בית שלמה אורח חיים קיב

דקדירה שאב"י מותר לבשל מה"ת בתוכה אף דאכתי ראוי לגר משום דטעם פגום לא אסרה תורה בכלל טכ"ע וקשה אכתי הא אין מבטלין איסור לכתחלה ולדברי הראב"ד מה"ת הוא ואף לדברי התוס' שהוא רק דרבנן מכל מקום למ"ל טעמא משום גזרה אטו ב"י כמבואר בש"ס שילהי ע"ז בלא"ה אסור לכתחלה לבטל ולפי הנ"ל א"ש דלענין בלוע בכלי ל"ש א"מ איסור לכתחלה כיון שאין כוונתו לבטל רק לבשל שוב ראיתי שהרא"ה בבדה"ב ב"ד סש"א ד"ה בענין נטל"פ הרגיש בקו' זו על הרשב"א והרשב"א במ"ה השיב עליו ובתי' הראשון נראה שכיון למ"ש. אמנם מדברי התוס' פסחים ד"ל ע"א מבואר דאף בבליע' שבקדירה שייך א"מ איסור לכתחלה אף שאין כוונתו רק לבשל וכ"מ מדברי הרא"ה בבדה"ב שם ומדברי הרא"ה בבדה"ב בית ד' שער ד' ד"ה עוד כ' שכלי שנבלע איסור מיעוט ע"ש וכ"מ מדברי הר"ן שם פא"מ מכל מקום מדברי הרשב"א והראב"ד הנ"ל מבואר כמ"ש ודלא כהנו"ב שהביא ראיה מדבריהם להיפך. אמנם אף לשטת התוס' והר"ן י"ל כמ"ש הפרמ"ג יו"ד סי' צ"ט במ"ז סק"ז. ושם סקט"ו דכיון שאין מתכוין לבטל רק לבשל לא הוי בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה רק שכיון שאפשר שלא להשתמש בכלי זה ואין הפסד אוכלין אסרינן לכתחלה כמ"ש הט"ז שם סק"ז ובסי' קל"ז לפ"ז י"ל דאף התוס' והר"ן מודים דכל היכי שא"א בע"א או שיש טירחא שרי וע"ש בפרי מגדים ועל כל פנים סניף גדול לחלק מיהו הוי וז"ב ומה שעממו עלי במה שהשגתי עליהם שכתב לדמות לבית שאור וחרוסת הנה כוונתי שעל כל פנים למה אחזו דמיון שאינו דמה זה ענין לבית שאור וחרוסת שאינו דומה כלל רק עיקר החשש מחמת שהוא רותח בשעת הטחינה והנה בעיקר השאלה הנה כיון שאין בו רטיבת קצת רק נגוב לגמרי אף שבלוע בכלי יוצא בלא רוטב מכל מקום בנגוב לגמרי אינו מבליע רק כ"ק כמבואר בש"ך סי' ס"ט סקס"ד ובסס"י ק"ה סקכ"ג ועיין במג"א סימן תנ"א סקל"ז ובספר פנים יפות פרשת צו הוכיח דקליפה זו אינה מה"ת רק חימרא מדרבנן ע"ש ע"כ ודאי דיש להקל מטעמים שכתבתי במכתבי הקדום ובדברי הפ"י הנ"ל הארכתי במק"א ואכ"מ

תשובה צ ה' כ"ד ניסן תר"א לפ"ק

ע"ד האי עובדא דאתא קדמנא באיש אחד שמכר חמצו לעכו"ם קודה"פ ע"י קנין אג"ק בשטר כנהוג וגם קיבל אדרוף והשאר זקוף במלוה כנהוג לכתוב בכל שטרי מכירות ואח"פ כשבא לידו השטר מהעכו"ם ראה ששכח לחתום א"ע על השטר מכירה והחמץ הוי סך רב ועצום דהיינו בערך שלשה מאות קאנין יי"ש מה דינו של החמץ הנ"ל ויש עוד בשאלה זו כמה צדדי היתר כאשר יבואר מתוך התשובה

