בית רידב"ז צא

פדיון הוא דלית ליה אבל נמכר כפרש"י ז"ל בב"ק דאי"ל דקרא איצטריך לגופא דאין לו פדיון כשאר קקבן בע"מ ולענין מכירה ילפינן מקו"ח ממ"עב מה מע"ב דאיני קדוש מרחם אמרינן דממון גבוה הוא ואיני נמכר בכור שקדוש מרחם לכ"שכ דאיני נמכר כדאמרינן האי ק"וח בגמ' דידן ז"א דא"כ אמאי איצטריך כלל קרא דלא תפדה דאינו נפדה הא בלא קרא הוי ידעינן דבכור אינו נפדה בע"מ מקל וחומר ממע"ב ומה מע"ב דאינו קדוש מרחם אמרינן דאינו נפדה ואינו נמכר בכור מבעי אלא ע"כ דכתב רחמנא לא תפדה לדיוקא דפדיון הוא דלית ליה אבל מכירה אית ליה דלא כמע"ב. ע"ז קאמר הגמ' כלום כתיב בבכור לא תפדה בבע"מ (כלום בחי) כגרסת הגר"א ז"ל בכי"ק

והכ"פ כלום כתוב בבכור לא תפדה בבע"מ. פירש הרי לא כתב רחמנא בבכור לא תפדה דמשמע אבל נמכר אלא בבע"מ שהרי אליבא דר' מאיר אמרינן דסתם מתניתן ר"מ ולר"מ ע"כ לא כתב רחמנא דבכור נמכר אלא בבע"מ דלא חזי להקרבה או בתם בזמן הזה דלא חזי להקרבה (כלום בחיי) פירש אטו אשמעינן הכתוב אף בתם חיי בשעה שחזי להקרבה דהוי ממון בעלים לענין מכירה ופירש כלום בחיי הוא דאטו מחיים יזכה מדין מתו"כ לענין מכירה כמו קושית הגמרא דידן לענין מכירה מי אמר דהאיך אנו יכולים לומר דתם בשעה שהוא חי ועומד להקרבה דהוי ממון בעלים שהרי בכור לא זכה בו הכהן אלא מדין מתנ"כ ומתנות כהונה בוודאי משלחן גבוה קזכי לאחר שעלה על שלחן גבוה אבל מחיים דליכא עליו אלא מצות הקרבה למזבח ולא מצות נתינה לכהן אכתי לא זכה עדין הכהן שום זכות בהקרבן מדין מתנ"כ שיהי' נקרא בעל הקרבן לענין שיהי' נקרא ממון בעלים לענין מכירה שהרי עדיין לא נעשה בעלים כלל כמו שבארנו למעלה אליבא דמסקנא דר' נחמן בגמ' דשאני מתנ"כ

וע"כ צ"ל דקרא דלא תפדה לא איירי אלא בבע"מ לאשמעינן דאיני נפדה אבל נמכר משום דכיון דלא חזי להקרבה זכה בו הכהן מדין מתנות כהונה והוי שלו לענין מכירה

ואם כן כיון דהא דכתיב בבכור לא תפדה לאשמעינן דנמכר לא איירי אלא בבע"מ מקשה הירושלמי שפיר דמנ"ל לחלק בין בכור למע"ב דלמא הא דכתב רחמנא במע"ב לא יגאל דאף איני נמכר לא איירי אלא בתם משום דבעל מום ילפינן מבכור דנמכר דמה בכור שקדוש מרחם אמרינן דהוי ממונו ונמכר: מע"ב דאיני קדוש מרחם מבעי דהוי ממונו ונמכר כמו דאמרינן האי קל וחומר גופא בגמ' דידן הנ"ל בשלמא אי אמרינן דהא דכתוב בבכור לא תפדה מיירי בתם ניחא שפיר דל"ש למילף מע"ב מבכור דנמכר שהרי בפירש חלקן הכתוב שהרי בכור נמכר אפי' תם ומע"ב איני נמכר שהרי כתיב לא יגאל הלכך ליכא למילף מע"ב מבכור אבל השתא דקרא דלא תפדה לא איירי אלא בבע"מ אימא קרא דלא יגאל איירי בתם אבל בע"מ ילפינן מק"וח מבכור כהנ"ל וע"ז משני התלמודא מעשר בהמה לא חלקה התורה בין חי ובין שחוט, בין תם ובין בע"מ פירש דסתמא כתוב בהן לא יגאל אף בעל מום במשמע ורק בבכור אף דכתיב סתמא מ"מ ע"כ צריך לומר דמיירי דלא חזי להקרבה משום דמחיים במתנת כהונה דחזי להקרבה ל"ש ממון בעלים כמו שביארנו למעלה ודו"ק היטב וזה לענ"ד ברור בפירש הירושלמי

היוצא מדברינו הנ"ל דע"כ מוכח דלר"מ אית ליה מסברא דקרא דלא תפדה דבכור לא אשמעינן אלא בבע"מ אבל ר' יהודה (דיליף כל הקדשים מבכור) ס"ל ע"כ דקרא דלא תפדה דכתיב גבי בכור מיירי אף בתם ובחזי להקרבה משום דסתמא כתיב כמו לא יגאל דכתיב גבי מעשר בהמה דאמרינן דאיירי אף בבע"מ משום דסתמא כתיב

ונמצא לפי דברינו דלפי הס"ד דגמ' דידן דמחלק בין מחיים לאחר שחיטה לר' הגלילי ואפי' במתנת כהונה הוי מחיים ממון בעלים א"כ ע"כ צ"ל דלית ליה לר' יוסי הגלילי כסברת ר' מאיר דקרא דלא תפדה דגבי בכור ליתא לאוקמי אלא בבע"מ משום דבחזי להקרבה לא זכה עדין הכהן מדין מתנ"כ כסברא הנ"ל דא"כ האיך יכולין לומר דקרא דומעלה מעל מרבינן אפי' דחזי להקרבה דהוי ממון בעלים כיון דאכתי לא נעשה הכהן בעלים על הממון. א"כ ממילא ע"כ צ"ל דס"ל דקרא דלא תפדה דכתיב גבי בכור דנמכר מיירי אפי' בתם כיון דלית ליה סברא לחלק בין מתנ"כ ובין שאר קרבן וע"כ מצד הסברא אית ליה דאין לחלק