בית שלמה אורח חיים קז

ובסי' רצ"א סק"ג מ"מ בנ"ד היא יכול ליתן להלוקח יי"ש ממק"א כנ"ל א"כ אינו רוצה בקיומו לענין הנאה מחודשת זו. אמנם יש חשש איסור להמוכר משום דנראה חשש הערמה בהמכירה שמכר להנכרי קוה"פ כנ"ל ולהלוקח יש איסור דרוצה בקיומו כנ"ל. הכלל דדעתי מסכמת לדעת אביו הרב נ"י לאסור והנה זה רבות בשנים אשר נפרץ גדר שהסוחרים הגדולי' מעיר גדולה נהגו היתר בעצמם לקנות יי"ש מאדוני' בקאנטראקטין בחוהמ"פ ע"מ לקבל יי"ש אח"פ ותלו עצמם בהוראת רב גדול א' שבמקומם וכאשר נשאלתי ע"ז אמרתי לא ירד בני עמכם ופרסמתי שאסור לעשות כן ובשבוע העברה השבתי לעיר גלאץ לאסור בזה. וכן לא יעשה עוד. ומרוב טרדתי וחולשת כחי לא יכולתי להאריך יותר ושלום כנפשו ונפש הדוש"ת

שלמה במוהר"י זללה"ה

תשובה פד סקאלא יום ב' זיין ניסן תרכ"ח לפ"ק

שפעת שלום וברכה לכבוד אה' יד"נ הרבני המופלג החריף ששלת היוחסין מ' נפתלי איש הורוויץ

תמול לע"מ קבלתי מכתבו וע"ד שאלתו בא' שעירב קאגירוזיס בחטים וטחן הכל על קמחא דפסחא ומכר הקמח לצורך אפיית מצות על החג ומתחלה אסר הרב מבאטישאן את הקמח מלעשות ממנו מצות ואח"כ חזר בו והכשיר הקמח השני כי קרוב להיות שבקמח השני היה בו ס' ורו"מ חוכך להחמיר עפ"י ד' המג"א סס"י ת"ס ותשו' ח"ס סס"י קכ"א ושאל חוו"ד ואני איני רואה בזה שום צד איסור דגם ד' המג"א הנ"ל צ"ע לפ"מ שפי' במחה"ש דבריו דהא התוס' במנחות דכ"ג בד"ה קס"ד ל"כ רק שאין דרך לעשות כן שיהיה התבלין הרוב ומבואר דלולא זאת היה מפרשין כפשוטו דאף אם הרוב תבלין יוצא בה ידי מצה ול"א דאסור לאכלה בפסח משום חשש חימוץ שמעכב האפי' ומ"מ אף לפי פי' התוס' מה לי אם היא כולה רוב תבלין או שבמק"א רוב תבלין וש"מ דאף ברוב ממון אחר אין בו חשש חימוץ ומש"ה גם ד' הח"ס תמוהין אמנם בנ"ד שהמיעוט דמעט הוא רק ק"ג אין בזה שום ספק דהא אף למה דמסיק במנחות שם דרובה מצה מבואר דעכ"פ דבכה"ג אין חשש חימוץ מכ"ש בנ"ד שנתערב קודם הטחינה וטחן הכל ביחד ואפה מהם מצות לכל הדיעות בכה"ג יש בילה וגם מד' כה"פ בסי' תנ"ג שכ' דאף בשאר מינים אם הרוב חטים יוצא בם יי"ח בפסח לכ"ע ש"מ דל"ח לחימוץ רק שלד' המג"א סי' תנ"ה סקי"ז י"ל לכאורה דגם בנ"ד צריך לאכול כ"כ לצאת יי"ח מצה עד שיהיה כזית מחטין עצמם אבל מד' כה"פ משמע דברוב חטים מצטרף הכל. ומש"ה נראה דהמג"א מיירי ברוב תבלין דוקא דאל"כ אין ראייתו מד' התוס' ממנחות כלום דהא ל"כ ליישב רק סוגיא דאורז ולא סוגיא דמנחות וא"כ משמע להיפך דברוב מצה א"צ לאכול רק כזית מצומצם וגם יש לחלק בין תבלין למין אחר וע' ברא"ש ס' ה' חלה וגם הא בזמן הש"ס היה דרך שיהיה רבוע קטניות בסאה חטים כדאי' בב"ב דצ"ד ובש"מ ח"מ רס"י רכ"ט ואפ"ה לא אישתמיט לפ' בש"ס ופוסקים דצריך לאכול מצה יותר מכזית שיהיה כזית מחטים לבד וגם מוכח דבכה"ג אין חשש חימוץ ע"כ לדעתי אין מקום לאסור אמנם הלוקחין יכולין לחזור בהם כיון דהאידנא אין דרך בכך כדאי' בש"ע שם ס"ב. ולרוב הטירדא וחולשת כחי לא יכולתי להאריך יותר יקבל חה"פ בכשרות כנפשו ונפש הדו"ש באהבה: שלמה במוהר"י זללה"ה חונפ"ק הנ"ל