תשובה הנה מצד עצם הקנין אף אם נאמר דהעכו"ם לא קנה הקרקע בשטר זה ועכו"ם אינו קונה קרקע בכסף לבד רק עם השטר כמבואר באחרונים כאן וברמב"ם וטוש"ע ח"מ סי' קצ"ד מכל מקום אף בלי קנין אג"ק יש לסמוך בדיעבד על קניות גוף החמץ שקנוהו בכסף לבד וכמבואר בתשו' מ"ב סי' נ"ט ואף במ"ש שם מטעם דרוב פוסקים ס"ל כרש"י כבר השיגוהו האחרונים דאדרבה רוב פוסקים ס"ל כר"ת דמשיכה קונה בעכו"ם מכל מקום שרי מטעם שכתב בתשו' מ"ב שם דכיון דבלא"ה חמץ אינו ברשותו של אדם אלא דהכתוב עשאו כאלו הוא ברשותו בגילוי דעתא סגי ע"ש. והנה סברא זו לקוחה מדברי הר"ן שכתב בריש פ"ק בטעמא דסגי בביטול בלב מה"ט הוא ע"ש ובריש מכילתין דפרש"י בודקין כדי שלא יעבור בב"י וב"י ותמהו עליו הראשונים ז"ל דהא מדאורייתא בביטול בעלמא סגי וגם אחר תקנת חכמים על כל פנים צריך שיבטל גם כן כמבואר בש"ס א"כ אף בלא תקנת חכמים דתקנו לבדוק אינו עובר בבל יראה משום הביטול עיין שם. והנה בעיקר הביטול נחלקו רש"י ורבותינו בעלי התוספות דרש"י כתב מדכתיב תשביתו ולא כתב תבערו ש"מ השבתה בלב הוא. והתוס' חלקו עליו ופי' משום דאחר שביטולו הוי הפקר ויצא מרשותו ומותר משום דאבל אתה רואה של אחרים כו' והנה בתשו' ש"א כ' ראיה ברורה לשטת התוס' מדפריך הש"ס ד"ז אברייתא דהיה יושב בביהמ"ד ונזכר שיש חמץ בתוך ביתו מבטלו בלבו א' שבת וא' יו"ט בשלמא שבת משכחת בי"ד שחל בשבת אלא יו"ט לבתר איסורא הוא ומאי קושי' הא טעמא דחמץ אינו ברשותו של אדם הוא משום דאסור בהנאה ודלמא הך ברייתא אתי' כר"י הגלילי דחמץ בפסח מותר בהנאה ומש"ה גם ביו"ט ברשותי' קאי ובשלמא לשטת התוס' דביטול מטעם הפקר אמטו להכי שפיר מוכח דלא אתי' כר"י הגלילי דהא באמת בעלמא לא מהני הפקר כי האי רק גבי חמץ דבלא"ה אינו ברשותו כמ"ש הר"ן הנ"ל ומש"ה מוכח דלא אתי' כר"י הגלילי אבל לשטת רש"י קשי' יע"ש והנה הפ"י החזיק במעוז רש"י דלא כהתוס'. וכ' דהא כתבו התוס' שם ה' ע"ב ד"ה אבל להקשות בשם הר"י דאורליינש מדוע ממעט הש"ס חמץ של אחרים ושל הקדש מחד קרא ובהך דעריסותיכם צריך תרי קראי ותי' שם בד"ה משום דכאן דכבר גלי קרא גבי חלה דשל אחרים ושל גבוה לא מקרי שלך ה"ה גבי חמץ סגי בחד קרא ע"ש וא"כ בחמץ הפקר מהיכי אמעט הא לא מייתר ליה קרא למעוטי ע"ש. והנראה שם מדברי הפ"י דסובר דבחמץ של הפקר י"ל דעובר בב"י מטעם זה שלא מיעטה קרא וזה א"א לומר דהא מבואר בש"ס דשני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הוא ברשותו וחד מינייהו חמץ בפסח לעבור בב"י וא"א דעובר בב"י אף בחמץ של הפקר א"כ מאי זו שחידשה תורה ומאי עשאם כאלו הוא ברשותו דהא אף אם אינו ברשותו כיון דאינו ברשות