בית שלמה אורח חיים קח

אף באין ראוין להתבקע אסורין דבריו תמוהין בעיני דהא הך חילוקא חידשו הר"א ליישב הא דארבא וממ"נ אם נימא דההכרח הוא מטעם שכ' הק"נ א"כ אדרבה נהפוך י"ל כמ"ש כ"ת באמת ואם ההכרח מטעם שכ' בפר"ח א"כ אף להפוסקים כשמואל מוכרח דבמינח נייחי אף שאין ראויין להתבקע אסורין. ובזה אני סותר ד' כ"ת דאף אם נאמר דחילוק הר"א אינו מוכרח רק לשמואל ולא למע"ו מ"מ כיון דעכ"פ לשמואל דאינו מחלק בין ראוי להתבקע או לא ע"כ לדידיה במינח נייחי אף באין ראוי להתבקע אסור וא"כ להרי"ף שכ' דהא דעבדינן לחומרא כמע"ו היא משום דספיקא דאו' לחומרא ומספ"ל אי הלכה כשמואל אי כמע"ו ומש"ה הקיל לענין תערובת משהו דבעינן דוקא נתבקעו ממש כשמואל וכוותי' פ' הרמב"ם כמ"ש ה"ה שם ה"ח ועמ"ש לקמן א"כ אף לד' כ"ת ע"כ יש להחמיר במינח נייחי אף באין ראוין להתבקע כיון דלשמואל הכי הוא ובזה שמואל לחומרא ע"כ פי' ה"ה מוכרח בהרמב"ם וכ"מ להדיא מד' הרמב"ם שם ה"ט וה' יוד שכ' דגן שנטבע בנהר או שנפל עליו מים כשם שאסור לאכלו כך אסור לקיימו כו' דגן שנפל עליו דלף כו' אבל כשיפסק אם נשתהה כשיעור ה"ז אסור ומדלא התנה שיהיה ראוין להתבקע דוקא כמ"ש בה"ו גבי לתיתה ש"מ דבמינח נייחי בכ"ג אסור ומשמע להדיא נמי דאף בזליפה מועטת כן הוא ע"כ פי' ה"ה בה"ז מוכרח וכ"כ הפר"ח סק"ט סד"ה נשאלתי בפשיטות בפי' ד' הרמב"ם ה"ז הנ"ל כד' ה"ה ובעיקר הדבר אני תמה מאד על כ"ת שהאריך לצדד להתיר בנ"ד להשהות אף לכתחלה כמו בלתיתה שכ"כ הח"י סי' תנ"ג סקי"ח ותמהני שהעלים עין מדברי המג"א שם סי' תנ"ג ססק"ב שכ' וז"ל ופשוט דכל מיני הריפות העשוין מה' מינים אסור להשהותן בבית שמלחלחלין אותם במים קודם כתישה עכ"ל ומשמע שם דאף בליחלוח מעט החמיר והח"י מחמיר שם בסק"ח אף בדיעבד בשהה עד אח"פ ע"ש ועכ"צ דהא דהקיל הח"י שם בסקי"ח מיירי שטחנו מיד אחר הלתיתה כמ"ש הרמב"ם הנ"ל וכ"כ הג' מלאדי בש"ע שלו שם וכ"מ להדיא בתשו' צ"צ סס"י ל"ב ע"ש ואף שלפי"ז לשון הח"י כסק"ח תמוה דנראה דבזה שנאמר לו שמיד אחר שנתלחלחו במים מיד כותשין אותן הוא סיבת החומרא דאם עה"פ אסורין ע"ש ובאמת נהפוך הוא וראיתי בס' מח"י סק"ב שעמד בזה ע"ש שגם ישובו דחוק מאוד מ"מ מבואר נ"ד ממש במג"א וח"י דאסור להשהותן והח"י מחמיר אף בעה"פ דהוי חמץ שעעה"פ אלא שהא"ר שם מקיל ולא חזר בו כמ"ש הח"י בשמו ע"ש בס' מח"י א"כ עתה אחה"פ תלוי במחלוקת שבין הא"ר ובין הח"י והאמנם שד' הא"ר מסתברים דהרי"ף כ' דטעמא דהתבשיל אינו אסור אא"כ נתבקעו משום דכיון דלא איפסקא הלכתא אי כשמואל אי כמר עוקבא מש"ה לענין התבשיל שהוא רק איסור משהו דרבנן