בית שלמה אורח חיים קט

כ' שליבנו את היורה והכובע כדינא והשופפרת הדבוק להנובע עשו חדשה רק השופפרת ההולך כ"פ בעיגול הנקרא וונענטש שמדבקין להשופפרת הדבוק להכובע לא נתלבן ליבון גמור שאחר שהיתוך העופרת שעליו בכמה מקומות לקחו אותם מעל האש ע"כ תורף השאלה. והנה ראשית דברי כ"ת נראה שבראשונה נסתפק יען שהט"ז כתב בסי' תנ"א והמג"א שם בשם הלבוש דכלי שהי' בתוכו יי"ש ל"מ הגעלה משום דהוי כבית שו"ח או גרע מיניה וע"ז כ' כ"ת דבדיעבד כתב הפרמ"ג שמותר זה נכון וכ"כ בש"ע של הג' מלאדי בסס"ג וכן בדין דגם בבית שו"ח כתב הט"ז דבמקום דל"א סומכין אהגעלה אבל לא היה צריך לזה דאם נתלבן עכ"פ ליבון קל מהני אף בכה"ג דעדיף בזה מהגעלה כמ"ש רמ"א כט"ז גבי מדוכה ואם לא נתלבן גם ליבון קל בלא"ה ל"מ כלום אלא שנראה שכ"ת דן לליבון שנתלבן הווענטש לליבון קל מחמת שהיס"ב וזה לא מהני אף כמו הגעלה רק אם יס"ב בעבר השני שנראה מזה שכבר שלט בו הליבון כ"כ שהאש שנתנו בו מבפנים ליבנו היטב. עד שיס"ב בנגיעתו מעבר השני. ובאמת ליבון כזה הוא מועיל קצת יותר מהגעלה כמו הך ליבון שקש נשרף עליו מחוץ כמבואר שלהי ע"ז במרדכי. וכ"מ במג"א ססקכ"ז עש"ה וכ"כ בש"ע הנ"ל ס' יוד. ט"ו. י"ט. ל"ח. מ"ה. ודבריו נכונים כמבואר במרדכי ומג"א הנ"ל. שליבון קל הוא שישים גחלים מבפנים עד שיס"ב במקום שמעבר השני נגד המקום הגחלים רק שהעולם נוהגים להחמיר שיהיה קש או חוט נשרף מבחוץ אבל אם לא החזיקו באש עד שהיס"ב משני עבריו אינו כלום וגרע מהגעלה. והפרמ"ג כ' כ"פ שני מדרגות בליבון קל דאם קש נשרף עליו מבחוץ עדיף מהגעלה ואם היס"ב הוי כהגעלה. ולענ"ד ליתא כדכתיבנא. וע' במג"א סי' תק"ט סק"י והנה בנ"ד אם ידוע שכאשר היה הווענטש על האש נתחמם כ"כ עד שגם מבפנים היה יס"ב בלי ספק לכאורה הוי כהגעלה עכ"פ ועדיף מינה דמועיל אף לבית שו"ח וה"ה לכלי הבלוע מיי"ש כמ"ש. והא ודאי דכלי זו אף שלא בלע רק ע"י הזיעה לא הוי תשמישו ע"י אור דליבעי ליבון גמור דלא גרע מכיסוי שמכסין בה קדירה דדי בהגעלה כמבואר בטוש"ע ס' י"ד וע"ש בב"י וכ"כ הפרמ"ג בא"א סק"ט לענין כיסוי מיי"ש אלא שלכאורה כיון דהווענטש הזה נתחבר ונעשה כלי ע"י דיבוק בעופרת או בדיל והעופרת או בדיל ניתך באש כמ"ש כ"ת אינו נכשר בליבון משום די"ל דחייס עליו ואינו מלבנו יפה כמ"ש הב"ח גבי מדוכה הובא במג"א סקל"ב והחזיק דברי אותו גדול שבתה"ד וכ"ש בהא אלא שבדיעבד היה מקום להתיר בכה"ג כיון שאינו אלא משום גזירה כמ"ש הפרמ"ג במ"ז סק"ב ובכללים סוף הסי' לענין כלי קרן לאחר הגעלה ובא"א סקי"ט אלא שלפי הנראה ממכתב כ"ת שתיכף בעת שהותך העופרת הסירו הווענטש מעל האש א"כ קרוב שלא הי' אף ליבון קל דדוקא בכלים שחיפם