בית שלמה אורח חיים קטז

דלא תקרא לה שם עד שתאפה ותמה בתשו' ש"א דהא פ' הרמב"ם בעלמא טהא"מ ומדוע פ' בכאן טה"מ והעלה החילוק בין חמץ לשאר מקומות כעין שכ' למעלה. אמנם אכתי קשה מנ"ל לרמב"ם זה דלמא מאן דס"ל בעלמא טהא"מ ס"ל ג"כ בחמץ טהא"מ ולפי הנ"ל מוכרח הדבר שפיר דהא כבר כתבנו למעלה בשטת דבכל הדברים המתבטלין בטל אף בנתערב בכגון זה שהאיסור יכול לחול על כל חלק וא"כ קשה קושי' הנ"ל ועכצ"ל דהך דהכא שאני וכנ"ל ומש"ה שפיר פ' הרמב"ם טהנ"מ אף דפ' בעלמא טהא"מ וזה נ"ל נכון. והנה בנ"ד דכוותי' הוא ואף אם נאמר דתליא בפלוגתא שבין הרמב"ם והתוס' מ"מ בחמץ שעה"פ הו"ל ספיקא דרבנן ושפיר בטל ועוד מבואר בס' ישועת יעקב ביו"ד דבאיסור דרבנן בטל אף בהך דינא דהמרדכי בשם ר' משולם גופי' אף דעיקר ביאתן ההיתר והאיסור היה ע"י תערובת ובזה הסיר השגת משנה למלך בה' טומאת מו"מ מעל חכמי אשכנז א"כ מכ"ש בכאן דאינו דומה להך דר' משולם. ועוד באמת עיקר דברי המקנה אף שעשינו לו סמוכים מ"מ הדבר תמי' מצד הסברא דכללא כיילי' הפוסקים ז"ל דכל שההיתר ניכר והאיסור לא היה ניכר בטל אף בדברים חשובים ודוקא דרבינו משולם דשניהם באים לעולם ע"י תערובת וכמ"ש הכרו"פ בסי' ק"ב וכל ההכרח שהוכרחנו למעלה שערי תירוצים אחרים לא ננעלו סוף הדבר הכל נשמע מכל הלין טעמי דזה אינו מקרי לדעתי קבלת אחריות ודלא כהמק"ח וגם אף אי מקרי קבלת אחריות לדעתי הוי זה כמו יחוד לו בית ודלא כהמק"ח וגם אי נאמר דלא הו"ל יחוד לו בית נמי מ"מ השטר בע"מ לדעתי בעצמו שטר קנין הוא וממילא הוי ברשותו של עכו"ם וגם אף אם נאמר דלאו שטרא הוא מ"מ מצד שנתערב ברוב חלק השותפים כאשר הארכנו למעלה מכ"ז אומר בטח דהך יי"ש הזה מותר בשתי' בלי פקפוק ולא הצרכתי להאריך בענין יי"ש אי הוי חמץ גמור כמו שהאריכו בזה כל האחרונים בתשובותיהם וגם מכח הביטול הלא בספרתם כי לדעתי די בכל היתרם הנ"ל

תשובה צא סקאלא יום ג' י"ט אדר תרכ"ט לפ"ק

בין גאולה לגאולה שיאו מעלה למעלה כבוד מח' יד"נ הרב הגדול החריף ובקי ירא ושלם מוה' יחיאל מאיר הלוי נ"י האבד"ק מילניצא