אחרי' ושפיר עובר בב"י וכדין חמץ הפקר אע"כ דהא ליתא י ואמנם בענין ק' הפ"י נלע"ד דאף לרש"י ז"ל ענין השבתה זו דכ' תורה דבביטול סגי הוא מטעם הפקר כשטת התוס' ז"ל וכן מוכח להדיא מדברי הר"ן ז"ל ריש מכילתין דאף לשטת רש"י ז"ל ביטול מטעם הפקר הוא רק דזהו גופי' גילתה לנו תורה דבהשבתה דהוי הפקר אינו עובר ומזה גופי' מוכח דבכ"ש בשאר חמץ הפקר אינו עובר בב"י ומיושב בזה ממילא גם קו' הגאון ש"א הנ"ל דהא אף לרש"י ביטול מטעם הפקר הוא ומש"ה הך ברייתא לא מתוקמי' כר"י דלר"י ע"כ לא מהני השבתה דביטול כיון דחמץ מותר בהנאה לא מהם הפקר כזה וכדברי הר"ן הנ"ל. והנה בענין פלוגתת ר"י ור"ש בחמץ אח"ז אם מותר בהנאה קיי"ל כר"ש דמותר בהנאה מדינא כדסתם לן תנא כוותי' במתני' דחמץ של עכו"ם שעבר עליו הפסח מותר בהנאה כדמסיק הש"ס שם פ"ג ובש"ס שם דכ"ט ע"ב דלר"ש דאית לי' דחמץ אח"ז מותר בהנאה אם נאמר דבר גורם לממון כממון דמי האוכל חמץ של הקדש במועד מעל משום דהוי גורם לממון דהוא ל ולקמי' גורם לממון הוא והנה קיי"ל בחמץ שקיבל אחריות דעובר בב"י וכמבואר ברפ"ק וה"ט אף דאתה רואה של אחרים מ"מ חייב משום גורם לממון אף דקיי"ל בעלמא דלאו כממון דמי מ"מ בענין ב"י הוי כממון וא"כ יתעורר תמיהת הר"ן דהא בעלמא הפקר בזה לא מהכי ואי משום דבלא"ה אינו ברשותו של אדם משום דאסור בהנאה הא עכ"פ לאחה"פ מותר בהנאה מדינא והו"ל גורם לממון אמנם ז"א דהא זהו מבואר בש"ס דאחר שש לא מצי מבטל משום דאינו ברשותו של אדם משום דאסור בהנאה וחמץ נמי הא הוי גורם לממון. אלא ע"כ דה"ט דדוקא גבי הקדש דאתה רואה של הקדש מש"ה אפשר להחזיקו עד אחה"פ ויהיה מותר בהנאה. אבל בשאר חמץ דלהשביתו קאי ומש"ה קיי"ל בב"ק דצ"ח דבא אחר ושרפו פטור משום דהכל מצווין עליו לשורפו ולאו גורם לממון הוא כמבואר שם בש"ס וא"כ מש"ה בביטול סגי לענין שלא יעבור בב"י ועוד בלא"ה כיון דאפי' ביטל ולא ביער אסור לאחה"פ משום קנסא עכ"פ לא שוה מידי וזהו אחר שתיקנו חכמים בדיקה שפיר אף אם לא בדקו ולא ביער שפיר אינו עובר בב"י מטעם הנ"ל אבל קודם שתיקנו חכמים בדיקה וביער כלל שפיר לא מהני ביטול בעלמא וצריך הפקר בפה דוקא כדינא משום דכיון דקודם תקנת חכמים לא היה צריך ביעור שפיר הוי גורם לממון כיון דאינו עומד לביעור הו"ל כחמץ של הקדש דכיון דבביטול לבד אינו עובר בב"י ואינו עומד לבער מש"ה שוב הוי גורם לממון וא"כ הא בהא תליא ושוב תיקשי מה מהני הביטול דהא כיון דאם נאמר דע"י הביטול יהיה מותר לאחה"פ וגם מותר להניחו כל ימי הפסח. א"כ הוי כממון ומדוע מהני הביטול וזה קודם שתיקנו חכמים