בבדיל כ' המג"א סקכ"ז בשם הרא"מ דהוי ליבון קל משום דהאומנים נותנים הכלים על האש בצד החיצון עד שהעופרת ניתך בצד הפנימי א"כ הכלי יס"ב בצד פנימי נגד האש ובכה"ג הוי ליבון קל כמ"ש. אבל בנ"ד שהעופרת ניתך בצד החיצון באותו צד שהחזיקו לצד האש. אולי לא היה יס"ב בצד השני דהיינו בצד הפנימי כלל. בפרט שגם ע"ד הרא"מ הנ"ל פקפק הפר"ח שלפעמים אינו עולה הרתיחה בכל הכלי בשעת הציפוי. ע"כ לא הוי במקום הגעלה. וגם האריז"ל החמיר בזה כמו שהובא בספרים ומכ"ש בנ"ד ומכ"ש לפי מה שנראה קצת ממכתב כ"ת שלא הניחו כל השופופרת לתוך האש אלא קצתו הניח לתוך האש וכ"ת צידד להקל דאעפ"כ עולה ליבון בכולו משום דחם מקצתו חם כולו ואין זה כלום. דהא אף בכלי מתכות שלא נשתמש איסור רק במקצתו לד' הרשב"א והרא"ה דנאסר כולו משום דחם מקצתו חם בכולו ואפ"ה סובר הרשב"א דלענין הכשר לא מהני עד שיכשרנו כולו בין בהגעלה בין בליבון. והרא"ה חולק עליו בהגעלה ומודה ליה בליבון אבל אם נבלע איסור בכולו כ"ע מודי דלא עלה לו הכשר עד שיכשירנו כולו וע' באחרונים ביו"ד סי' קכ"א ע"כ אף אם היה עושה ליבון גדול בקצתו לא מהני ול"מ להכשיר את כולו בכך. ובאמת לא משכחת לה שילבן כל הווענטש אלא אם הכניסו כולו לתוך תנור מלא אש. דכיון שהולך בעקמימיות בכמה עיגולים עיגול ע"ג עיגול. אה הניח עיגול א' ע"ג האש עיגולים שע"ג העיגול התחתון לא נתלבנו כלל ועיקר. ואף אם נתלבן אותו המונח על האש ליבון גדול ל"מ להכשיר הנשאר אף אם היה יס"ב. ולא עוד אלא אפי' הניחו כולו תוך האש כיון שלא היה האש או שלהבת ממלא כל חללו כמובן נראה דליבון זה ל"מ ול"מ. ול"מ אי לא עשה רק ליבון קל דודאי לא מהני. דכיון דלא הוי רק כהגעלה. והגעלה בעינן דוקא בצד שנשתמש בו האיסור וכמבואר בש"ס שילהי ע"ז דקאמר מה בלעו בניצוצות כך פלטו בניצוצות ופרש"י דכיון דלא הוכנסה לתוך יורה אחרת בשעת בליעת האיסור כך בשעת פליטה אע"פ שלא הכניסה לתוך יורה אחרת כו' ע"ש ומזה הוציא מהרי"ל בדרושותיו שכל כלי שתשמישו הי' להכניס בכ"ר לשאוב בתוכו חמץ רותח אינו נכשר בזה שימלאנו מים וירתיחנו אצל האש כיון שצד החיצון לא נגעל וגם דרך שם בלע חמץ וככ"פ וכ"כ הב"ח רס"י תנ"ב לסייע מזה לדינו של מהרי"ל וכ"כ הט"ז והמג"א סס"י תנ"ב ומזה הטעם פ' הרא"ש והטור בכלי שיש בה טלאי שאם קדמה הבליעה לטלאי אינה ככשרת בהבעלה משום שהטלאי מפסיק בין הבליעה למי הגעלה ובלוע שתחת הטלאי אינו נפלט ע"י הגעלה והיינו מטעם הנ"ל דאף שההגעלה מפלטת מעל"ע כמ"ש הרשב"א בתשו' סי' שע"א והביאו הב"י מכל מקום ההגעלה צריך להיות במקום בליעתו וכתשמישו כך הכשרו וכיון שתשמישו היה בפנים ודרך שם בלע האיסור ועתה הטלאי מפסיק מבפנים