בית שלמה אורח חיים י

מהמובחר כולל יותר כמו בנ"ד שפיר נקטו טעמא דפיסולא דרבנן כיון שכולל יותר וכצ"ל ע"כ בשטת רש"י בב"מ דף ה' רע"ב בהא דפריך ות"ל דהו"ל רועה ועיין בש"ך חו"מ סי' צ"ב סק"ל. וא"כ ממ"נ אא"ל להחמיר בנ"ד בדיעבד לר"ח רק לראחב"י שפיר הוי ספ"ד ולקולא. ועוד אני אומר שלולא דמשמע קצת מלשון חה"ר דהירושלמי בשטה דש"ס דילן קאי אליבא דר"ח הייתי אומר דע"כ הירושלמי לא ס"ל כשטת הש"ס דילן דלהירושלמי מה קאמר ר"ח בש"ס דילן גט שכתב שלא לשמו כו' באנו למחלוקת דר"י ורבנן הא להירושלמי לכ"ע הא דקאמרי רבנן אין השם מן המובחר אינו מטעם כתב עג"כ ואין זה ענין לגט והו"ל לר"ח לאתויי הא דכתב עג"כ פטור בשבת דמזה מבואר דלרבנן כעג"כ לא הוי כתב. וא"ל דר"ח אמתניתין דשבת סמך ולא מייתי פלוגתא דר"י ורבנן בכותב יהודה רק משום ר"י דמוכח דר"י ס"ל דכתב עג"כ הוי כתב דא"כ לא הו"ל לראחב"י לדחויי דלמא לא הוא ע"כ ל"ק רבנן התם אלא משום דבעינן זא"ו וליכא כו' הא גם לר"ח טעמא דרבנן כדקאמרי אין השם מן המובחר ור"ח סמך רק אמתניתין דשבת דכעג"כ פטור ומבואר דלרבנן אין כעג"ב וע"כ ס"ל לראחב"י דאין ראיה ממתני' דשבת הנ"ל כמו שתי' התוס' והרשב"א או כמו שתי' הרמב"ן והריטב"א וא"כ הול"ל לראחב"י לומר כתי' הראשונים הנ"ל אבל מה דקאמר דטעמא דרבנן משום זא"ו בזה אין דיחוי לדר"ח כלל דהא גם לר"ח טעמא דרבנן כדקאמרי דאין השם מן המובחר אע"כ דש"ס דילן אינו סובר כהירושלמי רק לר"ח הא דקאמרי רבנן אין השם מהמובחר לאו דוקא השם אלא משום דכיון דאין כעג"כ להכי פסול אף מה"ת ואינו מהמובחר לאו דוקא לזאת כיון שכת"ה כותב שהפרשיות הם מעשי ידי צדיק וקדוש הנני מסכים עם כת"ה להקל. ולרוב הטירדא לא יכולתי להאריך יותר ושלום תורתו ויוגדל כנפשו ונפש הדוש"ת באהבה כה"י. שלמה במוהר"י זללה"ה חונה פה"נל

תשובה ז יום א' ער"ח שבט תר"ג לפ"ק סקאלא

לעושה כוונים במלאכת שמים ברוחו פי שניים ה"ה כבוד הרבני המופלג בתורה חריף ובקי כש"ת מו"ה משה יצחק נ"י

מכתבו קבלתי ונתאחר הרבה על הב"ד. והגיע לכאן בעת הייתי עלי דרך וגם אח"כ תיכף נסעתי מביתי ונתעכבתי הרבה וטרדותי רבו. אמנם לכבודו העברתי עיוני בנחיצה על דבריו והנה כבודו בעי מינאי מילי דבעי טעמי ואני אינני מופנה. ביוחד בחסרון ספרים כעת אחר השריפה. אמנם אמרתי להשיב עכ"פ במה שיש בי לע"ע. והנה מתחלה נדבר בענין דיו שנתאדמה. ששאל כ"ת מה אני פוסק בזה. והנה באמת לדעת ר"ת ודעמי' דקפיד דוקא אמעשה דיו אין לנו הכרח דקפדי אחזותא דוקא. אף דמוכח להדיא מש"ס דחולין דמ"ז ובנדה ד"כ דדיו שחור הוא מ"מ לא מוכח דאם אינו שחור לא מקרי דיו. די"ל דאינהו על הרוב דברו. אמנם לשטת הרמב"ם דמוכח מיניה