בית שלמה אורח חיים קיא

מתהוה מהקאגירזיש או מהבארבאליש א"כ א"צ רק עשרים פעמים לבטל היי"ש בערך (א) וא"כ ודאי יש ביי"ש של פסח כשיעור ביטול אם היי"ש מחמץ נעשה באופן הנ"ל כללא דפיסקא אם יש ביי"ש של פסח שיעור ששים לבטל הבלוע מחמץ שבתוך הווענטש ע"ד שנתבאר למעלה באריכות בכל אופן ואופן אזי אם היורה והכובע נתלבנו כדינא יש להתיר בהפ"מ מעתה היי"ש של פסח לשתות בפסח הבע"ל באופן שנתבאר למעלה והאמנם לפמ"ש הנו"ב מה"ת הנ"ל הי' אפשר לצדד היתר גם אם היורה לא נתלבן כדינא באופן המבואר שם אלא שיש לדבר בזה הרבה בכמה אופנים ולא רציתי לדבר בזה ולהאריך הרבה אחר שכת"ה כ' שהיורה עם הכובע נתלבנו ליבון היותר חזק לזאת כבר גליתי דעתי כפי שכתבתי. אמנם מחמת חומר איסור חמץ בפרט שכבר נתפרסם בהרבה מקומות חשש חמץ על היי"ש הנ"ל כאשר הגיע לאזני כבר לזאת למעשה איני מתיר רק באופן שיסכים עוד א' מחכמי הדור המפורסמים ואז גם אני מצטרף למעשה באופן שכתבתי למעלה ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

ב) וע"ד שאלתו השניי' בנדון הג"פ שכ' המסדר שם המגרש זאב המכונה יואלף דמתקרי וועלוול ובאמת שם המגרש לס"ת זאב וחותם זאב וואלף ונקרא בפ"כ וועלוול כבר נשאלתי ע"ז זה לא כביר מהרב דק' דראההא והשבתי לו בקצרה שאף בדיעבד איני מסכים להכשירו ולמעשה בזה יש לכתוב זאב המכונה וועלוול או לכתוב זאב וואלף דמתקרי זאב והמכונה וועלוועל או לכתוב זאב וואלף דמתקרי זאב ודמתקרי וועלוול כי בשם שכותבין בגט לשם העיקר היא שם זאב וואלף ושם וואלף הוא שם לעז ושם וועלוול הוא ג"כ שם לעז ע"כ לכאורה יש לכתוב דמתקרי. אלא שכיון ששם וועלוול לא ניתן לו מלידה אלא מחמת גיעגיע אח"כ י"ל דנכון יותר עליו המכונה ועיין בתשו' רמ"א סי' פ"ד והוא להיפך מדברי הב"ח בחבורו ובתשו' וכבר האריכו בזה האחרונים ולא אאריך בזה כי דברים אלו אין להם שורש בש"ס. אמנם כ"א מאלו השלשה דרכים יש להם ע"מ שיסמוכו אבל דרך שדרך בה המסדר הוא דרך עקום ואין לו מקום והמשדד עמקים דברו הטוב עלינו יקום בב"א ושלומו יוגדל כנפשו ונפש הדו"ש באהבה שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה פח סקאלא יום ב' ואו ניסן תרי"ד לפ"ק