תשובה פה סקאלא יום א' יוד סיון תרכ"ח לפ"ק

שפעת שלום וברכה לכבוד יד"נ הרבני המופלג החריף מ' נפתלי נ"י איש הורוויץ

מכתבו הגעני בעת בואי מדרכי. ומצאתי בביתי הרבה מכתבים ממק"א שהיה נחוץ לי להשיב מיד. הוכרחתי להקדים להשיב הנחוץ וכחי כשל מאד בעו"ה והיום עיינתי במכתבו והנה חוזר על הראשונות אשר שאל קודם פסח העבר בענין קמחא דפסחא שנתערב בהחטים קודם הטחינה מעט קאגירוזיס וטחן הכל יחד וכבר השבתי לרו"מ דאין מקום להחמיר לפע"ד והבאתי ד' התוס' במנחות וש"ס שם ורו"מ בא כעת לדחות דהש"ס ל"ק רק תיבלה בקצח ובש"ע סס"י תנ"ה הלשון לש המצה בקצח דהיינו דיעבד ומיירי שאין לו מצה אחרת עכ"פ והאריך והנה אף שאין מקום לחלק בין לכתחלה לדיעבד אם יש בזה חשש חימוץ בלא"ה לא ראה רו"מ דברי הרמב"ם פ"ה מה' חו"מ ה"כ שכ' וז"ל מותר ליתן התבלין והשומשמין והקצח וכיוצא בהן לתוך הבצק הרי דאפי' לכתחלה מותר רק שה"ה שם פ"ו ה"ה כ' דא"י יי"ח מצה בזה משום דהוי מצה עשירה אבל לא משום חשש חימוץ רק דהראב"ד בהשגות שם נראה דמחמיר משום חשש חימוץ ולא כמ"ש הב"י בדמתו כי כן נראה מדבריו בהשגות ה"ה וכן מבואר יותר בדבריו בהשגות רפי"ב מה' מעה"ק הי"ז. אמנם דבריו שם צע"ג כמ"ש הלח"מ שם ומ"מ אף לד' הראב"ד היא רק דוקא בתבלין משום שממהרין להחמיץ. אבל בק"ג ל"ש לומר כן בפרט שד' הראב"ד לא הובא בש"ע וכל הראשונים חלקו עליו כמ"ש הב"י סס"י תנ"ה. ומ"ש רו"מ דק"ג חמירי מקטניות שנתברר לו עפ"י בקיאים שבתערובת קמח חטים גם ק"ג מחמיץ ודומה לאורז תמהני דא"כ הוא ודאי דאין חשש כמו בעושה מצה מן החטים ומן האורז או לו יהא שהוא כולו מחטים ומ"ש רו"מ לדחות ראייתו מש"ס בב"ב דהתם יודע הלוקח שדרכו בכך משא"כ בנ"ד וגם המוכר עירב בידים והאריך ותמהני דלענין חשש חימוץ מה נ"מ ולענין שהלוקח יכול לבטל המקח גם אני כתבתי במכתבי שהלוקח יכול לבטל המקח רק שחשש חימוץ ליכא