משו"ה בלא נתבקעו הוי סד"ר ולקולא והרמב"ם כ' דטעמא משום דבלא נתבקעו לא הוי רק חמץ דרבנן. ומד' ה"ה מבואר דהרי"ף והרמב"ם המה אחדים בזה ולכאורה הם רחוקים והב"י נדחוק בזה מאד. אמנם ברור שלא סגי בטעם הרי"ף לבד משום דבמינח נייחי אסורין באין ראוי להתבקע כמו שהקשה המג"א סקי"ב ותי' המג"א תמוה ע"כ צריך לטעם הרמב"ם משום דבאין ראוין להתבקע אף דבמינח נייחי אין חמץ מה"ת רק מדרבנן ובטל בס' כמו בחמץ נוקשה בסי' תמ"ז וא"כ בדין הריפות שבמג"א וכן בנ"ד ל"מ אם נתלחלחו רק מעט באופן שודאי לא נתרככו כלל כמ"ש כ"ת א"כ אין כאן רק חשש חמץ דרבנן ודינם כחמץ נוקשה דבעה"פ מותר בהנאה כדאי' סס"י תמ"ז. אלא אפי' אם יש לספק שמא נתרככו מ"מ הא ספיקו הוי אי הלכה כשמואל או כמר עוקבא וא"כ לאחה"פ שהוא רק דרבנן הוי כחמץ משהו דפ' הרי"ף והרמב"ם דלא אסרינן רק בנתבקעו ממש משים דהוי סד"ר וה"ה לענין הם עצמם אחה"פ וכ"כ הפר"ח בסי' תס"ז סק"ט בד"ה נשאלתי וכבר הארכתי בזה זה שנים רבות בתשובה. והוכחתי דאם עבר על ספק בל יראה מותר לאחה"פ דלא כמ"ש הפרמ"ג וה"ה בנ"ד ואף אם היה מקום לספק שמא נתבקעו ממש וכיון שכן איכא לכאורה ס"ס לאיסורא והמל"מ בכמה דוכתי מספ"ל אי איכא ס"ס להחמיר בדרבנן אי מקילין וע' תשו' נו"ב מה"ת חיו"ד סי' ס"ד ובספ"י בכתובות ד"ט בתוס' ד"ה ל"צ ואף שבתשו' הוכחתי דד' המחבר בש"ע להקל בכה"ג והבאתי ראיה מד' הש"ע א"ח סי' רמ"ח ס"ב עש"ה במ"ש והוא שלא יהיה ידוע לנו כו' מ"מ בנ"ד שהספק נולד אם עבר על ב"י וא"כ אם יש ס"ס לאיסורא עבר על ודאי ב"י וקנסינן לאסור החמץ אחה"פ אמנם הא ליתא חדא דהכל הוא ספק א' שמא נתחמצו או לא וע' בנו"ב קמא חא"ח סי' כ"ה ועוד דהא להיפך יש ס"ס דשמא לא נתרככה כלל וע' בתוס' כתובות ד"ט ע"ב ד"ה אי למיתב דל"ח ס"ס כה"ג וע"ש בספני"י ובש"ש ש"א פי"ט ולפ"ז דעת הנו"ב הנ"ל צ"ע עש"ה ואכ"מ ועכ"פ לפי המתבאר ד' הא"ר ברורים וגם בנ"ד יש להתיר בהנאה עפ"י הנ"ל והנה גם מד' רמ"א סי' תס"ז ס"ב מבואר דאף שבש"ע פ' כד' הר"א ולדידיה אף בזליפה מועטת אסור כמ"ש הד"מ רס"י תס"ז ומש"ה פ' רמ"א דאם היה גשמים מזלפים על החטים דאף בלא נתבקעו אסורין והיינו אף באין ראוין להתבקע דלא כד' הגמי"י כמבואר בד"מ ואפ"ה פסק כד' האגור דאותן שלא ראינו שירדו עליהם גשמים מותרים להשהותן משום ס"ס ומשום דאף אם ירדו עליהם גשמים שמא לא נתחמצו ואף במקום שיש לספק שמא ירדו עליהם גשמים מרובים דאם ה"ה ידוע שלא ירד עליהם רק זליפה מועטת הי' האגור מיקל אף אי ודאי ירדו עליהם כד' הגמי"י הנ"ל וכדמשמע מד' האגור מ"מ בא"י אם ירדו עליהם רוב מים מיקל משום דזהו