בית רידב"ז צה

היינו דווקא אליבא דרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא גובה אבל לאביי דלמפרע הוא גובה אין מפקיע מידי שעיבוד שהרי למפרע הוא שלו ואין אדם אוסר דבר שאיני שלו וכיון דהכא דאיני יכול לסלקו בזוזי אף לרבא למפרע הוא גובה הלכך איני יכול לאוסרו משום מוקצה

. ואין להקשות א"כ אמאי חייב לענין נזקין כיון דלמפרע הוא גובה ונמצא דאיגלאי מלתא דבשעת ההיזק לא היה שלו זה לא קשה מידי דהנה כתבו התוס' דף ט"ו ע"ב ד"ה דשוויה אפותיקי בסוף דבריהם וז"ל ואם אמרת כיון דאמר ליה לא יהא לך פרעון אלא מזו כשמוכר לאחר הוי כלוקח מגזלן שהרי אינו של מוכר א"כ למה נוטל מן המוכר השבח היותר על היציאה והא לוקח מגזלן לשמואל לית ליה שבחה וי"ל כגון שמכרה קודם שבא זמנו של בע"ח דחל המקח עד אחר הזמן וכו' אפילו מכרה אחר הזמן היה סבור לפייס בעל חוב בזוזי וחל המקח עד שטרפה ממנו עכ"ל

ולכאורה צריכין להבין דכיון דאיני יכול לסלקו בזוזי ולמפרע הוא גובה נמצא דאית ליה קנין ממש בהשדה א"כ אפי' אם מפייסו בזוזי אמאי מהני הקנין כיון דאין לו שום זכות בהקרקע לסלקו בזוזי והקרקע הוי של בע"ח ואין לו אלא קנין פירות עד זמן הגוביינא א"כ נמצא דכשמפייסו בזוזי אז חוזר וקונה ממנו קרקע המכורה לו כבר ואמאי חל הקנין של הלוקח אלא ע"כ צ"ל דאפי' למ"ד למפרע הוא גובה איני אלא כמו קנין מעכשיו ולאחר שלושים יום דאמרינן בקדושין דף ס' ע"א לר' יוחנן דשיורה הוי והקנין מתחיל מיד ולאחר שלושים יום נגמר הקנין למפרע ואמרינן התם דקודם שלושים כיון שלא נגמר הקנין חלו נמי קדושי שני וכתבו התוספות ב"מ דף ל"ד ע"א דבקדושין דווקא אמרינן דקדושי שני קיימין אף לאחר שלושים יום משום דקדושין אלומי וכיון דאשכחן רווחא תו לא פקעי ואינו יוצא בלא גט דדינא הוא דעל מעשה קדושין צריכה גט להתירה ולא מהני הפקעה בעלמא אבל בקנין אמרינן דכיון דלאחר שלושים נגמר הקנין למפרע ונעשה שלו למפרע ממילא אז נפקע קנין הראשון

הלכך ניחא שפיר דאף דאפותקי דאיני יכול לסלקו בזוזי אמרינן למפרע הוא גובה מ"מ לא הוי אלא כמו מעכשיו ולאחר שלושים יום דהיינו מעכשיו ולאחר הטריפה דבשעת הגוביינא נגמר הקנין למפרע הלכך כשמפייסו בזוזי ואיני טורפה ממילא נמצא דמעולם לא נגמר הקנין וממילא חל קנין השני וכשטורפה אפי' מ"מ חל הקנין של הלוקח על כל הקרקע לחלוטין שהרי שיורה הוא אך כשטורפה דאז נגמר הקנין ממילא נפקע קנין הלוקח למפרע הלכך ניחא שפיר הא דיכול לקדש את האשה בקדשים קלים אף שביארנו דלאחר הקרבה למפרע הוא גובה ונפקע קנינה וגם חייב בנזקין אף דלאחר הקרבה נעשה למפרע ממון גבוה מ"מ כיון דבשביל זה שמזכה לה השלמים שנעשה שלה וחל קנינה משום דלא נגמר עדיין קנין ההקדש היא זוכה בשבילו אח"כ משלחן גבוה בזכות אכילת בשר הלכך חשוב אצלה שוה כסף מפני ששוה אצלה קנין זה מה שזכתה בו לענין זה שתקח מגבוה זכות אכילה בשבילו וכדאבאר בעזר ד' יתברך שמו

ומתחילה נקדים מה שיש להסתפק דהנה אמרינן בזבחים דף ו' ע"א דאם אחד נדר להביא קרבן והפריש אחר קרבן בשבילו כפי שיקרב לשם הנודר ויתכפר בו ומהני הפרשת אחר בשבילו דדרשינן בתמורה דף י' מקרא יתורה עיי"ש אמרינן המקדיש מוסיף חמש ומתכפר מוסיף תמורה אלמא דלענין עיקר ההקדש לענין חומש נקרא הבעלים המקדיש ולענין תמורה הוי הבעלים המתכפר משום שהקרבן קרב על שמו

ויש לחקור דלענין אכילת בשר קדשים קלים מי נקרא בעלים אי המקדיש הוי בעלים כמו לענין חומש דדינא הוא דבשביל זה שנתן קרבן למזבח ודורן לגבוה בשביל זה זכי ליה רחמנא בזכות אכילת בשר כמו שכתב המהרש"ל ז"ל בביצה דף י"ט הא דאמרינן דהבעלים משלחן גבוה קזכי ולשיטת התוס' היינו שהבעלים נוטלין פרס בעד השלחן שהזמין לגבוה ע"כ הלכך נמצא דכיון דהוא המקדיש והוא מזמין שלחן לגבוה ונותן את הקרבן אלא שיקריבו לשם הנודר להתכפר בו ופורע חובו הלכך הוא זוכה משלחן גבוה זכות אכילה אף אם הוא ממון גבוה או דלמא כיון דממון גבוה לאחר שחיטה ואיני זוכה בזכות אכילה אלא מפני דהכי הוא