בית שלמה אורח חיים יא

דבר ידוע שדמו של פר מרובה מדמו של שעיר וקרי ליה דם השעיר וה"ט משום דמב"מ לא בטיל ורבנן פליגי עליו וס"ל דמב"מ בטיל ורק הטעם משום דעולין אין מבטלין זא"ז ע"ש בש"ה ובר"ן בנדרים דנ"ב ביאר טעם פלוגתתן משום דר"י אזיל אחר דמיון העצם כיון שהם העצם בשמן מב"מ מש"ה לא בטיל וע"ש בטעמו ורבנן ס"ל דאע"ג דהם מב"מ בעצם מ"מ כיון דחד וחד שרי א"כ אין לילך אחר דמיונן בעצם אלא אחר חילוקם באיסור והיתר משא"כ בהך דדם הפר ודם השעיר לא בטיל משום דעולין אין מבטלין זא"ז ה"ט משום דשניהם כשרים לזריקה ושפיר הו"ל מב"מ בממש דרבנן אזלי אחר דמיון ההיתר ומש"ה בנתערב דם קדשים בדם חולין בטל לרבנן אף שהוא מב"מ בעצם מ"מ בענין כשר ופסול הו"ל מבש"מ זה כשר וזה פסול ע"ש באורך ובהכי ניחא לן היטב בטעמא דר"י ורבנן דפליגי בכ' שלא לשמו והעביר קולמס לשמו דר"י מכשיר ורבנן פסלין דלשיטתייהו אזלו דר"י ס"ל דשפיר מהני העברת קולמס דא"ל דהו"ל חציצה בין כתב העליון לקלף דהא הכתב התחתון עם הכתב העליון כיון דשניהם כתב הם הו"ל מב"מ ואינו חוצץ אף שכתב העליון כשר שהוא לשמו והכתב התחתון פסול משום שלא לשמו לא איכפת לן בהכי דבתר דמיון בעצם אזלינן וכדס"ל לר"י בעלמא בענין מב"מ והו"ל מב"מ ואינו חוצץ ורבנן לשיטתייהו דאע"ג דהם מב"מ מצד עצמותן מ"מ באמת הו"ל מבשא"מ משום דזה כשר וזה פסול ושפיר חוצץ ומש"ה פסול וזה שפיר באם התחתון עכ"פ כתב הוא אלא שהוא כתב פסול אבל בענין חק תוכת כיון דלאו כתב הוא כלל א"כ אף לר"י הו"ל מבשא"מ דזה הוי כתב תה לאו כתב הוא ומש"ה אף לר"י לא מהני העברת קולמס וזה טעמם של הסמ"ג והסה"ת כך נ"ל לומר ע"ד הפלפול ודוק. אמנם מה שעומד עד זה ונגד עיקר דברי החכם השואל שבס"ב שם הוא דברי הש"ס שם בגיטין די"ט דאמר שמואל עדים שא"י לחתום רושמין להם באבר ופריך באבר ס"ד התני ר"ח כתבו באבר כו' כשר ופרש"י וכיון דכתב גמור הוא הו"ל כדיו ע"ג סיקרא דאסרינן לעיל ומשני ל"ק הא באבר הא במיא דאברא ע"ש ובפרש"י ולדברי החכם הנ"ל מאי נ"מ אי הוי כתב או לא ואדרבה לדברינו הנ"ל כל שאינו כתב גרע הגם דשם ב"כ וב"כ פסול דהא העדים לא כתבו כתב התחתון עכ"פ גרע כל שאינו כתב משהוא כתב ומש"ס מפורש להיפך וזה אפשר ליישב דהא כל דלא הוי כתב לענין גיטין ה"ט משום דאינו מתקיים ומש"ה לא הוי חציצה נמי דקלוט מצבע בעלמא וכבר כתבו הראשונים ז"ל הובאו הב"י וש"ך יו"ד סי' קצ"ח דצבע אינו חוצץ משום דאינו אלא חזותא בעלמא ודוקא דיו חוצץ משום דיש בה ממש ע"ש. ועיין בספר בני יונה מעין זה ואף שהאחרונים ז"ל כתב שם דטעם זה אינו מספיק מ"מ שוב אין קושיא