דעיקר קפידא רק אמראה שחור כמבואר בדבריו בהדיא בפ"א מהתו"מ וס"ת. וכ"כ להדיא בהגמי"י שם וז"ל ועוד כ' וז"ל ואני סובר כל צבע שחור המתקיים על הקלף נקרא דיו וכו' עכ"ל והוא ככל דברי רבינו עכ"ל הגה"מ שם ש"מ דעיקר דיו הוא מראה שחור המתקיים ממילא דאם נתהפך לאודם לאו דיו הוא ופסול וכ"כ האחרונים ז"ל ה"ה הא"ר והפ"מ בסי' ל"ב וכן מבואר נמי בסי' בני יונה בסי' רעיא ע"ש אמנם כ"ז אם נתהפכה לגמרי למראה אדמדם. אמנם בנתאדמ' קצת כפי ששאל כ"ת האמת שבס' בנ"י שם סיים בצ"ע עד כמה תשתנה ממראיו ותכשר ע"ש. אמנם לע"ד כל שלא נתהפכה משחרורתה לגמרי ועדיין צבעה שחור קלת יש להכשיר ובאמת דבר זה מצוי ברוב ס"ת וח"ו לפסלם. ואף שכ' בס' תב"ש סי' ל"ח בענין מראות הריאה דלא מקרי שחור רק אם הוא שחור' לגמרי ע"ש ולא אם נוטה קצת לשחור ה"ט משום דהתם הטעם משום דהאי שחור אדום הוא אלא שלקה וקים להו דכל שלא הגיע לשחרות רב אינו בא מצד לקוחא כמבואר שם בטעמא משא"כ הכא וכ"מ מדברי המג"א בסי' ל"ב סקל"ח דלא פסול אלא אם הדיו מראיה דומה ללבן שהוכהה מראיתו ע"ש. דזה אינו דומה לשחרות כלל כמבואר בתה"ד סי' רמ"ו הובא בב"י יו"ד סי' קפ"ח ובאחרונים שם משמע הא אם דומה לשחור קצת יש להכשיר. ונלע"ד דאפי' היכא דקפיד רחמנא אחזותא סגי בחזותא כל דהוא מהחזותא דקפיד רחמנ' ודוקא בענין מראות נגעים קים להו לחז"ל דדיהא מארבע מראות טהור דכל דדיהא מזה הו"ל בהק דג"כ בהרות לבנות הם אלא שהם כהות כמפורש בקרא וטיהרה רחמנא אבל בעלמא היכא דקפיד רחמנא אחזותא די כל שיש בו מקצת מראה ההוא וראיה לדבר ממשנה רפ"ד דנגעים דשער לבן מטמא בכל מראה לובן והיינו אף אם כהה מארבע מראות וכ"פ הרמב"ם פ"ב מה' ט"צ ש"מ דאף דכ' בהדיא בתורה ושער בנגע הפך לבן. די בלבנות כ"ש. אלא שזה יש לדחות קצת דאולי בכאן גזה"כ הוא מדתני' בת"כ הובא בר"ש ורא"ש שם מדכ' ומראה הנגע עמוק ולא מראה שער לבן עמוק ע"ש מ"מ נלע"ד דאין זה מיעוט אלא מהכא ילפינן בעלמא כיון דחזינן דבנגע כ' רחמנא בהדיא עמוק ולא בשער לבן. ש"מ דדוקא היכא דכתב רחמנא בהדיא עמוק הוא דבעינן שיהיו לבן לגמרי ולא בעלמא. וראיה לזה מהא דתנן בפי"א דנגעים משנה ד' הבגדים מטמאים בירקרק שבירוקין ובאדמדם שבאדמומות וכתב שם הר"ש והרא"ש בשם הת"כ דילפינן לה מדלא כתב ירוק וכתב ירקרק וכן מדלא כתב אדום וכתב אדמדם. ש"מ דבעינן שיהיו ירוק לגמרי וכן אדום לגמרי. וכן מפורש שם בפיה"מ להרמב"ם וז"ל וכאמר אמר ירקרק או אדמדם ולא אמר ירוק או אדום ורצה בזה חזק הירקות וחזק האדמימות ע"ש דש"מ דאם היו כ' ירוק או אדום. כ"ש ירוק וכ"ש אדום במשמע ואף שבפ' הראב"ע מבואר שם להיפך ע"ש בקי"ג פ' מ"ט שכ' וזה כפול לחסרון וכן שחרחרת כ"ש