בתחלת בואי לכאן היה הנוסח שלי לכתוב בשטר מכירות חמץ שמוכר המקום שעומד שם החמץ זולת אם אין המקום של בעל החמץ רק הוא בשכירות אצלו אז צויתי לכתוב שמשכיר המקום אבל אם היה המקום שלו ממש הייתי מקפיד לכתוב שמוכר דוקא בכדי לחוש לשיטת רש"י ורי"ף דמפרשי דבקע"א ל"מ יחד לו מקום דשכירות ל"ק וכ"כ בס' מק"ח האמנם שבתשו' שיבת ציון הדפיס נוסח שטרי מכירה בשם אבי' הגאון בעל נו"ב זצ"ל וכ' לכתוב תמיד המקום בשכירות משום לא פלוג בכדי שלא לכתוב מכירה במקום דא"י למכור דהיינו שאין המקום שלו רק בשכירות לא חששתי לזה כיון שאני משגיח על שטרי מכירות היוצאין מביתי. אמנם זה רבות בשנים אשר הוטב בעיני יותר דרך של הנו"ב מטעם אחר דבלא"ה פקפק המ"ב על התה"ד משום דמכירה זו אינה רק הערמה בעלמא וכ' דטעמא משום דבחמץ קנין כ"ד קונה ע"פ הטעם שכ' הר"ן ריש פסחים דבלא"ה חמץ אינו ברשותו של אדם בגילוי דעת סגי וזה ניחא לענין מכירה גוף החמץ ולא לענין המקום שמוכרין. וכן ראיתי אח"כ שפקפק בזה בס' מחוקק יהודא בסי' תמ"ח גם בתשו' חס"ל יו"ד סי' קי"ב האריך בכיוצא בזה משום דהוי אומדנא דמוכח טובא שאין מכירת הבית רק הערמה בעלמא. וע' בר"ן בנדרים ס"פ השותפין ואף לד' המק"ח שמתיר מכירת בהמות להאכילם חמץ. שם אין אומדנא כ"כ משום דבהמות עומדין למכירה משא"כ מכירת ביתו שאין אדם מוכר ביתו בשביל חמצו בפרט במי שאינו מוכר רק חלק בעלי' שע"ג ביתו או קרן זוית שבביתו שאצ"ל הקונה אינו שוה רק דבר מועט ואצל המוכר הוא שוה סך רב למכור באמת קרן זוית בתוך שלו והוא הערמה ניכרת מאד ע"כ הכרעתי מאז לכתוב בדרך שכירות בכל ענין ועיקר החשש מחמת ד' רש"י אף שעיקר החשש קע"א היא רק מחמת שהחמץ לא נמדד כי בכל שטרי מכירות הנכתבים אצלי לא יכתוב סכום החמץ רק מכל מדה בכו"כ כי א"א בע"א אף שהראשונים מכרו כל החמץ בסך כו"כ לדעתי זה הערמת גדולה ניכרת שאינו בדרך התגר הייתי מצוה לכתוב בכל שטרי מכירות שהמוכר מתנה שיהי' נאמן בדיבור הקל בעלמא נגד הקונה כמה הי' החמץ בשעת המכירה. וכן ראיתי אח"כ שנים רבות בחידושי מהרה"ג מהרש"ק מבראד הנספחת אצל תשובה נאות דשא ואעפ"כ לא הוטב בעיני