גופא ספיקא הוי וזה טעם הרשב"א בתשו' שבב"י בדין הערמת כמ"ש הב"ח בפי' ודלא כמ"ש כ"ת בטעמו והנה הרמ"א דמחמיר בזליפה מועטת ג"כ מ"מ תופס זה לספק אף אם הי' ג"כ ספק שמא ירדו עליהם רוב מים מ"מ כיון שזהו ספק הוא דשמא אף אם ירדו עליהם גשמים שמא לא ירד רק זליפה מועטת מש"ה מחשיב לה לספק וכ"ש בנ"ד וכבר נתבאר דבספק יש להתיר לאחה"פ ואעפ"כ קשה להתיר מטעם זה לבד ועיין תשו' נו"ב מה"ת חא"ח סי' ע"ז. אמנם לפי מ"ש כ"ת דהרופות אלו נשארו מחטים שהיה מתערובת חטים שוה בשוה מחוטים לתותים ושאינם לתותים. והנה כ"ת כתב דלפ"ז ודאי דהוי רק ספק חמץ שעה"פ דכיון דבדבר יבש אין בילה א"כ שמא לא נשאר מהריפות רק מיעוט מלתותין והרוב מאין לתותין עכ"ד. אמנם אני נבוך בזה קצת בזה הכלל דהא פסקינן במשנה פ"ה דתרומת ובתמורה די"ב דאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון אף ביבש ועיין במק"ח סי' תמ"ז סקי"ח וסי' תס"ז סק"ג ובנה"מ סי' רצ"ב סקט"ז ועיין תשו' הר"ן סי' יוד מ"מ בנ"ד בלא"ה ספיקא הוי כיון דא"א לצמצם אם מתחלה בעת התערובת היה משניהם בשוה ושמא היה הרוב מאינם לתותין ואף לדברי התוס' בבכורת די"ז דקיי"ל דבידדא אפשר לצמצם מ"מ מבואר מפרש"י ותוס' דל"מ ביד"א רק אם נתכוין לצמצם בכוונה הא לא"ה הוי כמו ביד"ש ובנ"ד ודאי דלא נתכוין לצמצם פשיטא דלכ"ע אמרינן דלא אפשר לצמצם בכה"ג במדידת עשרה קאריץ דברים דקים כחטים. והנה אם היה ידוע שהיה רוב מאינם חמוצים מבואר במג"א סס"י תמ"ז סקמ"ב דמותר לאחה"פ כיון שלא עבר עליו מה"ת וכ"ה בט"ז שם סקי"ח ואף דהמג"א מדמה לה לנוקשה ובנוקשה העיקר כמ"ש הח"י סס"י תמ"ז דרק בהנאה מותר ובאכילה אסור דלא כמ"ש המג"א שם מ"מ י"ל דכאן קיל טפי דאף מדרבנן אינו עובר לדברי הרא"ש דקיי"ל כוותי' במקום הפסד כמ"ש המג"א שם סקי"א אלא שאעפ"כ אסור לאכלו בפסח משום דחוזר וניעור זהו רק לענין אכילה אבל להשהותו מותר כדמשמע מדברי המג"א הנ"ל וכ"מ מדבריו סי' תס"ו סק"ט וכ"נ שהוא כוונת הט"ז ס"ק הנ"ל ואף שבהגמי"י סוף ה' חמץ כתב דאם נתערב חטי חמץ בחטים כשרים שצריך שיוליך הנאה ליה"מ והובאו דבריו בפ"י ובב"ח סס"י תמ"ז וכתב הב"ח שם דטעמו משום דחטים בחטים לא בטיל ברוב משום דסופו לעשות מהם קמח ע"ש וטעמו תמוה הוא דא"כ בחתיכה חיה נבלה שנתערבה בב"ח כשרות נמי לא ליבטל דהא סופו שיכשלם מ"מ הב"ח עצמו הביא דברי המרדכי הארוך שכתב גבי חטים בחטים דחד בתרי בטיל ולענד"נ דגם הגמי"י אינו חולק רק דמיירי שנתערב בפסח או שאינו רוב בכשרים נגד החמוצים ועכ"פ להלכה נראה ודאי דבטלי ברובא אם נתערב קוה"פ ונראה דמש"ה כשהביא המג"א סס"י תמ"ז