מש"ס הנ"ל. אמנם אכתי איכא לעיוני לפי הנ"ל מדברי הש"ס שם גבי דיו ע"ג סיקרא ויש לפלפל בזה הרבה אלא שאכמ"ל. אמנם האמת הברור הוא דלפי משמעות הש"ס והפוסקים אין הטעם משום חציצה אלא עיקר החילוק אם התחתון אינו כתב מצד הדין או הצבע שנכתב בו הכתב מש"ה הו"ל העליוך כתב כיון דכתב מחודש הוא דהתחתון הו"ל כאלו אינו ופנים חדשות באו לכאן אבל באם התחתון נמי כתב הוא מצד הדיו או הצבע שנכתב בה אין העליון מועיל דהו"ל רק כמחדש כתב התחתון להצהירו יותר ממקדם ושמו הראשון נשאר עליו וכ"כ בנו"ב קמא חאה"ע סי' פ"ה ע"ש ומש"ה בענין כתיבה באבר תלו לה הש"ס בהכי אם התחתון הוי כתב אי לא דאם התחתון לא הוי כתב והוא משום דצבעו אינו מועיל להיות כתב וזהו עיקר פסולו ומש"ה הוי עליון כתב שפיר דפנים חדשות באו לכאן אבל אם התחתון נמי כתב הוא מצד צבעו ודיותו כל מה שכותב עליו אינו מועיל דהוי רק כמצהיר הכתב התחתון והכל נקרא רק ע"ש כתב התחתון ונדון כמוהו ומש"ה לא נ"מ נמי באם הכתב אינו כתב מצד אחר דהיינו מצד שנעשה ע"י חק תוכת כיון דכתב הוא מצד הצבע שנכתב בהתחלה כל הדיו או הצבע הבא עליו הכל נדון אחר צבע או הדיו התחתון ובזה שפיר כתב הסמ"ג והסה"ת דאף ר"י דס"ל דמהני בשלא לשמו להעביר קולמס עליו לשמו מודה דהעברת קולמס קלשא הוא דהא אף שנכתב שלא לשמו כיון דכתב התחתון כתב הוא מצד עצם הדיו כל מה שנרשם ונכתב עליו נדון בתר התחתון רק אעפ"כ מכשיר מחמת שעכ"פ התחתון כתב הוא אלא שנפסל משום שלא לשמו סגי בתיקון זוטא אבל אם אינו אות משום חק תוכת לא מהני העברת קולמס לשווי' אות דהא מצד עצם הצבע והדיו כתב הוא ואין כתב העליון מועיל דהוי רק כמצהיר כתב התחתון ותיקונא זוטא בהעברת קולמס לא מהני לשוויא אות וזה ברור ב"ה מאד. כללא דהך מלתא דאם אינו כתב מצד ריעותא דהדיו או הצבע שנכתב בה דהוא פסולה לענין זה שנכתב בה אף שכשרה לדבר אחר כגון בנ"ד בדיו שנאדמה שנפסלה לענין סתם אף דכשרה לענין גיטין ושבת מ"מ מהני העברת קולמס בסת"מ לחדשו אחר שלאו כתב הוא בסת"מ מחמת עצמיות הדיו א"כ מה שכתב עליו פנים חדשות הם והתחתון כלא היו ומש"ה המנהג בפשיטות להעביר קולמס בכה"ג וכדברי המג"א וכבר תמה בס' פ"מ על הא"ר במה שנראה מדבריו בריש הסי' להיפך ואין ס' א"ר ת"י כעת (א) אמנם אם כתב התחתון הוא כתב מצד עצמיות הדיו שוב לא מהני העברת קולמס אף שלאו כתב הוא מצד אחר כגון שנעשה ע"י ח"ת וכדומה מ"מ כיון שמצד הדיו כתב הוא ואין הדיו האחרון מחדש כתב לפנינו רק מחזק התחתון הו"ל כאלו אין כאן רק כתב התחתון ובזה ס"ל להסמ"ג וסה"ת דאף ר"י מודה דהעברת קולמס ל"מ לשווי' אות וזה