כ"כ ועלה בדעתי לכתוב שמוכר המקום לזמן שאף שגוף החמץ אסור למכור לזמן וע' בס' מק"ח סי' תמ"ח מכירת החדר ודאי מועיל לזמן וע' בש"ע ח"מ סי' רי"ב אמנם גם זה לא הוטב בעיני כ"כ כי במכירה לזמן רשות ביד הלוקח להרוס ולבנות תוך הזמן כאדם העושה בשלו במכירה חלוטה ומי הוא שיעשה כן בבית שלו כי ודאי מכירה על זמן אינו שוה רק דבר מועט והלוקח יכול להפסיד הרבה וכ"ש במכירת גראלניא כמו אחי הג' נ"י שיש לו גראלניא שלו ממש תוך הכפר שלו זה אינו מוכר בלב שלם לא מכירה חלוטה ולא מכירה לזמן כיון שרשות ביד הלוקח להרוס תוך המשך כל הגראלניא. ע"כ הדרך המובחר שנראה בעיני למכור לזמן אמנם לפרש שמוכר לו רק שיוכל להשתמש בתוך המקום או הגראלניא תוך משך ימי המכירה כאדם העושה בשלו בלי מוחה ע"ד המבואר בש"ע ח"מ סי' רי"ב ס"ד וס"ו ומ"מ ודאי אלים משכירות דאף דשכירות לא קניא אבל מכירה כזו על זמן ודאי דקניא ולא מקרי ביתו של המוכר תוך הזמן אף דמכירה זו לא הוו רק קנין פירות ואנן קיי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כדאי' ס"פ השולח מ"מ כל מכירות קרקעות בזמן שהיובל נוהג הוי רק מכירה לזמן והוי רק קנין פירות כדאי' בש"ס ס"פ השולח ואעפ"כ ודאי דלא הוי כשכירות ומקרי תוך הזמן ביתו של הלוקח וז"ב והואיל גם מכירה זו הוא מלתא דתווהא בי' אינשי ואינם מבינים היטב ע"כ נראה שלדעתי יכתוב בתחלת השטר מכירה שבח"י משכיר המקום להערל רק שיפרש אח"כ בסופו שמפ' שתוך ימי השכירות היא מכור המקום להלוקח לזה שיוכל הלוקח להשתמש בו כחפצו באין מוחה תוך משך השכירות כאדם העושה בשלו בלי מוחה ויען שידעתי כי אביו הג' המנו"ח ז"ל היה כותב שטר מכירה מכלל העיר יחד יכתוב לי דרכו אם היה כותב המקומות אף אם היא רק איזה חלק בביתו בדרך מכירה או בשכירות כי לדעתי הדרך האחרון שכתבתי היא הדרך היותר נכון ובטוח רק שישיב לי תיכף ע"י הב"ד בלי עיכוב כלל כי יש באים ומקדימים לכתוב בעתים הללו ויקבל חה"פ בכשרות וינצל משימצא דשימצא חימצא ובר חימצא כנפשו ונפש אח' דוש"ת באהבה כה"י שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה צב אח"פ ת"ר לפ"ק סקאלא