בין פנימת הכלי שדרך שם היה בליעתו ובין מי ההגעלה אין הגעלה עולה לו ומסולק ק' הפר"ח אשר הק' על הרא"ש וטור וכ"כ האחרונים. ואף הרשב"א ל"ק רק בקדמה טלאי להבליעה כמ"ש המג"א סקכ"ז. ומה"ט כ' הפרמ"ג במ"ז סק"ד דקדירה של מתכות וכיוצא שנשתמש בה חמץ או שאר איסור בפנים ותחבה ליורה רותחת עד שפתה ולא נכנסו המים בפנים. אף שגם בפנים היה יס"ב בכלי ל"מ ול"מ משום דלא הוגעלה בפנים במקום תשמישה וכ"כ שם בסקי"ח דז"פ. וה"ה בנ"ד בליבון קל לא מהני רק במילוי גחלים או שלהבת בפנים הכלי במקום שנשתמש בחמץ או באיסור עד שיס"ב בחוץ נגד הגחלים היא דהוי ודאי כמו הגעלה ועדיף מינה אבל להיפך אף שהיס"ב גם בפנים לא הוי אף כהגעלה כיון דגם הגעלה בכיוצא בזה ל"מ ול"מ וזה ברור אלא אף אם עשה ליבון גדול עד שניצוצות ניתזין הימנו נראה ג"כ דכל שלא היה האש או השלהבת בצד הפנימי במקום שנבלע החמץ לא מהני. דהא קאמרינן בש"ס פסחים ד"ל ע"ב זה הסיקן מבפנים וזה הסיקן מבחוץ. וכן אמרו שם האי בוכיא היסקו מבחוץ היא ואסור. והיינו דלא מהני היסקו מבחוץ שתעלה לליבון כיון שהחמץ כבלע בדרך פנימיות הכלי וכ"כ הרשב"א בתה"א ב"ד שע"ד וכ"כ הטא"ת רס"י תנ"א וז"ל וכוביא כו' היסקו מבחוץ ואסור לאפות בו בפסח דכיון שאין נותנין האש בפנים אינו הפליט החמץ הבלוע בו ע"כ. והיינו משום שהחמץ נבלע בו דרך פנימייתו. וכ"כ הגאון מלאדי שם בש"ע שם ס"ח בביאור וכ"כ הפרמ"ג במ"ז סק"ד וסקי"ח וז"ל בסק"ד אבל הסיקו בחוץ אף דיעבד אסור כפי תשמישו הכשרו שבולע חמץ בפנים אף שהסיקו תמיד בחוץ. וכ"ה בגמרא ולבוש בוכיא היסיקו בחוץ ואסור בויו וכלי מתכות דוקא מלא גחלים בפנים הא בחוץ אף שהיסיקו (כצ"ל במקום שתשמישו) תמיד כך ונתלבן עד שיהיה ניצוצות נתזין אסור דיעבד. וכ"ה בטור וע' לקמן סעיף (נ"ל שר"ל בסעיף י"ג לענין טלאי דג"כ מה"ט היא כנ"ל ועמ"ש לקמן) וה"ה מתכות שדי (כצ"ל במקום שדי) בהגעלה אם תחב ליורה עד שפתו ואח"כ אותו המקצת ולא באו המים בפנים אפ"ה לא מהני אף דיעבד אסור עכ"ל. ומפשטות דבריו מבואר דאם היסיקו מבחוץ אף היסק גדול שנצוצות ניתזין ממנו גם בפנים לא מהני. כיון דהגחלים והשלהבת אינם מבפנים במקום תשמישו אמנם בא"א שם סק"י כ' וז"ל וצריך ליבון בפנים ומלואת גומרי ע' בטור קדירה של מתכות צריך למלאות גחלים בפנים דוקא כמו כוביא ס"ב. ודיעבד אם ליבנו בחוץ ולא בפנים ושימש בו צ"ע אם ניצוצות ניתזין בפנים אם לאסור התבשיל ע"כ ולכאורה יש להביא ראיה דבכה"ג מועיל מדברי הב"ח סי"ב גבי טלאי שכ' וז"ל ונראה דמ"מ בקדמה בליעת האיסור לטלאי אין להתיר בהנחת גחלים אבל בליבון המחבת כולה שרי אפי' קדם האיסור לטלאי כי האש שורף כל דבר כו' ע"ש. וכ"כ המג"א סקכ"ז