ברור אמנם בס' ג"פ סי' קכ"ה כתב דמדברי התוס' שם בגיטין משמע דפליגי אסמ"ג וסה"ת הנ"ל ולפ"ד אינו מוכרח ואין להאריך וגדולה מזה מוכח להדיא מדברי הפ"מ דאף אם התחתון אינו כתב כלל רק מחק וטישטיש בעלמא אם כתב ע"ג פסול משום דיו ע"ג דיו ע"ש באשל אברהם ס"ק ל"ד דמה"ט כתב דאין לכתוב על המחק כ"ז שלא נגרר היטב ע"ש דש"מ דאף אם התחתון אינו כתב כלל פסול משום כעג"כ דעיקר הקפידא כיון דהתחתון דיו כשר הוא אף שאינו כתב כלל פסול אמנם בתשו' ס"ב מ"ק חאה"ע סי' פ"ה מפורש בדין זה להיפך ע"ש כל שניכר כתב שמשחיר טפי מהמחק התחתון כשר ע"ש. אמנם כ"ז באם אין להתחתון המונח כתב כלל רק מחק וטיוטא בעלמא אבל באם להתחתון נמי תמונת כתב אף דאינו כתב מצד הדין מחמת חק תוכת וכדומה פשיטא דאין חולק אסמ"ג וסה"ת דלא מהני העברת קולמס לכ"ע כיון דמצד הדיו כתב הוא וכ"מ נמי בתשו' נו"ב הנ"ל ובאמת גם בנידון אם כתב ע"ג טיוטת דיו נלע"ד עיקר כדעת הפ"מ דפסול משום דיו ע"ג דיו וראיה לזה מדכ' המחברים ז"ל בשם ר"י דאין לשרטט בעופרת משום שצובע וכ"כ הש"ע א"ח סי' ל"ב ובטוש"ע יו"ד סימן ער"א ואף שכתב האחרונים ז"ל דבדיעבד כשר ה"ט משום דבסת"מ עופרת לאו כתב הוא ומש"ה לא הוי כעג"כ אבל באם שירטט בדיו אף בדיעבד פסול וכ"כ הב"י באה"ע סי' קכ"ה ע"פ מ"ש המרדכי פ' הקומץ ח"ל ואי שרטט ליה בדיותא לאו כלום הוא ע"כ מ"ש בב"י ואף שבאמת נראה שאין הפי' במרדכי כמ"ש הב"י בטעמו דאם שרטט בדיותה דלאו כלום הוא דהטעם משום כעג"כ דהא המרדכי הביא דברים אלו בשם בה"ג בענין חליצה וז"ל בה"ג שם בענין גט חליצה וצריך לסרגולי מגלתא ואי משרטט בדיותא ולאו כלום עד דמסרגל סרגולי דהלכתא כר' יצחק דאמר כוי שלש אין כותבין עכ"ל בה"ג. וש"מ דאין הטעם משום כעג"כ. ועוד דהא בגט חליצה לא שייך למפסל משום כעג"כ כלל. אבל ברור דסובר בה"ג דשרטט בעינן כמשמעו גומא וחריץ כמ"ש המרדכי בשם ר' שמחה ומש"ה כתב שרטט בדיו לאו כלום הוא וע' בס' ברוך שאמר מ"מ לדינא ודאי דברי הב"י נכונים וברורים באין חולק. ובאמת לענין גיטין אף אם שרטטו באבר כ' הב"י שם דלדעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דאבר מקרי כתיבה בכל ענין לענין גיטין. אם שרטט באבר אף בדיעבד פסול בגט מטעם כעג"כ וע"ש בס' ג"פ. ומזה מוכח להדיא כדברי הפ"מ הנ"ל ומזה יש ראיה מבוארת ג"כ דלא כדברי כ"ת שכ' דאם הוי כתב לענין שבת מש"ה הו"ל כמג"כ אף לענין סת"מ אף דאין התחתון כ' לענין סת"מ ומהנ"ל מבואר להיפך דהא אבר הוי כתב נמי לענין גיטין לדעת הרי"ף והרמב"ם ומש"ה פסול שם אף בדיעבד אם כ' על אבר ואפ"ה פ' האחרונים ז"ל דבסת"מ אם שרטט