ב) וע"ד שאלתו באשה א' שהרחיקה נדוד מבעלה זמן רב והיא משרתת אצל נכרי בכפר סמוך לטשערנאויץ. וכ' רו"מ להמ"צ דטשערנאויטץ להתרות בהאשה שתקבל ג"פ ובאם לאו יתיר לבעלה לישא אחרת והמ"צ השיב שנתוודע לו מאיש מהומן שרוצית לקבל ג"פ ע"כ לא ישא הבעל אחרת עד שיתברר שקיבלה ג"פ מבעלה. ורו"מ האריך להשיג עליו בתרתי. חדא כיון שהיא מורדת ועוד שהיא עוברת על דת ע"כ מותר לישא אחרת והאריך ובאמת הדין עם המ"צ. וכבר הארכתי בכמה תשו' דאנן קיי"ל כתשו' מהרמ"פ הובא בחמ"ח סי' קי"ט סק"ז ובב"ש שם סק"ח דאף בעוברת ע"ד הגם שמותר לגרשה בע"כ אבל קודם שגירשה אסור לישא אחרת אם לא בהסכמת מאה רבנים מג"א. והיא כד' הג' מהר"פ הובא בתשו' נו"ב קמא חאה"ע סי' א' וכן מבואר מד' הנו"ב עצמו בנו"ב מה"ת סס"י קנ"א ובפרט שהאשה אומרית שרוצית לקבל גט. וע' בנו"ב קמא סי' צ"ב וכ"ז אפי' בודאי זינתה ונאסרה ודאי על בעלה. וכ"פ בתשו' ח"ס סי' ג' מכ"ש בנ"ד וגם מחמת שהוא מורדת ג"כ כתבתי בתשו' דמ"ש רמ"א או מתירין לישא אחרת היינו ע"י היתר מאה רבנים דוקא ובררתי שם הדברים. וגם מאן לימא לן שהיא מורדת שמא לא הרחיקה מבעלה מחמת מרד רק מחמת סיבה אחרת ואף שאינה חוזרת למקום בעלה היא מחמת שאינו שולח אחריה וע' בהגהת רמ"א סי' פ' וגם אולי הוא התחיל הקטט והוא היה הגורם וע' בנו"ב מה"ת סס"י קנ"א וסי' ז' וסי' ח' ע"כ לע"ע ודאי דאין מקום להתיר לבעל לישא אחרת עד שיתברר הדברים וגם כשלא תרצה האשה לקבל ג"פ אז נחכם בדבר

וע"ד דיני ממונות שבין המוכר להלוקח בכל גלילותינו המנהג שאדראן עם האנדשלאג קונה ק"ג ואדראן לבד קונה רק למי שפרע. ומ"ש רו"מ מד' הגאון המנוח אבד"ק סטאניסלאב הדברים מתמיהין ואולי השומע שמע וטעה ולא רציתי להאריך יותר

ג) וע"ד שאלתו נדון אם עפ"י דתוה"ק מחיובת הבת ליתן בנימיסיהם לאחיה הבנים שמסלקת עצמה מירושתה אחר שאינה לה חלק עפ"י דתוה"ק תמוה שלא ראה רו"מ בספרי ישרש יעקב בפ' בית שמאי בתוס' דקי"א ד"ה לאחר ל' יום שם בארתי בראיות שמחיובת לחתום ואח"כ הארכתי עוד בתשו' להוכיח כן עוד בראיות ברורות ואח"כ ראיתי ראיה מפורשת מש"ס קידושין דס"ה ע"א עש"ה את זה ראיתי להשיב לרו"מ מתוך טרדות שונות ולא יכולתי להאריך יותר מרוב הטירדא וחולשת ושלום כנפשו ונפש הדו"ש באהבה. שלמה במוהר"י זללה"ה

