדפשיט לראבי' שכתב המרדכי בשמו דביורה הוי לפגם ש"מ דפשוט שהוא נדון כדברים המאוסים וכנבלה מוסרחת דבלא"ה מנ"ל לראבי' שהוא לפגם ע"ש וק"י ב"ב של ק"ו שאין לשום חכם בזה"ז להורות ע"פ אומדן דעתו באיסור שנפל להיתר שנטל"פ במה שאינו מבואר בש"ס ובתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' ס"ז כ' וז"ל ע"ד היין שהושם בחביות שנשתמש בו מקודם יי"ש של יי"נ מרגישים ביין זה טעם וריח של יי"ש והכריע הגאון מוה' אלעזר אבד"ק רעכיניץ לאיחור ואינו מועיל בזה נטל"פ והביא ראיה מדברי המג"א בסי' תנ"א סק"מ ומדברי הט"ז סי' תמ"ב סק"ד והנה אם מצד שלא היה החביות ב"י אתינן עלה הא ודאי שיפה דן ויפה הורה. ואמנם אני מסתפק שדברי הט"ז שם מיירי במי דבש שבשלוהו ביורה של יי"ש שהיי"ש מצ"ע נטל"ש במ"ד כמ"ש הט"ז שם בפי' כו' אבל יי"ש ביין אולי גם מצד עצמו פוגם הוא בטבעו

אפי'

**((א) ולכאורה קשה ע"ז מד' רש"י ביבמות דקי"א ע"ב ד"ה אבל שכ' אבל בהא דאקיים מצות יבום בשתיהו אלמא דבקטנה קיים ג"כ מצות יבום וכן מורה לכאורה לשון הרמב"ן שהביא הרא"ש בפ' ב"ש סי' ח' ע"ש אבל י"ל לפענ"ד דש"ה דאפשר לקיים יותר מצות יבום לגבי הקטנה דהא הגדולה כבר פסלה להכי קרי לה הש"ס דאקיים מצות יבום וכל מה דאפשר לקיים כבר נתקיים והמותר בלא"ה א"א להתקיים וכן הרמב"ן לא קאמר התם אלא במאי דפשע בעצמו במאי דלא יבם את הגדולה והיה מקיים מצות יבום דאורייתא אבל מד' רש"י בכאן יש לומר כתי' אאמו"ר הג' זללה"ה.)**