בית שלמה אורח חיים קי

של יי"נ ועיקר החשש שחשש הגאון ז"ל הנ"ל מחמת הקנים שבכובע שנאסרו מכח היי"ש של היי"נ כמבואר שם וכ' וז"ל ואמרתי אעפ"כ יש למצוא היתר כי הזיעה עולה תמיד בזאח"ז ובצירף יחד כל הזיעה שעלתה שנוטל לתוך כלי העומדת למטה לקבל הזיעה יהיה בין הכל ששים נגד הקנים וכיון שיש בין הכל ששים נגד הקנים חוזר הכל להיתר דאף בחתיכה קיי"ל אפשר לסוחטו אסור כמבואר בסי' ק"ו מכל מקום בלח שפיר חוזר להיתרו כמבואר שם וגם לזה צריכים אנו לצרף הקולא דבלח ל"א נ"נ כמבואר בהגהת רמ"א שם שכתב דלדידן דאמרינן בכל איסורים חנ"נ אין חילוק בין לח ליבש וע"ש בש"ך סק"ג ואם הדבר כן יש להתיר מה שכבר נעשה שאין לך הפסד גדול יותר מזה כו' ע"ש בנו"ב ומכל מקום בנ"ד בחמץ קוה"פ דעדיין הוא היתר אף שלא במקום הפ"מ ל"ש לומר חנ"נ כנ"ל מש"ה הכל מצטרף לבטל בט' החמץ הבלוע שבתוך הקנים ואף שהפרמ"ג בסי' תנ"א במ"ז סקכ"ז כ' דיי"ש לטעמי' עביד כתבלין ולא בטיל בס' ונסתייע לזה מתשו' א"צ סס"י כ' אמת שכ"מ שם מלשון הח"צ אמנם כיון שהנו"ב הנ"ל כתב בפשיטות דבטל י"ל דלא חלק על הח"צ ואינו דומה טעם יי"ש שבכני ליי"ש ממש כמובן דלא כדמשמע מדברי הפרמ"ג שם ועוי"ל דכאן הוא מב"מ יי"ש ביי"ש אף שהיי"ש הכשר נעשה ממין אחר ממין היי"ש של יי"נ או חמץ מכל מקום הוי מב"מ ובכה"ג אף דעביד לטעמי' בטיל בס' ובפרי מגדים שם נסתפק בזה בכה"ג דעביד לטעמי' שנתערב במינו עיין שם ויש לומר דהנו"ב נטה בזה להקל ואף שהנו"ב מה"ת חא"ח סי' ס"ו כתב שקשה להחליט אי יי"ש של פסח הוי מב"מ עם יי"ש של חמץ וא"כ ה"ה יי"ש מתבואה עם יי"ש מחרצנים וזגים ודאי חלוקים קצת בטעם כמו יי"ש מפלאמין או דבש עם יי"ש מחמץ מ"מ י"ל כיון דעכ"פ לא הוי שינוי טעם גמור כמ"ש הנו"ב שם לא הוי בזה חומרא דעביד לטעמי' כמובן ואין שייך לקנסו משום דביטל איסור לכתחלה דז"א דלא נתכוין לבטל ועוד דהא הוי שוגג דאומר מותר כמ"ש הט"ז יו"ד סי' צ"ט סק"ט וכל האחרונים מודים לדבריו לדינא ול"מ אם היה בכל כלי שהיה בו היי"ש מתחלה ס' נגד הווענטש אף ששפכוהו אח"כ לכלים קטנים דמותר כיון שכבר נתבטל ואף אי מתחלה היה בכלים קטנים שלא הי' בכל א' וא' כדי לבטל הבלוע אם שפכו אח"כ היי"ש קודם הפסח וכלים גדולים שבכל כלי וכלי יי"ש יש לבטל בס' החמץ הבלוע בווענטש ג"כ מותר כיון דל"ש חנ"נ ואפשר לסוחטו אם ריבה עליו קודם פסח כמ"ש למעלה. אמנם אם היה היי"ש בכלים קטנים מתחלה ועד סוף באופן שאין בכל כלי וכלי בפני עצמה ששים לבטל הבלוע שבווענטש. הנה אם נאמר דהיי"ש חמץ הבלוע בווענטש הוי מב"מ עם היי"ש של פסח ויש עכ"פ בכ"א מהכלים רוב לבטל הבלוע בווענטש ומן התורה