השמיט תחלת דברי הגמי"י הנ"ל וגם הביא דברי הרשב"א בתשו' שם שהחמיר בשהייתן משום דאפשר לבדקן שמא אית בהו גרגרים שנתבקעו הא לא"ה היה מותר להשהותן משום ביטול ברוב וקצ"ע על המג"א שם סקי"א כתב דלהרשב"א אסור להשהותן ואכ"מ ועכ"פ בנ"ד כיון שנטחנו על הריפות א"א לבדקן שפיר בטל ברוב ומותר אחה"פ אף באכילה וכ"מ להדיא מד' הג' מלאדי בש"ע שלו סי' תמ"ב סט"ו ואף דבנ"ד הוא ספק אם היה רוב מ"מ ד' רוב האחרונים להקל בחמץ שעה"פ אף באכילה וכ"ש בנ"ד שיש כמה ספיקות. ונראה לעשות עצהיו"ט לערב עוד עכשיו מעט גראפליך לתוכם וא"כ אף אם נאמר שהיה מחצה מזה ומחצה מזה יש עתה רוב כשרים וביבש ביבש ל"א חנ"נ ואף שכתב ה"ה ספ"ד מה' חו"מ דהא שאמרו דלא קניס ר"ש בתערובת היינו דוקא בנתערב אח"פ שבתערובת זה לא נעשה איסור משא"כ בתערובת שעבר עה"פ עבר על כל התערובת ע"ש וא"כ נצטרך רוב נגד כל התערובת אם לא היה רוב מקודם ונראה דה"ה מיירי בתערובת לח בלח אבל בתערובת יבש ביבש ל"ש לומר כן כיון דהאי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי כמ"ש הב"ח סס"י תמ"ז וע"כ די כשיש עתה רוב ואף שהטור דחה דעת הר' יונה דמתיר לערב חמץ שעה"פ לכתחלה מ"מ כאן שכבר נתערב ולא צריך רק להוסיף ודעת רה"פ ביו"ד סס"י צ"ט דבאיסור דרבנן מותר להוסיף מכ"ש בחמץ שעה"פ דקיל איסורי' דאינו רק משום קנסא דרבנן בעלמא עכ"פ לא חמיר מאיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת ועיין בפרמ"ג יו"ד סי' צ"ט בש"ד סקט"ז ובפרט דאיכא כל הני ספיקי להקל כנלע"ד ומרוב טרדותי וחולשת כחי לא יכולתי להאריך יותר ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה פז סקאלא יום א' ל"ג בעומר תרי"ח לפ"ק

ה' ישפות שלום וברכה לכבוד אה' ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי שלשלת היוחסין כש"ת יהודא אהרן נ"י איש הורוויץ אבד"ק סאניוואץ

מכתבו קבלתי יום ד' העבר לעתותי ערב ויען כי השתרגו אזיעלי כמה שאלות בענינים שונים ממק"א הנחוצים לשעה והוצרכתי לגמור תשו' להשיב לכ"א על הב"ד ההולכת מכאן יום ו' העבר לכן לא יכולתי לשום עין במכתב כ"ת ואם כי גם היום טרידנא טובא עכ"ז למען אהבתו ולרוב הפצרתו אמרתי להשיבו בלי איחור ושורש שאלתו בנדון היי"ש הנעשה קוה"פ העבר על פסח וביום א' ש"פ העבר הוציאו קול שאסור לשתותו בפסח מחמת חימוץ וכ"ת הכשירו והאריך במכתבו להטעם טעמי ההיתר והאמת שלשון כ"ת במכתבו מגומגם קצת לא יכולתי לעמוד בבירור על ציור השאלה. אמנם כן אנכי הרואה מכותלי מכתבו שעובדא הכי הוי שעשו היי"ש בהיורה וכובע שבשלו בהם חמץ ועשו בהם יי"ש חמץ רק שכ"ת