החיים והשלום לידידי הרבני החסיד המופלא מ' ליבר שו"ב

קבלתי מכתבם וע"ד השאלה אם צריך ללבן הפארפלינצע וראש הברזל מהווארטענע מחמת שבעת הטחינה הם רותחים עד שהיס"ב מחמת דוחק וחוזק הטחינה והוי כמדוכה או כבית שאור ע"כ. הנה לבית שאור וחרוסת אין לו דמיון כלל דהתם הטעם משום החריפות נכנס ביותר עד שי"א דאף הגעלה לא מהני אף אם לא נבלע ע"י אור אבל בגוף שאלתם הנה בלא"ה אני נוהג ללבנם ליבון קל מחמת הממש הנדבק בהם ובזה אף מחמת הבלוע אין כאן בית מיחוש דהא ד' הרבה פוסקים דבחמץ הוי היתרא בלע ואף אם נבלע ע"י אור ממש די בהגעלה מכ"ש כאן שלא נבלע ע"י אור ממש וגם יש כמה היתרים כמו שיבואר. אמנם אם אפשר לנקרם היטב מי שמיקל בלא ליבון כלל ג"כ לא מישתביש דהא ודאי יש ששים בהקמח נגד הבלוע ואף דבלוע בכלי בלא רוטב כלל ביבש לגמרי אינו אוסר רק כדי קליפה כמבואר בש"ך יו"ד סי' ק"ה ואף דהש"ך סס"י צ"ד כ' דאגב דוחקא אוסר עד ס' י"ל דזהו ברטיבות קצת אבל לא ביבש לגמרי מ"מ י"ל דנתבטלו הטעם בנטחנים הראשונים ויש בהנשאר ס' נגדם ועיין במג"א סס"י תמ"ז גבי זיתים ובש"ך יו"ד סס"י צ"ו בענין מי לימניש ואף דאין מבטלין איסור לכתחלה מכל מקום כאן אין כוונתו רק לטחון ולא לבטל כמ"ש הפוסקים סי' תנ"ג ואף שהט"ז יו"ד רס"י צ"ט ובסי' קל"ז כ' דזהו דוקא אם א"א בענין אחר מ"מ י"ל דהיכא דהוי טירחא שרי וכ"כ בספר פרמ"ג שם ובפרט שכאן הוא קודם פסח דלד' כמה פוסקים הוי נטברנ"ט ואף דאנן קיי"ל לאסור מכל מקום כשיש צירוף להקל סמכינן ע"ז ועיין בא"ח סי' תמ"ז ס"ה וברס"י תנ"ב ובאחרונים שם ובפרמ"ג יו"ד סי' צ"ו במ"ז סק"ט וגם הוא חב"י תמיד דע"י הניקור ודאי שוהין מעל"ע קודם הטחינה לפסח וז"ב ותקבלו חה"פ הק' בקדושה וכשרות כנפשו ונפש ידידו דו"ש באהבה. שלמה במוהר"י חונפ"ק הנ"ל