ברובא בטל ואין כאן רק חשש איסור דרבנן א"כ כיון שיש עכ"פ בכל היי"ש שבכל הכלים ששים לבטל הבלוע הכל מצטרף לבטל אם הוא של אדם א' במקום הפ"מ כמבואר בש"ע סס"י קי"א ואף שהרמ"א שם כתב דאין לאכלו רק אחר שיערבנו הוא רק לכתחלה וע"ש בט"ז ולכתחלה יש לעשות כן גם עכשיו אבל מדינא כבר נצטרף היי"ש שבכל הכלים לבטל כשהיה מתחלה של אדם א' אף שקו"פ מכר לכמה אנשים וז"ב לפע"ד. אמנם אם נימא דהבלוע מיי"ש חמץ הוי מבשא"מ עם היי"ש פסח ועיין בנו"ב מה"ת חא"ח סי' ס"ו הנ"ל דא"כ ל"א בכה"ג דהכל מצטרף לבטל כיון שהוא איסור תורה ועוד שהוא מבשא"מ ואיכא למיקם אטעמא כמ"ש השיך סי' צ"ב סק"ח ובסי' ק"ה סק"ל ומ"מ אם יש ס' בודאי בשני כלים או בשלשה א"כ ודאי אין טעם החמץ רק ביי"ש שבכלי א' אד בשניים אי איכא הרבה חביות שחביות הא' או השנים מתבטלין ברוב ג"כ מותר לכאורה כמ"ש הש"ך שם סי' ק"ה סק"ל כיון דל"ש לומר כאן תי' הש"ך שם משום חנ"נ ואף שהבליעה הוא מבשא"מ מ"מ הא יש עכ"פ ששים בין הכל לבטל ועיין ש"כ סימן צ"ב סקי"א ובפמ"ג שם בש"ד סקט"ז ובמ"ז בסי' ק"ט סק"ב ואין כאן חשיבות דחביות בחביות ועיין רס"י ק"י ובפר"ח שם ובסי' קל"ד ס"ב דהא לא נאסר היי"ש שבהם רק מחמת בלוע ואינה אסורה מחמת עצמה אלא שא"כ הו"ל תערובת יבש ביבש כלי יי"ש בלוע מחמץ בין כלים יי"ש פסח וא"כ חוזר וניער בפסח ואם היה נודע קוה"פ היה תקנה לערבן ביחד כיון דקודם הפסח נתבטלו יבש ביבש מותר לערבן ולעשותן תערובת לח בלח כמ"ש המג"א סי' תמ"ז סקי"א ואף שיש בלוע של מבשא"מ הא יש ס' נגד הבלוע וכנ"ל. אבל עכשיו שלא עירבן קוה"פ א"כ חוזר וניער בפסח וזה נראה טעם האיסור בסי' תמ"ז ס"ח גבי זתים דכיון שנאסרו קצתן אינם בטלים ברוב בשאר הזיתים משום דבפסח חוזר וניער כמ"ש המק"ח שם סקט"ז ובספרו חו"ד בסס"י צ"ו ואף שמדברי המג"א בסי' תנ"א סק"ל נראה קצת דחתיכה שנאסרה ע"י בליעה שנתערבה ברוב קוה"פ אינו חוזר וביער כמ"ש המק"ח שם סק"י ולפ"ז אין חשש גם בנ"ד ועיין במק"ח סי' תמ"ז סקט"ז מכל מקום כיון שהח"י שם פ' בסי' תנ"א בפי' דגם בכה"ג חוזר וניער וגם בדברי המג"א יש לפרש שאינו חולק עליו כמ"ש האחרונים יש להחמיר. ועוד דהא כאן לא נודע התערובת קוה"פ כיון שלא ידעו שיש כאן חשש חימוץ לא ידעו מתערובת חמץ כלל וא"כ לא נתבטל קוה"פ כלל דביטול ברוב תלוי בידיעה דוקא כמ"ש הש"ך בסס"י קי"ט סקי"ב וכן עיקר והפר"ח בסס"י צ"ט האריך בזה וכ"כ האחרונים לענין חה"ל ובאמת אף בלח בלח שנתבטל קוה"פ דקיי"ל דאינו חוזר וניער יש לפקפק בלא נודע והמק"ח סי' תמ"ז סק"ט העיר בזה ואף שמסיק דאף בלא נודע אינו חוזר וניער אין טעמי מוכרח ובפרט מ"ש שם