אין בדבריו כלום נגד משנה ות"כ מפורש. והוא בעצמו הביא שם שי"א היפך הדבר. ואף לדברי הראב"ע דמוכח מיניה דדוקא היכא דכ' כפול ירקרק או אדמדם הוא לחסרון היינו אם אינו ירוק או אדום רק מעט הוא בכלל זה דש"מ דהיכא שכ' אדום או ירוק בעינן אדום וירוק לגמרי מ"מ נלע"ד דדוקא היכא דקפיד רחמנא אחזותא בהדיא אבל היכא דל"כ חזותא בהדיא כי הכא דלא קיי"ל רק דבעינן דיו אף דדיו שחור הוא מ"מ כל ששחור קצת שפיר לא נפיק מכלל דיו. והנה לכאורה מוכח מש"ס להיפך מהא דגרסינן בנדה די"ט דילפינן בש"ס התם דאיכא דמים טהורין באשה מדכ' רחמנא כי יפלא וגו' בין דם לדם בין דם טהור לדם טמא ופריך התם וממאי דהני טהורין והני טמאין ומשני אר"א א"ק ויראו מואב את המים אדומים כדם למימרא דדם אדום הוא ופריך אימא אדום ותו לא ופרש"י האדום שבאדומים וכו' ע"ש ומשני אר"א א"ק דמי' דמי' הרי כאן ארבע וכו' ע"ש דמוכח מזה דאי לאו דכ' רחמנא דמי' דמי' ה"א דאינו טמא אלא האדום שבאדומים אף דלא כ' אדום בהדיא רק דילפינן דאין דם אלא אדום. וזה לכאורה סתירה לדברינו אמנם כד מעיינין שפיר אדרבה יש מזה ראיה לדברינו. דלכאורה תקשי אסוגיית הש"ס התם דל"ל למילף מהך קרא דכי יפלא דאיכא דמים טהורים בלא"ה מוכח מדאיצריך קרא דמי' דמי' לרבויי ארבעה דמים. ש"מ דדיהא מכאן טהורים אלא ש"מ דבלאו קרא דכי יפלא ה"א אדרבה דסתם דם אע"פ דאדום הוא כדנפקא לן מקרא ויראו מואב מ"מ כל שהוא אדום קלת שפיר הוא בכלל דם כסברתינו הנ"ל וכ"כ להדיא בסי' ס"ט שם ודמי' דמי' אתי ע"כ לרבות אף אם אינם אדומים כלל אבל השתא דכ' כי יפלא וגו' בין דם לדם ש"מ דאף דם שהוא אדום טהורין יש בהן א"כ בלא דמים הו"א שאינו טמא רק האדום שבאדומים כיון דגלי רחמנא דאף דם האדום איכא טהורין מש"ה הוצרך למילף מדמי' דמי' דארבע דמים טמאים וזה ברור ונכון לפע"ד ב"ה. ועכ"פ זה נלע"ד ברור כל שלא נתהפכה משחררות' לגמרי יש להכשיר וזה מצוי לרוב. אמנם בנתהפכה לגמרי לאדמדם כבר בארכו שיש לפסול ועתה נבאר במה שיש לעיין אם מהני העברת קולמס לעשותה שחור. והנה בס' מ"א סי' ל"ב סקל"ח מבואר דמהני העברת קולמס וכן המנהג פשוט באמת. ובאמת יש לעיין בזה טובא. והנה כ"ת העתיק במכתבו מה שכתבתי בתשו' בשנה העבר לשואל א' על מה שעלה בדעתו בפשיטות בענין אותיות שנעשו ע"י חק תוכת דפסולי דמהני העברת קולמס ואף לרבנן דפליגי על ר"י בענין שם שנכתב שלא לשמה וס"ל דלא מהני העברת קולמס לשמה היינו משום דעכ"פ כתב החתון נמי כתב הוא מש"ה לא מהני העברת קולמס משום דהו"ל כתב עג"כ אבל בענין ח"ת דלאו כתב היא מהני העברת קולמס. וע"ז השבתי לו דטעה וחוץ ממה שטעה בגוף הדין ומבואר בס' מג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו