בית רידב"ז פח

הוא אבל לר' יהודה מקודשת ומפרש התם ר"י בן פזי דבמאי קמפלגי דר"מ יליף כל הקדשים ממע"ב מה מע"ב אין מקדשין בו את האשה אף כל הקדשים (מבכור) אין מקדשין בו את האשה ור' יודה יליף כל הקדשים מבכור מה בכור מקדשין בו את האשה אף כל הקדשים מקדשים בו את האשה ע"כ

ולכאורה צריכין להבין טעם מחלקותן דבאמת אמאי לא יליף ר' מאיר כל הקדשים מבכור לכה"פ ק"קל. דהא בגמ' דידן ב"ק דף י"ג ע"א משמע דלכ"ע פשיטא להו דטפי אית לן למליף מבכור ממע"ב דאמרינן התם אבא יוסי בן דוסתאי אומר לא אמר בן אזי אלא בבכור בלבד למעוטי מאי אילימא למעוטי שלמים השתא ומה בכור שקדוש מרחם ממונו הוא שלמים מבעי אלמא דסברא פשוטה הוא למילף מבכור ולא ממע"ב וע"כ משום דמע"ב איכא למפרף מה למע"ב שאינו נפדה אפי' בע"מ והלכך איני נמכר תאמר בשאר קדשים שנפדין בע"מ

וע"כ נלע"ד דר"מ ס"ל דהא דכתב גבי בכור לא לא תפדה דמשמע דאשמעינן דפדיון הוא דלית ליה אבל יכול למכרו ההלוקח יאכלנה בקדשו כמו רש"י ז"ל ב"ק י"ג ע"א לא איירי אלא בבע"מ, אי בבכור בחו"ל כמו דס"ל לר' נחמן אמר רבה בר אבוה בגמ' דידן דלא חזי להקרבה וכיון דליכא שם קרבן עלייהו ומותר לאוכלו כמות שהוא בלא פדיון בוודאי דהוי כמו תרומה ואין לו שום דין שאר קדשים ועיי' בתוס' ב"ק דף י"ב ע"ב ד"ה ואם איתה דכתבו דבכור דלא חזי להקרבה אף לרבנן ור"מ דפליגי א"ר יוסי הגלילי ס"ל דהוי ממון בעלים ומקדישין בו וכן מוכח מסוגית הירושלמי במסכת מע"ש פ"א דמתניתין דבכור מוכרין אותו תם חי ובעל מום שחוט דאתי' אפי' כר' מאיר דשקיל וטרי התם כל הסוגי' לאוקמה מתניתין כר"מ עיי"ש היטב

וע"כ משום דכתיב לא תפדה גבי בכור ידעינן דהוי בעלים לימכור אלא דזה פשיטא להו לר"מ דהקרא לא איירי אלא בבע"מ אבל בתם מסתברא להו דהוי ממון גבוה משום דקיימא להקרבה כמו שאבאר בסייעתא דשמיא הלכך לא מצי למילף שאר קדשים מניה כדפרישת אבל לר' יהודה ס"ל דקרא דלא תפדה איירי אף בתם כמו שיתבאר בדברינו והלכך מצינן למילף שפיר שאר קדשים מבכור

ונקדים עוד לבאר דברי הירושלמי במס' מע"ש פ"א דגרסינן התם על הא דתנינן במתניתין מע"ב אין מוכרין תם חי ולא בע"מ חי ושחוט ומפרש רבי אבא בר יעקב בשם ר' יוחנן נאמר כאן לא יגאל ונאמר בחרמי כהנים לא ימכר ולא יגאל מה לא יגאל הנאמר בחרמי כהנים אין לו לא נמכר ולא נגאל אף לא יגאל הנאמר כאן אין לו לא נמכר ולא נגאל ותו מסיק ר' יעקב דרומאה בעיו קומי ר' יוסי כלום כתוב בבכור לא תפדה בבע"מ מע"ב לא חלקה התורה בין חי ובין שחוט ובין תם ובין בעל מום עכ"ל הירושלמי. ודברי הירושלמי קשה מאד הפ"ם ז"ל פירש כלום כתוב בבכור לא תפדה בבע"מ

וע"כ דאיירי בתם וא"כ נילף נמי לא יגאל דכתיב גבי מע"ב דהוא לא תפדה מהאי לא תפדה דגבי בכור דדוקא בתם הכתוב מדבר ודבריו קשה מאד חדא דדן גז"ש מעצמו ועוד הא וודאי הקרא דלא תפדה דבכור מיירי ע"כ אף בב"מ שהרי אף בב"מ אין לו פדיון ואדרבה טפי אית לן לאוקמי גבי בעל מום דהא קדשים תמימין פשיטא דאינם נפדין

והנה מו"ר דודי מאור הגולה הגאון מרן הרידב"ז שליט"א הביא גירסה הגר"א ז"ל בכי"ק דגרס בתר דיליף הגמרא מע"ב מחרמי כהנים דאיני נמכר הגיה וז"ל (אבל בבכור כתיב לא תפדה) ואח"כ הגיה בכי"ק ר' יעקב דרומאה בעיו וכו'. כלום כתיב בבכור לא תפדה בבעל מום (כלום בחי) עד כאן הגהה, ומפרש דודי הגאון הנ"ל הגהת הגר"א ז"ל וז"ל כלום כתיב בבכור לא תפדה בבע"מ א"כ מנלן לדרוש בבע"מ פדיה הוא דלא הא מכירה שפ"ד לענין שיוכל למוכרו עיי"ש בפירוש הרידב"ז ולא הבנתי דבריו כלל וכלל שהרי כש"כ דהשתא תם יכול למוכרו כש"כ בע"מ הלכך נלענ"ד לבאר דברי הירושלמי הנ"ל דהנה לכאורה צריכין להבין מאי דפשיטא להו לרב נחמן אליבא דמסקנא דסוגיא דב"ק הנ"ל דבכור דהוא מתנות כהונה הוי וודאי ממון גבוה אף מחיים מהיכן פשיטא להו סברא זו ואמאי לא ילפינן מקל וחומר משלמים דהוי ממון בעלים כדאמרינן בהדי' בד' י"ג הנ"ל וז"ל הגמרא שם