בשם האי"ה הוא תמיה מאד ואעפ"כ נהוג עלמא דאף בלא נודע אינו חו"נ בלח בלח. אמנם נראה טעמא דבלח בלח ונתבטל בס' הוי כמאן דליתא לאיסורא כלל משא"כ לענין תערובת יבש ביבש דאיתא לאיסורא ודאי תלי בידיעה ועיין בכ"מ ספ"א מה' אה"ט ובמל"מ פי"א מה' מטמאי מו"מ ה"ד ובנו"ב מה"ת חיו"ד סי' מ"ה וסי' נ"ד והדברים ארוכים ואכ"מ עכ"פ יש בכה"ג די להחמיר לומר חו"נ אף למה שהבין במק"ח בסי' תנ"א סק"י בד' המל"מ שם. והנה לענין היי"ש הנמכר קוה"פ למק"א וכפי מכתב כ"ת נשאר רוב יי"ש במקומו שפיר י"ל כל דפריש מרובא פריש כמ"ש התוס' בפסחים ד"ט ע"ב ואף בדשיל"מ אמרינן כל דפריש כמ"ש הר"ן בפ"ק ובספ"ג דיו"ט והאחרונים סי' תקי"ג וכ"כ הפר"ח סי' תל"ט והמ"כ ח"ג פ"ה ומדברי המק"ח בסי' תמ"ז ס"ט מבואר דאף בתערובת יבש ביבש תוך הפסח אם פי' י"ל כל דפריש ואף שהח"י סי' תל"ט סק"ו מחמיר למעשה ומשמע אף אם פי' קוה"פ זהו בחמץ גמור ובאופן שלא נתבטל קוה"פ משא"כ הכא ואף דקיי"ל להחמיר ביו"ד סי' ק"י אף בפי' ממילא כמ"ש הש"ך שם סקל"ו מ"מ אם פי' קודם שנודע מותר לכ"ע כמ"ש הש"ך שם סקל"ג ובנ"ד בשעת שמכר לאחרים לא נודע עדיין שום חשש איסור כלל דהא אומר מותר היה וגם היה עדיין שעת היתר ואף דבכיוצא בזה בעלמא במה שיש לחלק בין נודע התערובת ללא נודע להקל או להחמיר כמו לענין חוזר וניער או לענין ביטול ביו"ד סי' צ"ט וש"ך סס"י ק"ט או להיפך לענין ס"ס או סד"ר ע"י גלגול בש"ך יו"ד בדיני ס"ס דין א' ובאחרונים יש לצדד הרבה אי לא נודע דאומר מותר מקרי לא נודע ועיין בלב"ש בחידושי דינים שלו ד"כ כ"ו ל"ד ויש לעיין בזה מש"ס כריתות די"ט ומירושלמי הובא בר"ש פ"ב דערלה משנה ג' ואכ"מ מ"מ לענין זה דליכא למיגזר שמא יקח מן הקבוע נראה דודאי מקרי לא נודע ועיין בפרמ"ג יו"ד בסי' ק"י בש"ד סקל"ג וז"ב לפע"ד אמנם לענין היי"ש ש"פ שנשאר אצל המוכר אי נימא שהבליעה שבווענטש מיי"ש חמץ הוי מבשא"מ עם היי"ש ש"פ אם לא היה בכל כלי בפ"ע ששים לבטל הבליעה שבווענטש צ"ע לכאורה מטעם הנ"ל אלא שלכאורה אין נ"מ דהא אנו דנין רק להכשירו על הפסח הבא כי עכשיו כבר עבר פסח ולענין פסח הבא עכשיו הוא קוה"פ וא"כ יכול לערבו היינו לשפכו בכלי א' עד שיהיה בודאי ששים לבטל הבליעה כמ"ש המג"א סי' תמ"ז סקי"א וכנ"ל וא"ל דכיון דבפסח העבר היה חו"נ כדין תערובת יבש ביבש וכנ"ל א"כ נאסר גם להשהותו וא"כ יש לאסרו גם לאחה"פ ואף שאף הכלי יי"ש שהיה אסור מטעם חמץ הנבלע בו לא היה בו טעם חמץ רק מפליטת הטעם שבווענטש ובכה"ג בלא"ה אין איסור בשהייתו כמ"ש הח"י רס"י תמ"ב דז"א דכל טעמי ההיתר שבח"י לא שייכי הכא שאינו טעם משהו וגם נטברנ"ט לא שייך ביי"ש