בית רידב"ז פד

אף שנאבד עם הקרקע ובבת אחת היתה אבודה מ"מ בשעה שנתלשו הפירות הרי איני יכול לחול דין השבה על הפירות כיון דלא היה בהן כדי אבידה באותו המציאה שמצא ולא קרינן אשר תאבד ומצאת דבעיני שתמצא מה שנאבד והקרקע לא מצא שיתחייב בהשבה שתהניא לפירות שהרי לא הגביה ולא מצא ובהמציאה שמצא לא היה אשר תאבד דהוי כהוזלו והוקרו וכי בשביל שאבד באותה שעה ממון כדי אבידה שלא מצא אותן יתחייב בהשבה על אותן ממון שמצא שלא היה נקרא אבידת ממון סוף סוף לא מצא אבידת ממון הלכך זכה באבידתו מדין אבידה המותרת ובלא תוכל להתעלם נמי איני עובר שהרי על דבר שאבד ממנו היינו הקרקע אינו מתעלם ואיני מניחה להפסידה ועל אותן הפירות לא היה בהן כדי אבידה וזכה בהגבהתן לאחר שנתלשו אבל בנטושין דמעיקרא נחת אדעתא דאריסות ונעשה אריס בהקרקע ונמצא דנעשה פועל ושומר על הקרקע הלכך אינו יכול לזכות מדין אבידה שהרי הוא משומר ולא הוי תו אבידה וזה שכתב רש"י ז"ל דכיון דשמעו בו שמת כי נחית לה אדעתא דכולהו פירי נחת ולא נעשה שומר אבל הכא שלא שמעו בו שמת לאו אדעתא דכולה פירא נחית אלא ליטול כאריס בכל שנה ושנה והשאר יהא מונחים דמתחילה נחת אדעתא דהכי שהשאר יהא מונחים בשביל הבעלים ונעשה שומר עליהן

עוד גרגיר אחד

הנה הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכ' נזקי ממון פסק כר' יוסי הגלילי דקדשים קלים ממון בעלים הוא

והקשה המל"מ בפ"ד מהלכ' מעילה הלכה ח' שפסק הרמב"ם ז"ל המוכר עולתו ושלמו לא עשה ולא כלום. ובפסחים ד' צ' ע"א קאמר הגמ' בפירוש דלא מתוקמא הברייתא שהממנה אחרים על פסחו מעות שבידו חולין כר' יוסי משום דקתני סיפא המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום משמע דלר' יוסי מהני מכירת שלמים ואיך פסק שהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום כיון דפסק כר' יוסי ונמצא שהוי כמזכה שטרא לבי תרי והניח בצ"ע עיי"ש

ועוד הקשה מהא דאמרינן בזבחים דף קי"ד דלר' יוסי יש מוקצה אף לאחר הקדש בקדשים קלים משום דהוי ממונו. והנה הרמב"ם ז"ל פסק כר' יוסי ובפ"ב מהל' אסורי מזבח פסק שאין מוקצה אחר הקדש אף בק"ק עיין שם שהניח בצ"ע

והנה ראיתי בקצה"ח בהלכ' נז"מ סימן ת"ו שתירץ שם דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל וזה לשונו וילענ"ד דהא דקדשים קלים ממון בעלים לר' יוסי אינו אלא לענין הבשר שיוכל למוכרו מחיים שיאכל הקונה את הבשר אבל שישחט ויזרק על שם הקונה מודה ר' יוסי דלא מהני דהזבח איני נשחט אלא על שם הבעלים שהקדישו אפי' בק"קל וא"כ ניחא שהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום. דהיינו להקריבו על שם הקונה וכ"מ רש"י בפסחים דף פ"ט עיי"ש וז"ל המוכר עולתו ושלמיו להתכפר בו אחר לא עשה כלום ואין העולה קריבה אלא לשם בעלים הראשונים ע"כ לשונו

והוא הדין בשלמים כהאי גוונא שתקרב על שם הלוקח ובזה גם ר' יוסי מודה וכמ"ש וכו' עיי"ש

ועוד מסיק שם באו"ד להא דאמרינן בפסחים דף צ' ע"א. ת"ר הממנה אחרים על פסחו וחגיגתו מעות שבידו חולין והמוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום. ואמרינן בגמ' שאין אנו יכולין לאוקמי ברייתא כר' יוסי משוה דקתנו המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום משמע דלר' יוסי מהני מכירת עולה ושלמים אף להתכפר

וכתב לתרץ וז"ל נראה דה"ב אביי והא ליכא לאוקמי כר' יוסי דהיינו הא דתני והמעות שבידו חולין כעין דתני בה והמוכר לא עשה ולא כלום א"כ מוכח דס"ל דלהתכפר בו וודאי לאו כלום הוא וא"כ היכי קדושה חלה על קדושה כיון דעולה