בית רידב"ז פז

ועוד יש להקשות מה דכתב הקצה"ח על הרמב"ם ז"ל שפסק כר' יוסי ובפ"ח מהל' גניבה כתב הרמב"ם הגונב קדשים מבית בעליהן בין ק"ק ובין קדשים קלים פטור מכפל כיון דסב"ל דממון בעלים הוא ותירץ דבגונב איתה מעיטה וגונב מבית האיש ולא מבית ההקדש עי"ש ומשמעות דבריו הוא דס"ל דלא מהני הסברא דממון בעלים אלא היכי דנתמעט מטעם דבעינן רעהו כגון בנזקין וכיון דהוי ממונו קרינן ביה רעהו אבל לענין כפל לא נתמעט, אלא מטעם בית האיש ולא מבית הקדש. ואין הפטור מצד הבעלים אלא מצד גוף הגניבה דבעינן שיהא חולין ולא הקדש הלכך לא מהני מה דהוי ממון בעלים כיון דעכ"פ הוי הקדש

אבל באמת ז"א כלל לענ"ד דאם כן קשה מאי דאמרינן בב"ק דף ע"ו דלר"ש דאמר דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי חייב בכפל וד' וחמשה בקדשים שחייב באחריותן דקרינן ביה שפיר וגונב מבית האיש

וא"כ אי נימא דהפטור דהקדש לא הוי מצד הבעלים אלא מצד גוף הממון א"כ מאי מהני מאי דהוי ממונו דבעלים מטעם גורם לממון סוף סוף גו' הממון הוי הקדש ולא חולין אלא דהוי בעלים על ההקדש ומ"ש מק"קל לר' יוסי הגלילי דאף דהוי ממונו דבעלים לגמרי מ"מ פטור מטעם וגונב מבית האיש ולא הקדש לפי סברת הקצה"ח הנ"ל אע"פ דליתא להאי סברא כלל ולא הוי הפטור אלא מצד דלא הוי ממון הבעלים וא"כ הדרה קשיתו על הרמב"ם ז"ל דמ"ש ק"קל לר' יוסי מדבר הגורם לממון לר"ש

ועוד עומד עדיין לד"ה קושית המל"מ על הרמב"ם מה שפסק דאין מוקצה אחר הקדש אף בקדשים קלים ובגמ' מוכח דלר' יוסי יש מוקצה אחר הקדש בק"קל

הלכך נלענ"ד לתרץ דברי הרמב"ם בעז"הש"ית ומתחילה נקדים דהנה בסוגיא דקדושין ד' נ"ג גרסינן תימא מתניתין דלא כר' יוסי הגלילי ומסיק אפי' לימא ר' יוסי כי קאמר ר' יוסי מחיים אבל לאחר שחיטה משלחן גבוה קזכי. ובסוגיא דב"ק דף י"ב ע"ב פריך הגמ' ומחיים מי אמר והתנן בכור מוכרין אותו תם חי ולא שחוט וכו' ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בכור בזמן הזה וכו' ואיתבי רבה לרב נחמן ומעלה מעל בד' לרבות קדשים קלים שהן ממונו דברי ר' יוסי הגלילי ומשני רבינא בבכור דח"ל וכו' ואם איתא לשני הא ר' יוסי הגלילי הא רבנן ומסיק מתנות כהונה קאמרת שאני מת"כ דכי קזכי משולחן גבוה קזכי עכ"ל הגמ'

והנה רש"י ז"ל לא גרס אלא מתנות כהונה ופירש דלא הדר הש"ס משנוי' דמעיקרא דמחלק בין מחיים לאחר שחיטה אלא בבעלים איכא נפקותא בין מחיים לאחר שחיטה דמחיים הוי ממון בעלים ולאחר שחיטה משלחן גבוה קזכי ובמתנות כהונה אף מחיים הוי ממון גבוה והתוס' והר"ח ז"ל גרסו אלא מתנות כהונה וכתבו ד"ה ומחיים דמתחילה דמחלק הש"ס בין מחיים לאחר שחיטה ס"ל דבין חלק הבעלים ובין חלק הכהנים מחיים הוי ממון בעלים ולאחר שחיטה הוי ממון גבוה ולבסוף הדר ביה הש"ס מהאי חלוקא ומחלק בין מתנות כהונה לבעלים ס"ל דחלק הבעלים אף לאחר שחיטה הוי ממון בעלים

וכתבו עוד התוס' דסוגי' דקדושין קיימא לפי הס"ד דב"ק ושיטת הרשב"א והריטב"א ז"ל הוי כמו שיטת רש"י ז"ל דאף לפי המסקנה אמרינן דאפילו חלק הבעלים הוי ממון גבוה לאחר שחיטה עיי"ש

ונלענ"ד לדון בדבר החדש דלשיטת רש"י ז"ל הוי היפך משיטת התוס' דלפי הס"ד דש"ס דלא מחלק בין מתנות כהונה לשאר קק"ל אלא בין מחיים ולאחר שחיטה אף במתנות כהונה מוכרח ע"כ דיסבור דחלק הבעלים אף לאחר שחיטה הוי ממון בעלים כדאבאר בע"זהשי"ת ולפי המסקנה דמחלק בין מתנות כהונה לשאר ק"קל אפי' במחיים ס"ל דאף חלק הבעלים לאחר שחיטה משלחן גבוה קזכי והא דכתב רש"י ז"ל ד"ה אבל לאחר שחיטה בין בעלים וכו' הוא מפרש לפי האמת אליבא דמסקנא דמחלק בין מתנות כהונה ובין חלק הבעלים אף לענין מחיים כמו שאבאר בע"זהש"ית

ומתחילה נקדים מה דאיתא בירושלמי פ"ב הלכה ז' על מתניתן המקדש בחלקו וכו' וז"ל בגמ' ר' לעזר אומר דברי הכל ר' יוחנן אומר במחלוקת וכו' פירש דמתניתין ר"מ