באבר וכ' ע"ג כשר בדיעבד והעיקר כמ"ש למעלה דלא איכפת לן אם הוי כתב במקום אחר רק אחר מקום הזה שאנו דנין בו אזלינן וכל דלא הוי כ' בסת"מ אם כ' ע"ג בדיו כשר בסת"מ לא הוי כעג"כ כיון דהתחתון לא הוי כ' בסת"מ. רק דכ"ז אם אין התחתון כתב מחמת הדיו. אבל אם הוי כתב מצד הדיו רק שמצד אחר לא הוי כתב כגון דנעשה ע"י ח"ת וכדומה ברור דאם כ' ע"ג הוי כעג"כ. ואף אם כ' ע"ג שריטה או טיוטת דיו בעלמא לענ"ד עיקר כמ"ש הפ"מ דפסול באם נעשה התחתון ע"י שכשר בדבר הזה דייקא. ח"ב לפע"ד כשמש בצהרים דעיקר תלוי אם הוי כתב מצד הדיו במקום הזה. אמנם בענין הדין שבין הנו"ב והפמ"ג אף דמשמע לי כהפ"מ וכנ"ל. מ"מ לע"ע לא מלאני לבי להחליט בזה למעשה מחמת הראיה שהביא הנו"ב שם מדכותבים השם על המחק להלכה. ובכל שאר הס"ת כ"ע מודי והנו"ב דחה שם ראיה זו דדיו שלהם אולי לא היו רישומו ניכר כלל בנמחק לח. וע' בסוטה ד' י"ז במשנה שאמר ולא בכל דבר שרושם אלא בדיו משמע שדיו אינו עושה רושם ע"כ. וע"ש בש"ס די"ט ע"כ. לא נצרכה אלא לשרטטו ניכר ע"ש ובפרש"י וברמב"ם פ"ד מה' סוטה דשם היו צריך שלא יהיה רישומו ניכר כלל. אמנם אין בזה ראיה דדוקא בפ' סוטה דלא היו מטילים קנקנתום. משא"כ בדיו לס"ת. וכבר האריכו הרמב"ם בפיה"מ והראשונים ז"ל. ואדרבה מהא דתנן בפ"ב דגיטין אין כותבין על נייר מחוק וכו' וחכמים מכשירין משמע אף בניכר המחק וע"ש בפרש"י וראשונים ז"ל ובש"ס ב"ב דקס"ד. ויש ליישב ואין להאריך ותמיהא לי על מ"ש בס' פ"מ בא"א סימן ליב סק"ח דאם כ' ע"ג שירטוט של אבר פסול וע"ג שירטוט של דיו כשר ע"כ. ונהפוך הוא. וי"ל קצת. ויש לי להאריך הרבה בזה אלא שאכ"מ

**((א) עיין בתשו' ח"ס חיו"ד סי' רנ"ו דכתב על הפמ"ג דשגה בזה מאוד דבש"ס דגיטין שם קאמרינן אע"פ שנדמה לא נעשה מעשה והכותב בדיו ע"ג סיקרא באמת פטור אבל לפענ"ד דברי הפמ"ג בהשגתו נכונים חדא דהרמב"ם פי"א מה' שבת כ' דהכותב בדיו ע"ג סיקרא בשבת חייב שתיים ועכצ"ל דסברתו הוא כעין מה שכתב הפ"י בגיטין שם דשאני גבי עדי הגט דהכתיבה הראשונה היה צריך לה דבלא"ה לא הי' יכולין העדים לחתום א"ע אבל בשבת בדיו ע"ג סיקרא ביטילי' בטלי' להכתב הראשון וא"כ הכא פשיטא דכשר דאל"כ לא היה פ' הרמב"ם בפשיטות חייב שלא להביא ח"ו חילוץ לעזרה אלא אפי' לשיטת רש"י בשם נראה דשפיר השיג הפמ"ג דש"ה גבי שבת וגיטין דכשר בכתב בסיקרא והוי באמת כתב לכן לא הוי כתב עליון כתב לענין מעשה רק דאעפ"כ אמרו ר"י ור"ל להלכה דהוי כתב כיון דכתב העליון מצהיר יותר אבל בסת"מ המול בשאר מיני צבעונים וא"כ פשיטא דכתב העליון הוי כתב ושפיר כתב הפמ"ג ודלא כא"ר.)**