בית רידב"ז צב

בין מתנ"כ לשאר קרבן בין תם ובין בע"מ וקרא דלא תפדה מיירי בין בתם ובין בבע"מ כר"י הנ"ל דיליף כל הקדשים מבכור. דאי"ל דמצד הסברא אית ליה כר"מ דלא מיירי אלא בבע"מ אלא מיתורא דקרא ידעינן כן מדכתב רחמנא ומעלה מעל בד' ומרבי כל ק"קל ובבכור אפי' תם דאי בע"מ כבר נפקא לן מלא תפדה ז"א דאצטריך לשלמים כמו לפי המסקנא דאמרינן דבכור לא הוי ממון בעלים אלא היכי דלא חזי להקרבה ואפ"ה אצטריך ומעלה מעל בשלמים דלא נפקא מבכור בעל מום כיון דהכהן יכול לאוכלו כמות שהוא בלא פדיון כשלמים בוודאי לא דמי לקרבן בעל מום דדמיו הקדש וצריך פדיון ואסור בהנאה ולא הוי אלא כתרומה שהרי אפי' לר"מ הוי ממון בעלים בלא חזי להקרבה

ואי"ל דבתר דכתיב ומעלה ומעל בד' דק"קל הוי ממון בעלים א"כ כ"שכ דבכור בע"מ הוי ממון בעלים ואמאי אצטריך לא תפדה גבי בכור אלא ע"כ דקמ"ל דאפי' בתם חי הוי ממון בעלים דמקרא דומעלה מעל היתי מחלק בין מתנות העומד להקרבה ולא ליתן לכהן ובין שאר קרבן של בעלים דא"כ קשיא לפי המסקנא דל"ל לא תפדה אלא ע"כ משום דכיון דילפינן מומעלה מעל דק"קל הוי ממון בעלים אפי' שלמים וכש"כ דמרבי לן הכתוב בכור בע"מ א"כ אצטריך לא תפדה גבי בכור לגופא דאיני נפדה כשאר קרבן בע"מ דנפדה דהשתא ליכא למילף קו"ח ממע"ב דמה למע"ב שאיני נמכר אפי' בע"מ כדמבואר מהירושלמי הנ"ל הלכך איני נפדה משא"כ בבכור דנמכר כשהוא בע"מ הלכך נפדה נמי כשהוא בעל מום הלכך אצטרך לא תפדה גבי בכור א"כ מנ"ל לרבות מומעלה מעל אפי' בכור דחזי להקרבה והוא מתנ"כ אלא ע"כ צ"ל דכיון דלית ליה לר' יוסי הגלילי הסברא במתנ"כ כי קזכי משלחן גבוה קזכי לפי הס"ד וס"ל דתיכף משעת יציאתו מרחם זכה הכהן בבכור מדין מתנ"כ ונעשה בעלים על הקרבן כבעלים של שלמים א"כ ע"כ אית ליה כסברת ר' יהודה דקרא דלא תפדה דכתיב בבכור מיירי אף בתם כיון דלית ליה סברא לחלק בין מתנות כהונה משום דס"ל דתיכף משעת יציאתו מרחם נעשה הכהן בעלים על הבכור ממילא אית לן למימר דקרא דלא תפדה אפי' בבע"מ משום דסתמא כתוב ולא חלקה התורה בין תם ובין בע"מ כמו דאמר הירושלמי הנ"ל מהאי טעמו דמע"ב אינו נמכר אף בע"מ אף דאית למילף מקו"ח דבכור דנמכר בע"מ מ"מ משום דלא חלקה רחמנא וכתוב סתמא קאמר הירושלמי דמיירי אף בבע"מ וא"כ ה"נ אמרינן גבי בכור משום דסתמא כתיב דמיירי אף בתם דנמכר ודוקא לר"מ ע"כ צריך לאוקמי קרא דלא תפדה גבי בעל מום משום דסבירא ליה דמתנות כהונה משלחן גבוה קזכי ולא זכי הכהן מדין מתנ"כ היכי דעומד להקרבה כמו שמבואר היטב בדברינו ודו"ק היטב

ונקדים עוד מה דהקשה בפנ"י ז"ל לשיטת רש"י ז"ל דאף בחלק הבעלים מודה ר' יוסי דלאחר שחיטה הוי ממון גבוה וז"ל מנ"ל לר' יוסי הגלילי הא מילתא דהא בסמוך משמע דבמתנות כהונה גופא ילפינן לה מקרא מה אש לאכילה וזה ל"ש אלא במתנות כהונה ולא בחלק הבעלים וליכא למימר דילפינן חדא מאידך הא ליתא דהא מסקינן בפ"ק דב"ק דבמתנ"כ שאני דאל"כ אפי' מחיים לילפי מהדדי ובשלמא לרבנן דר' יוסי הגלילי דסברי דבכל ענין הוי ממון גבוה אתי שפיר דלדידהו לא אצטרך לילפותא דמה אש אלא מסברה פשיטא להו או כדאיתא בירושלמי בשמעתין דילפינן לכולהו ממעשר בהמה דאיני נמכר לא חי ולא שחוט משא"כ לר' יוסי הגלילי דע"כ לא יליף ממע"ב דא"כ מחיים נמי אע"כ דמקרא ומעלה מעל יליף דלא נילף שאר קדשים ממעשר בהמה א"כ אפילו לאחר שחיטה נמי ויש ליישב דכיון דאשכחן מיהת במעשר בהמה דאפילו חלק הבעלים ממון גבוה הוא ממילא נשמע דה"ה לשאר קדשים ומשו"ה ניחא ליה לאוקמיה קרא דומעלה מעל בד' בשאר קדשים קלים מחיים דווקא ולא לאחר שחיטה וכו' עיי"ש ע"כ

אמנם נלענ"ד ברור דזה דוקא לפי המסקנה דס"ל דשאני מתנות כהונה דל"ש למילף אפי' מקו"ח דשלמים משום דהכהן לא הוי בעלים כלל על הקרבן מחיים ואינו זוכה מדין מתנ"כ אלא לאחר שחיטה וזריקה אז הוא זוכה מדין מתנ"כ בזכות אכילה משלחן גבוה ואז ע"כ צ"ל דקרא דלא תפדה דכתוב גבי בכור דאשמעינן דנמכר לא איירי אלא בבע"מ כמו שבארנו למעלה אליבא דר"מ אבל לפי הס"ד דלית ליה הסברא דשאני מתנ"כ לענין לסתור הקל וחומר משלמים וסבירא ליה דמשעת יצירתו מרחם זוכה הכהן בהקרבן מדין מתנת כהונה ונקרא קרבנו.