אשוב ואו"ש לכבוד הרב המופלג וכו' מ' מרדכי נ"י

הגעני מכתבו זה ע"י הציר ואין בכוחי לקרות אף השט"מ ולהשיב בארוכה כי מאד בעו"ה אינני במזג הבריאות ומאוד לא הוטב בעיני נוסח השט"מ וכל המוסיף גורע מאד. אמנם לענין גוף השאלה אחר שאיסור חמץ אחה"פ אינו רק קנסא דרבנן נראה לצדד להקל דאף שמה שהרשה ר"ק למכור ל"מ כלל דבזה לא נתבטל כח השכירות שלו. מ"מ כיון דבדיעבד לענין קנין גוף החמץ סמכינן אחה"פ אקנין כסף לבד ואין חשש רק מחמת אחריות כמ"ש המק"ח והנה לפע"ד דכמו שמקבל אחריות של חמץ של עכו"ם בביתו של עכו"ם שרי כמו כן נ"ל דה"ה אם החמץ בביתו של ישראל אחר וישראל אחר קיבל עליו אחריות מותר עכ"פ בדיעבד ולא אסרה תורה רק כשהישראל בעה"ב קיבל עליו אחריות ולא אם ישראל אחר שאינו בעה"ב קיבל עליו אחריות וע' ט"ז סס"י ת"מ ואף מד' המק"ח מבואר כן שכ' דאם הבית הוא שלו ימכור דוקא הבית ולא בשכירות לבד דלא סמכינן אר"ת לכתחלה משום דשכירות ל"ק ואעפ"כ אם הבית רק אצלו בשכירות די שישכיר לעכו"ם ול"א דאכתי הוא בבית ישראל אחר שגוף הבית שלו א"ו דל"א לן בהכי מטעם הנ"ל אמנם בהחמץ של ר' קמואל אם הקנה החמץ במתנה לר' בערל ע"י ק"ס או בשאר קנין המועיל הנה דין חמצו כדין חמץ של ר' בערל. אמנם אם לא הקנה לו החמץ לר' בערל בקגא"ס וכדומה אין מקום להתיר חמצו של ר' קמואל דבמה קנאו ר' בערל דהא אין בית המשכיר קונה חפץ השוכר כשהוא בבית המושכר כמבואר בסי' ע"א ה' שכירות סי' ג' ובנה"מ בסוף הפתיחה לסי' ר"ט וא"כ דין השמרים כדין שמרים שעה"פ. גם מה ששאל ר' דוב על חמץ שהיה נתון בחדר המושכר לר' קמואל שלא נמכר כלל הנה ל"מ שיש חשש איסור קבלות אחריות וחוץ מזה לא נמכור כיון שלא עמד בחדרים הנמכרים וגם לא הראהו להערל כלל וכי מכר לו כל החמץ שיש לו בכל העולם בסתם. לזאת אין היתר רק לערב היי"ש ברוב היתר ולמכרו רק לנכרים באופן שלא יהי' חשש שישתה הישראל ממנו עפ"י תשו' פנ"י ואף החולקים עליו מודים ביי"ש דידן שאינו רק חמץ דרבנן והמי דבש אם לא הועמד בשמרי שכר ולא נתבשל ונכבש בכלי מיי"ש יש להתירו אח"פ אף אם עמד בכלי חמץ כבוש תוך הפסח משום נטל"פ ולאחה"פ יש להקל והנידון ידון כל הדבר לאשורן ואין בכוחי להאריך יותר לעת הזאת אם יסכים כ"ת יוכל לסמוך ע"ז כי איני סומך כעת על דעתי לבד כי מחמת שאינני במזג הבריאות כלל לעת הזאת אינו רוצה לסמוך על דעתי לבד. שלמה במוהר"י זללה"ה תונפ"ק הנ"ל

תשובה צג סקאלא יום ואו עש"ק ער"ח ניסן ת"ר לפ"ק

את חג המצות יחוג בדיצות כבוד אה' יד"נ הרב המופלג החריף ובקי מ' אריה ליב נ"י

מכתבו קבלתי וע"ד שאלתו בנדון שנמצא חמץ משהו בא' מהתבשילין בפסח אם מותר להשתמש בהכלים הללו בפסח שבשנה השני'. והביא שבתשו' השיב משה חיכך לאיסור משום דכיון דאין לו ביטל בעת התערובת כיון שנעשה בפסח שוב לא מיבטל אח"כ וכ"ת האריך לחלוק עליו הדין עם כ"ת וכבר ראה כ"ת ד' המק"ח סי' תמ"ז סק"ה וגם תשו' הג' רע"א סי' כ"ו שמבואר שם להיתר בנדון זה: ומ"ש כ"ת בשם תשו' מהרי"ל סי' רי"ד ולפנינו סי' קפ"ו שכ' ליישב ד' ראבי"ו דאסר בנתערב קוה"פ משום דהיתר בהיתר לא בטיל והק' מהרי"ל הא בהגיע שש בע"פ יבטל וע"ז כ' וז"ל וקצת נ"ל לחלק דאין חוזר וניער להקל ולהתבטל כיון שאינו בעין כו' ע"כ והיא כד' תשו' וה"מ הנ"ל. אמנם אנכי ראיתי בס' א"ז הגדול שבאמת תמה על המחמירין וז"ל תדע דאפי' תאמר היתר אינו בטל בהיתר מ"מ אחר ד' שעות שהוא איסור בהיתר ליבטל ע"ש בה"פ סי' רנ"ו. וגם עיני כ"ת שפיר חזי דמתשו' הר"ן סי' נ"ז ונ"ט מבואר להיפך מד' מהרי"ל שלא חשש שם לטחון החטים קוה"פ כשיש ביניהם מבוקעות