תשובה פט סקאלא מוש"ק ב' אייר תרי"ד לפ"ק

אשוב ואו"ש לכבוד אה' ידידי הרבני המופלג מ' שלמה והרבני המופלג מ' ליבר שו"ב

ע"ד מכתבם אשר באו להשיג עלי מדברי הנו"ב מ"ק חיו"ד שכ' שלא הקילו באין מתכוין לבטל אלא בדבר שהיא כבר מעורב אלא שעדיין לא נתבטל אבל לערב לכתחלה אסור אף אינו מתכוין לבטל האמת שכ"כ שם בנו"ב סי' כ"ו. והנה בנו"ב מה"ת חיו"ד סי' נ"ז ג"כ כ"כ אבל אני תמה עליכם הלא אני הבאתי שם מדברי הט"ז ובט"ז מבואר דאף לכתחלה מותר לערב אם אין כוונתו לבטל אם א"א בע"א ועיין בט"ז סי' קל"ז סק"ד וכ"מ מט"ז א"ח סי' תנ"ב סק"ה וכ"מ בר"ן פ' אין מעמידין הובא בט"ז סי' צ"ט וכ"מ מתשו' ריב"ש סי' שמ"ט הן אמת שעלה ע"ד שאין ראיה מדברי הט"ז הנ"ל וגם מדברי הר"ן הנ"ל דשם אדרבה כוונתו להוציא האיסור מתוך ההיתר כמו בהגעלה או ההיתר מתוך האיסור כמו בהך דסי' קל"ז שמוציא היין כשר מתוך כלי של יי"נ בזה שפיר מותר כל שאין מתכוין דהא אדרבה מתכוין להיפך אלא שא"כ גם מדברי הא"ח שהובא ביו"ד סי' פ"ד בדבש שנפלו בו נמלים אין ראיה דשם נמי כוונתו אדרבה לסנן הדבש מהנמלים וא"כ אין ראיה לבעלמא היכא דאין כוונתו לבטל דשרי אף אם כבר מעורב וא"כ תקשי מניין להו להפוסקים בעלמא דין זה דבאין כוונתו לבטל לא הוי מבטל איסור לכתחלה אלא שי"ל שהוציאו כן מדברי הטא"ח סי' תנ"ג שמתיר לטחון כיון שאין כוונתו לבטל רק לטחון. וזה נראה בדעת הפר"ח שם סי' תנ"ג שכתב לחלק בכך שאף מוהר"מ בתשו' הרשב"א שאין סובר כהטור ואוסר לטחון משום דהוי כמבטל איסור לכתחלה מ"מ מודה בהך דהגעלה וכן בדין הא"ח בדבש שנפלו בו נמלים וא"כ לפי זה שפיר י"ל כדברי הנו"ב דלכתחלה אסור לערב אף אם אין כוונתו לבטל כיון שעכ"פ אין כוונתו להוציא האיסור משם ולהפרידו מההיתר וכ"נ שמחלק הפר"ח בסי' קכ"ב סק"ג ומש"ה כתב דחילוק הר"ן אינו מספיק למאי דקשרינן ליתן בו שכר לכתחלה בידים עש"ה אמנם מדברי הריב"ש הנ"ל מבואר דבכל ענין שרי דהא מתיר לכתחלה לשום יין בכלי שדבקו נסריו בחלב מה"ט ותימה על הפר"ח שבסס"י קכ"ב חולק על הר"ן מטעם הנ"ל ובסס"י פ"ד מסכים עם הריב"ש מטעם שאין כוונתו לבטל והביא ראיה מדברי הא"ח בדבש שנפלו בו נמלים ולפי הנ"ל אין כאן ראיה כלל וגם בגוף הדין סותר דברי עצמו מה"ט דכתיבנא וקצרתי וגם מדברי הפרמ"ג יו"ד סי' צ"ד במ"ז סק"ז מבואר דכל היכי דא"א בע"א או שיש טירחא בכ"ע שרי אם אין כוונתו לבטל אף לערב לכתחלה והבאתיו במכתבי הקדום ודלא כהנו"ב והראיה שהביא בנו"ב שם מדברי הרשב"א והובא בש"ע סס"י צ"ט וסי' קכ"ב באיסור מועט שנבלע בכלי שמשתמשים בו תמיד בשפע אז מותר ואף בכה"ג פליגי הרא"ה והר"ן הא בכלי שלפעמים משתמשים בדבר מועט אסור והוא מטעם שאין מבטלין איסור לכתחלה אף שאין כוונתו לבטל רק לבשל בהקדירה ע"ש. הנה אף שמשמע כן מדברי הט"ז סס"י צ"ט דטעם האיסור משום א"מ איסור לכתחלה אבל אני תמה דאדרבה מד' הרשב"א האלו מוכח להיפך דאם תאמר דבכה"ג שייך האיסור דא"מ איסור לכתחלה א"כ אמאי מתיר הרשב"א להשתמש בכלי שדרך להשתמש בה רק בשפע ואכתי איסורא דא"מ איסור לכתחלה היכא אזיל דהא חז"ל שאסרו לבטל איסור לכתחלה לאו מטעם גזירה אסרו רק שזהו גופא אסור לבטל איסור לכתחלה וא"כ מה בכך שא"א לבא בשום פעם לידי נתינת טעם אכתי אסור לבטל איסור לכתחלה ועוד דהא דברי הראב"ד הובא בר"ן פג"ה דמה"ת אסור לבטל איסור לכתחלה וא"כ אמאי מתיר הראב"ד לבשל בכלי שנבלע בה איסור משהו שא"א לבא לידי נ"ט כמבואר בר"ן פא"מ בשמו הובא בט"ז סס"י צ"ט א"ו מוכח להיפך דמצד איסורא דאין מבטלין כו' אין איסור לבשל בקדירה שנבלע בה איסור מיעוט כיון שאין כוונתו לבטל רק לבשל בתוכה רק בכלי שדרך להשתמש לפעמים בדבר מיעוט אסור להשתמש בה אף בשפע משום גזרה שמא ישתמש בה בדבר מיעוט כמו שאסרו חז"ל כלי שאב"י אטו שמא ישתמש כשהוא ב"י משא"כ בכלי שדרך להשתמש תמיד בשפע לא גזרינן ומטעם שא"מ איסור לכתחלה ג"כ אין איסור משום שאין כוונתו לבטל רק לבשל כנ"ל וזה נ"ל ברור בד' הראב"ד והרשב"א ודלא כהנו"ב (ב) וכצ"ל לכאורה לשטת הרשב"א שסובר