להדיא דבזה ל"מ העברת קולמס בלא"ה הרי מבואר בסמ"ג וסה"ת להיפך מסברתו שכ' דבח"ת לא מהני העברת קולמס אף לר"י דאם מועיל על האות שנכתבה שלא לשמה לשווי לשמה לשווי אות לא יועיל ע"כ הרי בהיפך מדבריו וכ"ת הביא דברי בקצרה וכתב לסייע לדברי וז"ל והטעם פשוט דלענין שבת הוי כתב גמור כדעת הר"ן וכו' וגם לענין קדושת השם הוי קדושה כמ"ש בתשו' מ"ע סי' ל"ו וא"כ הוי כתב רק לענין סת"מ וגיטין גזה"כ שיהיה בכתיבה דוקא וא"כ הוי שפיר כעג"כ עכ"ל כ"ת והנה לדברי כ"ת עכ"פ אינו מובן טעם הסמ"ג וסה"ת שכ' דבח"ת אף ר"י מודה דלא מהני העברת קולמס כיון דאינו אות כלל כמבואר בדבריהם ולדברי כ"ת אדרבה הסברא נוטה להיפך דנהי דכ' דמש"ה לא מהני העברת קולמס בח"ת משום דהוי עכ"פ כתב לענין שבת וקדושת השם עכ"פ לר"י דמהני העברת קולמוס בשלא לשמה אף דודאי כתב הוא מכ"ש דלהני בענין ח"ת. ואמאי כתבו הם ז"ל דל"מ אף לר"י ובעיקר הדבר שגג כ"ת בזה שגיאה רבה והמתבאר בש"ס גיטין ד"כ וברש"י ותוס' שם דח"ת לאו כתיבה הוא כלל. וכן מבואר להדיא בר"ן ס"פ הבונה ע"ש והא דמחייב בשבת לפי דברי הרץ שאני התם דלא כתיב כתיבה באורייתא וכל מלאכת מחשבת חייב וכן במחיקת השם כיון דל"כ רחמנא השם הנכתב אסור למוחקו אלא אזהרתי' מל"ת כן וגו' וא"כ כיון דהשם קיים לנגד עיניו אסור למוחקו ועיין בתשובה נטע שעשועים חיו"ד סי' כ"ו שהאריך בזה ע"כ אין לדברי כ"ת מקום כלל. והנה לדברי כ"ת שכייל דכל היכא דהוי כתיבה בשום מקום שוב הו"ל כעג"כ אים בדיו שנתאדמה כיון דעכ"פ הוי כתיבה לענין שבת ואף לענין גיטין פשיטא דאינו מועיל העברת קולמס והיא היפך מדברי המג"א ומהמנהג הפשוט. והנה בתשו' נו"ב קמא בא"ח סי' א'. הביא שם בשם חכם השואל. בטעמא דכתב עג"כ פסול לדידן בסת"מ ובגיטין משום דדיו של כתב התחתון מפסיק בין דיו של כתב העליון לבין הקלף. וא"כ אותיות פורחת באויר. והגאון נו"ב דחה דבריו דא"כ מאי איריא בנכתב שלא לשמו הא אף אם נכתב לשמו והעביר קולמס לשמו ליפסל לרבנן שכתב התחתון אינו נראה דכתב העליון מכסהו וא"כ אינו יוצא בכתב התחתון וכתב העליון פסול דהא דיו התחתון מפסיק בין העליון להקלף. וכ"ת ה"נ א"כ הוא נגד דברי מהרי"ל ותה"ד וש"מ ונגד המנהג דאותיות שנמחקו קצת אם רשומן ניכר מעביר עליו קולמס לחדשו ולדברי החכם פסול בזה ע"ש. ובאמת ל"ק כלל דהא קיי"ל בעלמא דמין במינו אינו חוצץ כמבואר בבכורות ד"ט וע' בתוס' פ' לולב הגזול דל"ז ויש בזה אריכת רב ואכמ"ל. מש"ה באם כתב התחתון ג"כ לשמו שפיר ואין כאן בית מיחוש ובש"ס מנחות דק"ב פליגי ר"י ורבנן דר"י ס"ל דאין דם מבטל דם ורבנן פליגי עליו וקאמר בש"ס שם בטעמי דר"י משום דנ"ל מולקח מדם הפר ודם השעיר