בית רידב"ז פה

ושלמים לא נפקא מקדושתן והקדושה לא נמכר ודמים של הקדש לא נפקה לחולין אלא היכי דקונה בה בהמת חולין וכיון דגוף הקדושה לא נמכר לקונה א"כ היכי נעשה המעות חולין אבל אכתי מתוקמא שפיר הא דמוכר עולתו אף לר' יוסי וכמו שכתבתי כיון דמיירי דמוכרו להתכפר אלא דלא מתוקמי הא דתני והמעות חולין כיון דתנו לא עשה ולא כלום על כרחך דסבירא ליה דלא קנה להתכפר ואם כן וודאי לא יצא לחולין ודו"ק היטב עכ"ל ז"ל

ונלענ"ד תמוהו מאד דברי הקצה"ח הנ"ל דמפרש דהוכחת הגמ' דהמעות חולין לא אתא כר' יוסי כיון דתני דהמוכר עולתו לא עשה ולא כלום דלא מהני המכירה לענין שיקנה גו' הקרבן והקדושה שיקריב על שמו הלכך אינו יכול להתחלל עליהם קדושת המעות. כיון שאינו קונה בהן קדושת הקרבן

וקשה טובא דהא הכא מיירי בפסח וחגיגה והרי בפסח כו"ע מודים דהוי בעלים על גוף הקרבן לענין להקנותו לאחר לענין שיקרב על שמו ולא לשם המקדיש דהא אמרינן בפסחים דף פ"ט ע"א נמנין ומושכין את ידיהם עד שישחט אלמא דיכול לסלק א"ע לגמרי מן הפסח ולהקנותו לאחר

וא"כ בפסח בוודאי אין לדמות שינוי בעלים לשינוי זבח וכיון דממון בעלים הוא בוודאי דיכול להיות דמהני המכירה לגמרי. וי"ל דהפי' דכיון דגוף הקדושה איני נמכר אף דממון בעלים הוא א"כ מוכח דעל הקדושה לא חשוב בעלים להפקיעה מדינה והוי קדוש ועומד הלכך מוכח שפיר דלא יכול להתחלל עליהן המעות ולצאת לחולין דלא מהני חילול בהקדש אלא היכי דיכול לחול קדושתו על הדבר שמחלל עליה ועי"ז נפקע הדבר של ההקדש אבל היכי דאין חל קדושתו על מקום אחר ל"ש חילול להפקיע קדושתו כמו דאיני יכול לחלל מע"ש על מעות מע"ש אף לר' יהודה דממון הדיוט הוא כדמוכח מסוגיא דפ' הזהב כיון דכבר קדוש ועומד הלכך מוכיח שפיר דכיון דכבר קדוש ועומד ל"ש חילול

אבל באמת ז"א כלל דא"כ אמאי צריך הגמרא להוכיח מהא דמוכר עולתו ושלמיו דנקרא קדוש ועומד הא אפי' אם היה יכול למכור את העולה להתכפר מ"מ בוודאי הוא קדוש ועומד בקדושתו מכבר שהרי פשוט הוא בכל דוכתא דקדשים תמימין אינם נפדין ולא מהני בהן אפי' פדיון אף בק"קל לכו"ע משום דכבר קדוש בקדושת הקרבן וא"כ על מה יתחלל קדושת המעות אלא ע"כ דפשיטא להו להגמ' דלר' יוסי דסבירא ליה דממון בעלים הוא יכול לצאת שפיר המעות לחולין כיון דמעולם לא הקדיש את המעות לענין שיהא ממון הקדש ולא הקדישן אלא לענין זה ליקח בעבורן פסח לעצמו ולא הוי אלא כאילו הקצה מעות ליקח בעבורם תפילין או ס"ת. ומעולם לא חל ההקדש אלא לענין זה שיעשה בהן מצות הפסח ולא בא מעולם לרשות ההקדש דנצטרך לזה דינו חילול כיון דלעולם הוי ממון בעלים אלא שהוא ממון שיש בו קדושה ולא הוי אלא דבר שהוקצה למצותו דמותר להנות בהן אחר שנעשה מצותו כמו אתרוג וה"נ אחר שקיים בהם מצות הפסח כבר נעשה מצותו והוי המעות חולין

אבל אם נימא דהוי ממון גבוה א"כ הרי נעשה קנין לרשות ההקדש ואז צריכין שפיר לדיני פדיון וחילול ואז צריכין לאתויי ע"כ לטעמא דרבי דס"ל דהוי שיור בהקדש דשייר זכות זה לחולין אבל לר' יוסי לא צריכין לאתויי לאומדנא דשיור משום דמעולם לא צריך כאן לעשות ממון הקדש וממון גבוה ולא הוי אלא כמוקצה בעלמא לענין קדושת מצוה. ולא הוכיח הש"ס דלא אתא כר' יוסי אלא משום דתני דלא מהני מכירת עולה ושלמים ולר' יוסי מהני מכירה כיון דממון בעלים הוא ודו"ק היטב כי נכון וברור הוא לעניית דעתי

ומה שכתב הקצה"ח הנ"ל לדמות שינוי בעלים לשינוי זבח דכשם שאסור לשנות מזבח לזבח אף דהוי ממון בעלים כמו כן אסור לשנות שם הבעלים שהפריש לשמו לשם בעלים אחר אף בק"קל

ולכאורה מסתבר מאד כדבריו ז"ל דהא מחד קרא ילפינן בזבחים ד' ד' ע"א שינוי קודש ושינוי בעלים וגם לפי הסלקא דעתך דהש"ס שם ילפינן שאר עבודות בשינוי בעלים משינוי קודש אלמא דחד מלתא היא.