בדיקה אבל כיון שתיקנו בדיקה וחמץ שעה"פ אסור אף שביטל וגם בלא"ה לשריפה כל ימי הפסח אף שביטל ומש"ה אף שלא בדק יצא מה"ת ואינו עובר בב"י ומיושב שפיר קושיות הראשונים על רש"י הנ"ל ודוק והא דכתב רש"י דילפינן ביטל מדכ' תשביתו והשבתה בלב הוי השבתה היינו לאחר שתיקנו חכמים בדיקה שוב מהני גם השביתה בלב אבל קודם תקנת חכמים צריך השבתה והפקר גמור כדינא ובפה דוקא וזה נכון לפע"ד וזהו דלא כמו שהעתיקו התוס' שם לשון רש"י והשבתה בלב הוא רק כמ"ש רש"י עצמו והשבתה בלב הוי השבתה וזה לפי האמת אחר שתקנו חכמים אבל קודם צריך הפקר גמור בלשון טוב. נחזור לנ"ד דמכירת חמץ בדיעבד הוי מכירה בכסף דקיבל מקצת והשאר זקוף במלוה דהוי קנין כסף גמור. ועוד בלא"ה אף אי מידי ספיקא לא נפיק שרי לאחה"פ מספיקא וכמבואר באחרונים. אמנם מה שצ"ע בזה הואיל והעכו"ם לא קנה הקרקע וכנ"ל דעכו"ם מישראל אינו קונה בכסף לבד ואף בישראל מישראל באתרא דכתבי שטרא לא קנה עד שיכתוב השטר א"כ הוי החמץ כל ימי הפסח ברשות ישראל ואחריות על ישראל דהא ידוע דאם יאבד החמץ לא ישלם לו העכו"ם מה שחייב לו המותר כיון דגברא ערטילאי הוא ועוד בדיניהם נמי אין מחזיקין ד"ז רק להערמה ועוד הא לא נמדד וא"כ האחריות על ישראל מחמת שלא נמדד והוי חמצו של עכו"ם ברשות ישראל ואחריות על ישראל ומטעם זה החמיר מאד בס' מק"ח למכור במכירה טובה המקום שהחמץ בתוכה ואם לא אף שהנכרי קנה החמץ כדין בקנין אחר אף דיעבד אסור החמץ כנ"ל ואף אחר הפסח אסור החמץ לדעת המ"א והרבה פוסקים דבחמצו של עכו"ם ואחריות על ישראל אסור בעבר עה"פ ואף לדעת הח"י דמקיל בזה מכל מקום כאן מחמת דתפיס לי' אזוזי הוי כמשכון וגרע ולכ"ע אסור החמץ אחה"פ כדמוכח בתוס' והרא"ש ז"ל בשמעתתא דישראל שהלוה את הנכרי על חמצו וע"ש בספ"י דבמשכון לכ"ע באחריות על ישראל אסור החמץ אחה"פ ע"ש והנה הגם שדברי המק"ח אינם מוכרחים לדמויי הא מלתא למשכון מכל מקים בהא גופא בפקדון גרידא באחריות על ישראל רוב האחרונים החמירו וכ"כ להדיא מלשון הרמב"ם פ"ד מה' חו"מ ה"ג ובאמת לפנינו הגי' בירושלמי היפך ממה שהעתיק בח"י דר' ייסה דאמר אסור הוא אומר חמצו של עכו"ם הוא ישראל הוא שעבר עליו ולא ביערו ע"כ ופי' שם בקה"ע וז"ל אמר ר' ייסה למה אני אוסר דאף על גב דחמצו של עכו"ם הוא מכל מקום הישראל עבר עליו שלא ביערו לפיכך נאסר ע"כ יכ"מ להדיא מדברי המהרש"א בפסחים דל"א ע"ב בתוס' ד"ה שקונה ע"ש ועיין בנו"ב מהד"ת חא"ח סי' ע"ז דכתב להקל בפקדון שקיבל ע"א דאינו נאסר החמץ אחה"פ מטעם אחר ולא הזכיר כלל מדברי הירושלמי. אמנם בעיקרא