תשובה פו סקאלא יום ב' ג' סיון תרל"א. שפעת שלום וברכה לכבוד אה' יד"נ הרב המופלג החריף ובקי מ' ארי' ליב נ"י בק' זאלישטשיק

הגעני מכתבו וע"ד שאלתו בא' שעפ"י שגיאה נשאר אצלו א' קאריץ ריפות שקורין גראפליך מחטים שלא מכרו לנכרי בע"פ. והגראפליך הנ"ל הם שעירב עשרה קאריץ חטים לתותים עם עשרה קאריץ שאינם לתותים והלתיתה נעשית ע"י זליפה מועטת ואחר משך י"ב שעות מהלתיתה נטחנו. ונשאר מהם הגראפליך הקארץ הנ"ל שנטחן על גראפליך קודם שנעשית ממנו קמח. והנה כ"ת האריך מאד לצדד היתר ושאל חו"ד והנה כ"ת הביא ד' הרמב"ם פ"ה מחו"מ ה"ז שכ' וטוחנין אותם מיד ופי' ה"ה דאל"כ ודאי מחמיצן כההוא ארבא דטבעא בחישתא ולא ס"ל לחלק בין זליפה מרובה למועטת וכ"ת האריך לחלוק עליו ולפ' דברי הרמב"ם דהא דכ' וטוחנין אותו מיד הוא רק זהירות בעלמא לכתחלה אבל בדיעבד מותר אף דלא טחנן מיד וכ' דעיקר החילוק שמחלק הר' אפרים בין לתיתה דבעינן נתבקעו ובין ארבא דטבעא בחישתא משום דמינח נייחא הוא רק לשמואל דבעינן נתבקעו ממש ובההוא ארבא ע"כ לא נתבקעו ממש דא"כ כיון שחמץ ניכר ליכא חששא שימכרנו לישראל עמ"ש הטור רס"י תס"ז ודלא כהר"ן וכבר דברו מזה האחרונים שם וכ"כ בס' ק"נ אבל למר עוקבא דאף בקרובי' להתבקע אסור א"כ א"צ לחלוקו של הר"א ע"כ כיון שהרי"ף והרמב"ם פ' כמר עיקבא לענין החטים עצמם א"כ אין לחילוק הר"א מקום וע"כ הפי' בד' הרמב"ם הוא רק לכתחלה ודלא כה"ה זו תו"ד והנה כ"ת ראה ד' הח"י סק"ז שכ' אדרבה דלהמחבר בש"ע שפ' בס"ט כמר עיקבא לענין החטים עצמם מש"ה פסק בס"ד דכל דמינח נייחי אף בלא היה גם קרובים להתבקע אסור אלא שכ"ת חולק עליו וכ' דאדרבה אי נאמר כמ"ע א"כ אין חילוק של הר"א מוכרח כלל והאמת הוא סד' הח"י בד' המחבר מוכרח כמו שדקדק הח"י דבס"מ כ' לא נתבקעו ממש והיינו שקרובים להתבקע אבל בס"ב כתב סתם לא נתבקעו והיינו אף אם אינם קרובים להתבקע וכ"כ הפר"ח סק"ב בד' המחבר וגם מבואר בפר"ח שם שההכרח מן הש"ס לחילוק של הר"א הוא משום דכיון דבההוא ארבא לא שאל רבא אם נתבקע או ראוי להתבקע ש"מ דבמינח נייחא אסור בכל ענין. ודלא כמ"ש הר"ן שהיה מבוקעות. וזהו דלא כמ"ש הק"נ וכ"ת אלא ד' הר"א בחילוקו סובבים אף למע"ו מהכרח שכ' הפר"ח ומטעם זה לא ישרו בעיני ד' הח"י בזה שכ' דלהפוסקים כשמואל י"ל דגם במינח נייחי לא מחמירינן רק בחד דרגא שיהיה עכ"פ ראוין להתבקע זולת להפוסקים כמע"ו אז אמרינן דבמוכח נייחי