דטעמא

**((א) דברי אאמו"ר הג' זללה"ה נכונים לברורים וכן מבואר בתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' נ"ח כיון דמשערין בכל היורה אבל היכא דהתבשיל היה פחות מהיורה ויש בו חלק איסור משערינן כפי כל האיסור ודלא כמ"ש הלב"ש בח"ד לה' תערובות סי' י"ז רק כמ"ש בספר חו"ד בסי' ק"ג והוא מלתא דסברא דמי גרע אם היה האיסור לבד בהכלי דמשערינן בכל האיסור כיון דלא ידעינן כמה בלע וא"כ מאי מועיל בהם עוד היתר הלא נימא דבלע גם את האיסור גם את ההיתר רק דהיכא דלא הי' בכח הכלי לבלוע הכל אז אמרינן לשער בהכלי לפי ערך הבליעה משניהם וז"ב

(ב) גם בספר פתחי תשובה בסי' פ"ד השיג על הנו"ב בזה ועיין בשו"ת השיב משה סי' ל"ח והנה הלום ראיתי בספר יד אפרים בסי' ס"ט במאי שכתב על דברי החוו"ד גבי שומן ששהה ג"י בלא מליחה דהביא ראיה דאע"פ שאין כוונתו לבטל אסור לערב דאל"כ למאן דאית לי' אפשר לסחטו מותר והיה מותר לכתחלה לבטל חתיכה שבלעה איסור עם מים שיש ס' נגד האיסור כיון דכן הדרך לבשל בשר במים ע"ש דמזה הוכיח דאסור לערב ואני אומר דלשטתו מי ניחא דהא על כל פנים הוכיח דהיכא דשופך המים ואינו נהנה ממנו יותר כמו גבי הגעלה וא"כ יהיה תקנה לח' שבלעה איסור לבשלה במים ולשפוך המים ובאמת מכח הוכחה זו הוכיח גדול א' בתשו' פי' ס"ב סי' כ"א דאף בזה אמרינן אין מבטלין איסור לכתחלה מדלא קתני האי תקנתי' והגעלה דכלים שאני ע"ש כו' האריך מאוד אכן אחר כך מביא בשם תשו' הרשב"א דל"ש בכה"ג אפי' לגבי אוכלין אין מבטלין איסור לכתחלה וכתב דהמערער אח"ז ראוי לגעור בו בגערה ומה מאוד צדקו בעצה זו החו"ד והי"א שם דנובע מדברי הרשב"א ז"ל ואע"פ שהגדול בתשו' פ"י שם פליג על הא דרשב"א אך לאו מר ברי' דרבינא חתום עלה וע"כ לדחות קושית הי"א הנ"ל כמו שדחה הגדול הנ"ל בעצמו דדינא קתני תקנתי' לא קתני וא"כ גם ראיות הי"א להחזיק דינו של הנו"ב מכח הוכחה הנ"ל אינו מוכרח אולם לענין הלכה נראה לכאורה כדברי הנו"ב מפסק הרמ"א בהג"ה סי' קכ"ב ס"ב בשם או"ה דאסור להשתמש במי הגעלה והיא דלא כהר"ן פא"מ שהביא הט"ז סס"י צ"ט וכן כתב לפסק הלכה בספר ח"מ בסי' תנ"ב ועיין בש"ע של הגאון החסיד מלאדי ז"ל סי' הנ"ל אלמא דבמערב אסור אף דאין כוונתו לבטל ואדרבה הא שם כוונתו להוציא האסור וכמ"ש אאמו"ר הג' זללה"ה בריש דבריו ואף על פי כן אסור אולם י"ל דהתם מי הגעלה הוי הפסד מועט אבל בהפסד מרובה מותר בזה וכמ"ש אאמו"ר הג' ז"ל בסוף התשובה.)**