בית רידב"ז צ

שהבעלים נקרא בעל הקרבן שהקרבן קרב על שמו והוא נותנו למזבח ומקיים בו מצות הקרבה הלכך אמרינן שפיר דהוי ממון בעלים אלא דהוי ממון כזה דאית ביה קדושה ומוטל עליו לעשות בו מצות הקרבן משא"כ בבכור דהכהן לא זכה עדיין שום זכות מתנת כהונה שהרי עדיין לא צותה התורה ליתנו לכהן אלא למזבח ודוגמא לזה מצינו בב"ק דף מ"ב ע"ב גבי שור תם לר"ע דאמר יוחלט והיכי דבר קטלה הוא השור אמרינן דפטור מממון הביאוהו לב"ד ואשלם לך ופטור מכפר ודמי עבד אע"ג דקדם משחטיה כמו דמפורש התם וז"ל כיון דמעיקרא בר קטלה הוא לא צריך קרא אע"ג דשחטוה ופירש רש"י ז"ל דכיון דבר קטלה הוא תחילת דינו נפטר ממון ולא חלה עליו תשלומים וכו' עיי"ש אלמא חזינן דלא אמרינן לר"ע דאמר יוחלט דהניזק זכה תכף לאחר הנגיחה בהשור אלא שלא נפטר מזה מסקילה ונמצא דכשנסקל דשורו של ניזק נסקל וא"כ ממילא כשנשחט קודם שנגמר דינו נמצא דהבשר הוי של הניזק אלא דאמרינן דכיון דלא זכה הניזק בהשור אלא מטעם הציווי דומכרו את השור החי וחצו את כספו בדלניזק ומזיק מזהיר רחמנא הלכך כיון דמעיקרא בר קטלה הוא נמצא דהתורה צוה להרגו ולא למכרו ולחצות את כספו וממילא לא זכה מעולם בהשור

וה"נ כיון דהכהן אינו זוכה בהמתנות כהונה אלא מדין מצות נתינה שצותה התורה וכיון דבבכור כ"ז שחזי להקרבה ליכא שום מצות נתינה לכהן הלא לד' להקרבת המזבח הלכך ממילא לא זכה עדיין כלום בהבכור אלא לאחר שחיטה שאז זכו במצות אכילת הבשר אבל קודם שחיטה הוי ממון הקדש כמו קרבנות קיץ המזבח

והלכך ס"ל לר' נחמן דע"כ קרא דומעלה מעל ע"כ לא קאי אבכור כ"ז דעומד להקרבה דלהוי ממון בעלים שהרי אכתי ליכא בעלים דהכהן לא הוי עדיין בעלים אלא ההקדש הוי הבעלים ול"ש זה אלא בשלמים דאיכא בעלים על הקבן ע"ז אשמעינן הכתוב דנקרא ממון בעלים וכן ר"מ ס"ל דע"כ קרא דלא תפדה דאשמעינן דאיתא במכירה ע"כ לא איירי בחזי להקרבה דהיכי דחזי להקרבה ל"ש לומר שהוא נקרא ממון הבעלים לענין שהכהן יוכל למוכרו שהרי עדיין לא נעשה הכהן בעלים שלא חל עדיין דין מתו"כ ולא זכה אלא משלחן גבוה לאחר שעלה על שלחן גבוה ודו"ק היטב

וע"כ דקרא דלא תפדה איירי בבע"מ דלא חזי להקרבה ואז חל תיכף מעות מתנות מתו"כ ונעשה הכהן בעלים על הבכור מדין מתנ"כ והלכך לא שייך למילף כל הקדשים מבכור דכיון דלא חזי להקרבה ונאכל במומו כמו שהיא ואפי' לעכו"ם א"כ ליכא עליו שם קרבן והקדש כלל ולא הוי אלא כשאר מתנ"כ כתרומה כיון דליכא עלייהו שום דין קדושה ושום איסור הקדש משא"כ בשלמים בע"מ דהוי הקדש גמור קודם פדיון ואסור בהנאה הלכך הוי ממון גבוה

אבל הס"ד דר' יוסי הגלילי וגם ר' יהודה דיליף כל הקדשים מבכור ס"ל דחל הקנין מתנות כהונה על הבכור תיכף משעת יציאתו מרחם ונעשה הכהן תיכף בעלים על הבכור מדין זכות מתנות כהונה אלא שהוא מקריבו ע"ג המזבח ונקרא הוא בעליה המקריב ובעל הקרבן כמו בעלים כמו בעלים של עולה ושלמים וכמו דאמרינן בזבחים דף ו' דיורש קונה קרבן המת לענין הקרבה ולכפר כפרה מקופיא כמו עולת עצמו דמכפר מקופיא כמו כן קונה הכהן את הבכור לענין שיקרב על שמו שיקרא בעל הקרבן הלכך אין לחלק בין בכור לשלמים דאדרבה איכא קו"ח דמה שלמים שטעונים סמיכה ונסכים וכו' נקרא ממון של ממון בעל הקרבן כש"כ בכור דנקרא ממון של בעל הקרבן דהיינו כהן לענין שיוכל למוכרו וכן ר' יהודה דסבירא ליה דלא תפדה איירי אף בתם משום דסתמא כתיב כמו שיתבאר לקמן

הלכך יליף שפיר כל הקדשים מבכור מה בכור שקדוש מרחם ואיני יכול לפדותו אפי' בעל מום הוי ממון בעלים כל הקדשים מיבעי והשתא יתבאר היטב פירש הירושלמי הנ"ל לפי גרסת הגר"א ז"ל לפי שביארנו למעלה דע"כ דר"מ דלא יליף כל הקדשים מבכור ע"כ דס"ל דהא דכתוב בבכור לא תפדה לאשמעינן דאיתא במכירה ע"כ דלא איירי אלא בבע"ב

ולפ"ז מובן היטב דמתחילה קאמר הגמ' מנ"ל דבכור נמכר ומשני משום דכתיב לא תפדה פירש