בית רידב"ז צג

והלכך ע"כ צריכין למימר דר' יוסי הגלילי יסבור כר' יהודא דקרא דלא תפדה מיירי אפי' בתם מדלא חלק רחמנא בין תם לבע"מ כמו במעשר בהמה הנ"ל דע"כ לא פליג ר"מ עליה דר"י לומר דקרא לא מיירי אלא בבעל מום אלא מטעם סברא זו דשאני מתנות כהונה דלא נעשה בעלים אלא לאחר שחיטה כמו שביארנו למעלה וכדברי הירושלמי הנ"ל כלום כתיב בבכור לא תפדה בבע"מ כלום בחיי וכמו שביארנו למעלה

ולפ"ז לר' יוסי דלא ס"ל להאי סברא ואית ליה דנעשה בעל הקרבן משעת יציאתו מרחם כמו קונה שלמים של חבירו א"כ נמצא דסבירא ליה כר' יהודא דקרא דלא תפדה קאי בין בתם ובין בבע"מ כמו קרא דמעשר בהמה הנ"ל

א"כ קשה לכאורה דלמה לי קרא דומעלה מעל דק"קל הוי ממון בעלים הא ילפינן שפיר מקו"ח דבכור ומה בכור שהוא קדוש מרחם הוי ממון בעלים שלמים מבעי כדאמרינן האי קו"ח בב"ק דף י"ג ע"א ולית לן לן למילף ממעש"ב משום דאיכא למיפרך מה למעשר בהמה שכן איני נפדה אפי' בע"מ הלכך איני נמכר אבל שלמים שיוצאים ע"י פדיון כשהוא בע"מ הלכך נמכר והוי ממון בעלים ונהי שר' יוסי הגלילי אינו סובר כר' יהודא לענין דנילף כל הקדשים מבכור דקדשי קדשים מקדשים קלים לא ילפינן שהרי בדף נ"ג ע"א אצטריך תרי קראי לקדשי קדשים ולק"קל אבל קדשים קלים ילפינן שפיר מבכור כדאמרינן בהדיא בב"ק בדף הנ"ל אליבא דר' יוסי גופא אלא ע"כ צ"ל דאצטריך ומעלה מעל לרבות דחלק הבעלים הוי אפי' אחר שחיטה ממון בעלים דמבכור לא הוי ילפינן אלא מחיים דהא בכור גופא הוי ממון גבוה לאחר שחיטה אפי' לר' יהודא דילפינן מוזה יהי' לך כחזה התנופה

וכמו דמתרץ גמר' דידן כי קאמר ר' יוסי מחיים אבל לאחר שחיטה משלחן גבוה קזכי דקאי אמתנות כהונה לפי הס"ד הלכך אצטריך ומעלה מעל לרבות דחלק הבעלים אפילו לאחר שחיטה ממון בעלים דלמחיים לא אצטריך דידעינן מקו"ח מבכור וא"כ נמצא לפי דברינו בסוגיא דקדושין דמחלק בין מחיים לאחר שחיטה דהיינו הס"ד דב"ק וס"ל דאף מתנ"כ דבכור הוי מחיים ממון בעלים ע"כ דסברא דחלק הבעלים אף לאחר שחיטה הוי ממון בעלים דלמחיים לא אוטריך קרא דומעלה מעל ומתניתין מיירי בחלק הכהנים דקתני המקדש בחלקו שחלק עם אחיו הכהנים כמו שפירש רש"י ז"ל אך המקשן סבר דאף חלק הכהנים הוי ממון בעלים לר' יוסי ע"ז משני ליה דלאחר שחיטה משלחן גבוה קזכי כדילפינן בגמ' מלכל בני אהרן תהי' ומאיש כאחיו דהיינו לאחר שחיטה דאיני זוכה אלא במצות אכילה כאורח הנוטל פרס מרבו דאין לו אלא מה שנושא ונותן לתוך פיו אבל לפי המסקנא דב"ק דמתנ"כ שאני וקרא דבכור לא איירי אלא בבע"מ כמו לר"מ כמו שביארנו א"כ ליכא למילף שלמים דחי להקרבה מבכור בע"מ וע"כ דלא ילפינן אלא מומעלה מעל הלכך לא ילפינן מהאי קרא אלא מחיים דאכתי לא נעשה עבודת הקרבן אבל לאחר שחיטה לא דתלינן הקרא בדדמי טפי

בזה מתורץ היטב מה שרש"י ז"ל פי' במת' בחלקו לחלק עם אחיו הכהנים וקשה טובא דהא שיטת רש"י ז"ל הוא דאף חלק הבעלים הוי ממון גבוה לאחר שחיטה וא"כ יכול לאוקמי המתניתין בין בחלק הבעלים ובין בחלק הכהנים דהא מתניתין איירי לאחר שחיטה אבל לפי דברינו ניחא שפיר דע"כ בסוגיא זו דהיינו כמו ס"ד דב"ק סוברת דחלק הבעלים הוי אפי' לאחר שחיטה ממון בעלים כדמבואר היטב בדברינו הלכך הוכרח לפרש דמשמעות חלקו היינו חלק הכהנים והא דכתב בגמר' כי קא זכי בין כהנים בחזה ובשוק ובין בעלים בבשר זה לא כתב אלא לדינא לפי האמת מסקנא דבבא קמא כדרכו בקודש וזה נכון וברור לעניית דעתי

השתא דאתינא להכי בע"ז השי"ת דסוגיא דקדושין דהיא ס"ד דב"ק סוברת דחלק הבעלים הוי ממון בעלים אף לאחר שחיטה ומקסנא דסוגיא דב"ק סוברת דאף חלק הבעלים הוי ממון גבוה לאחר שחיטה מתורץ היטב כל הקושיות של המל"מ על דברי הרמב"ם ז"ל דהנה ע"כ מוכח כמו דשייך דין חוב ושיעבוד בהדיוט כמו כן שייך חוב וקנין שיעבוד בהקדש ונמצא דאם נדר להביא קרבן למזבח קונה ההקדש חוב ממון עליו ושיעבוד הגוף ליתן קרבן למזבח מטעם אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דחשיב קנין להקדש ומלבד דאיכא דין נדר על גופו ועובר בבל יחל אם אינו מקיים את הנדר איכא ג"כ קנין חוב ממון להקדש מטעם אמירה לגבוה כדמוכח בתוס' קידושין דף כ"ט ע"א ובב"מ דף נ"ז עמוד