ואף שהח"י כתב שם דאף בטעם גמור כל שהוא רק טעמו ולא ממשו יש לצדד דאינו עובר בב"י כבר חלקו עליו האחרונים הבאים אחריו אמנם גם לדברי הח"י על כל פנים אסור להשהותו ובעבר ושהה אין להתירו רק בהנאה ולא באכילה כמ"ש האחרונים אלא שכאן כיון דשפיר נתבטל קוה"פ אלא שבפסח חו"נ אף שמדברי הט"ז סי' תמ"ז סקי"ח מבואר דבכה"ג אסור אף להשהותו וכ"מ מדברי הפר"ח סי' תמ"ב ורס"י תס"ז אבל מדברי המג"א בסי' תמ"ז סקי"א מבואר דסבירא ליה דמשום חו"נ אין איסור להשהות ותלי לה רק בפלוגתת הרשב"א והרא"ש ביו"ד סימן ק"ט ובמקום הפסד יש לסמוך אד' הרא"ש כמ"ש המג"א וכאן הוי הפ"מ כמ"ש כ"ת ומכל מקום אף לדעת הט"ז איך איסור השהי' רק לכתחלה. אבל בעבר ושהה מותר כמ"ש הט"ז גופי' וכן בנ"ד שפיר יש תקנה אף בכה"ג לערבו עכשיו בכלי א' באופן שיהיה ס' נגד החמץ הבלוע. אמנם לפע"ד דכ"ז הוא אם היי"ש חמץ הבלוע בהווענטש היה עשוי כולו מתבואה מחמשת המוכין הבאים לידי חימוץ א"כ היי"ש כולו חמץ דאף שיש ביורה תערובת מים ואולי יותר מים מתבואה מכל מקום הזיעה שעולה שהוא היי"ש הוא רק מתבואה ולא מהמים כי המים אין בהם כח ותמצית שיתהוה מהם יי"ש א"כ הזיעה הבלוע בהווענטש הוא כולו חמץ וכ"כ בתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' נ"ח הנ"ל אבל אם נעשה היי"ש ממיני קטניות כמו קאגירוזיש או מבארבאליש כמו שעושין מהם יי"ש במדינה זו אף שנותנים בהגיגית מאלץ משעורים והוא מעמיד ומחמץ הנבלל שבהגיגית שיוכל להתהוות מהם יי"ש מכל מקום ידוע שקמח הקאגוריזיש או הבארבאליש הוא מרובה הרבה על המאלץ עד שהמאלץ היא חלק ששית או חמישית נגד הקאגרוזיש או הבארבאליש ואם שאין לדון את היי"ש לתערובת חמץ אלא לכולו חמץ כמו שהסכימו רה"פ בסי' תמ"ב דאם המעמיד הוא חמץ חמיר מתערובת חמץ דהוי כאלו הוא בעיני' וע"ש במג"א סק"ט ובח"י שם ולענ"ד ראיה ברורה לדבריהם מן הש"ס פ"ק דחולין ד"ו ע"א עש"ה מכל מקום זה לענין גוף היי"ש אבל אם נתערב יי"ש זה ביי"ש של פסח קודם הפסח א"צ לשער נגד כולו כיון דנעשה ג"כ מדבר שאינו מחומץ ואף בדבר המעמיד ומחמץ אין המחמץ מחמץ אלא לפי חשבון כדאיתא במשנה פ"ק דתמורה די"ב וע"ש בפרש"י ועיין במק"ח סי' תמ"ב סק"ו וא"כ בנ"ד אם היי"ש החמץ נעשה מקאגירוזיש או מבארבאליש ודאי יש בהיי"ש ס' נגד החמץ שנבלע בווענטש לפי ערך דאף דאין לחשוב שיש בו רק בלוע חלק חמישית או ששית מחמץ כפי ערך המאלץ המעורב בהקאגוריזיש או בארבאליש דמצד הסברא מתהוה יי"ש יותר מהמאלץ לפי ערך ממה שמתהוה מהקאגיריזיש או מהבארבאליש דהמאלץ יש בו כח יותר עכ"ז נראה דעכ"פ ודאי אינו מתהוה עכ"פ רק ערך שליש מהמאלץ והרוב