ולכאורה כיון דטעם דבקדם בליעה לטלאי ל"מ הגעלה היא משום דהכשרו אינו שוב דרך תשמישו כיון שהטלאי מפסקת כמ"ש הרא"ש והטור וא"כ מה"ט גם ליבון ל"מ כמבואר בפסחים ד"ל ובכ"מ הנ"ל דאם היסיקו מבחוץ אסור כיון שנבלע דרך פנימיותו. ומזה היה אפשר להביא ראיה דשם בש"ס דוקא אסור בהיסיקו מבחוץ היינו אם אין ניצוצות נתזין מבפנים אבל אם ניצוצות נתזין מבפנים ג"כ מותר אף שהגחלים אינם רק מבחוץ וזה נראה להעמיס בכוונת הפרמ"ג במ"ז סקי"ח בהג"ה שם. אלא שי"ל דדוקא בליבון שהאש הוא מבחוץ מכל הצדדים כגון שהכניסו לתנור ולא אש אף שאין האש מבפנים בזה מועיל אם ניצוצות נתזין גם מבפנים דאז נעשה ככלי עבה. דהא הפר"ח תמה שם על טעם הרא"ש וטור דאמאי ל"מ הגעלת בכה"ג בקדם הבליע לטלאי הא עכ"פ גם מצד האחר יפליט ע"ש בסקי"ג אלא דדעת הרא"ש והטור דאפ"ה ל"מ כמ"ש האחרונים דהגעלה מבחוץ ל"מ שאינו דרך תשמישו והגעלה מבפנים ל"מ כיון שהטלאי מפסיק בין מקום תשמישו למקום מי הגעלה וע' בש"ע של הג' הנ"ל סל"ח בהג"ה וזה בהגעלה אבל בליבון מהני בכה"ג וזה אפשר להעמיס בכוונת הב"ח דכ' דבהנחה גחלים ל"מ אלא בליבון המחבת כולה ולכאורה ק' אמאי ל"מ בהנחת גחלים כ"כ עד שיהיה ניצוצות נתזין ולפי הנ"ל א"ש דכוונתו דל"מ הנחת גחלים מצד הטלאי או מצד החיצון לבד אף שיהיה הנצוצות נתזין משני הצדדים רק אם הכניסו לתנור מלא אש בכה"ג סובר דמועיל אף בקדמה בליעה לטלאי נמצא דלדינא לפ"ז בהיסיקו מבחוץ אף בנצוצות נתזין בפנים ל"מ ומכל מקום עכ"פ בליבון קל ודאי דל"מ בכה"ג באם אין האש או הלהב רק מבחוץ אף שקש נשרף עליו גם מבפנים ומשום דהגעלה בכה"ג ל"מ כנ"ל לזאת בנ"ד דלא אפשר שהאש או הלהב יהיה בכל פנימיות הווענטש בכל העיגולים ל"מ הך ליבון לא שמי' לפענ"ד. אמנם למעשה בנ"ד כיון שכתב כ"ת שהכל ליבון כראוי רק הווענטש לא ליבן כראוי א"כ אם יש ששים בהיי"ש נגד הווענטש כיון שהיי"ש נעשה קודם פסח כבר נתבטל קודם פסח בששים ואינו חוזר וניעור. ואף שבכל פעם שהולך היי"ש דרך הווענטש אין בכל פעם לבד ס' נגד הווענטש דאין במה שבתוך הכלי ס' נגד הכל מכל מקום כיון שהוא קודם פסח שעדיין היתר הוא ול"ש לומר חנ"נ הכל מצטרף לבטל בס' כמ"ש המג"א בסי' תמ"ז סקל"ח לענין מי הזתים ועוד דאף בשאר איסורים כיון שהוא לח בלח במקום הפ"מ ל"א בי' חנ"נ כמ"ש רמ"א ביו"ד סי' צ"ב ס"ד. וגם ההיתר הראשון שכבר נאסר חוזר להיתרו אם הוא לח בלח וניתוסף עליו היתר עד שיש ס' כנגד גוף האיסור כמבואר ברמ"א ס' צ"ט ס"ה ובש"ך שם ס"ק י"ד ובאחרונים וכ"כ בנדון כיוצא בזה ממש בתשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' נ"ח לענין אם עשו יי"ש כשר ביורה וכלים שעשו בו יי"ש מחרצנים וזגים