בית רידב"ז פא

אז אמרה תורה דקבלת שמירה בבעלים אינו מחייבו בתשלומין על הפשיעה אבל שומר אבידה שבאה עליו מטעם מצות הרבה שהטילה עליו תורה ל"ש הפטור דאם בעליו עמו דלא הוי אלא פטור על וכי יתן איש וכו' אלא ע"כ צ"ל כיון דחיוב שמירה איכא עליו שמחוייב לתת פעולת השמירה שנתחייב במשיכה דלא גרע מכל פועל דנתחייב ונשתעבד להבעלים בהתחלת מלאכה דהוי קנין בפועל כדאמרינן בדף ע"ו ע"ב וה"נ המשיכה הוי התחלת מלאכת השמירה וקנה בו הבעלים קנין פועל על שמירה אף דפטור על הפשיעה מ"מ לא נקרא אבידה כיון דמחויב בשמירה ונקרא דהחפץ הוי משומר להבעלים כיון שיש לו שומר על הממון שמחויב לשמרו וה"נ אע"פ דבקרקעי ליכא חיוב שומרין מ"מ כיון שמחויב לשמור מדין השבת אבידה ונעשה שומר אבידה אלא דדינא הוא דבקרקעות פטור השומר אפילו מן הפשיעה דלא הוי אלא גרמא בעלמא אבל בפעולת השמירה הוא בודאי מחויב כיון דנשתעבד ע"ז מדין פועל וה"נ בשומר אבידה מחויב בפעולת השמירה מדין מצות השבה דשומר אבידה וא"כ הדרא קושיתיינו לדוכתא דכיון דתיכף בשעה דאתא לידו נתחייב בשמירה מדין שומר אבידה משום דלא נעשה בה קנין גזילה אלא אבידה נעשה בהמעשה גזילה וכיון דל דנתחייב בשמירה והו"ל לבעלים שומר על הממון ליכא על הממון דין אבידה ולא מהני בה יאוש כדאמרינן כיון דבאיסורא אתא לידו בדף כ"א ע"ב עיי"ש אלא ע"כ אנו צריכין לתרץ דאף דמרבינן בדף ל"א עמוד א' מלכל אבידת אחיך אבידת קרקע לא מרבינן אלא דאיכא בקרקע לא תוכל להתעלם אבל דין השב תשיבם דלא נתחייב אלא בהגבה כדאמרינן בדף כ"ו ע"ב המתין לה עד שנתייאשו הבעלים ונטלן אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם בלבד אבל בהשב תשיבם איני עובר כ"ז שלא עשה מעשה הגבה דהשבה לא נקרא אלא בדבר שהוא בידו דחייבה התורה לילך ולתנו להבעלים אבל בקרקע דל"ש הגבה ומציאה ליכא השב תשיבם דלא קרינן השב תשיבם אלא על אשר תאבד ומצאתה דהיינו היכא דנעשה אבידה ומציאה אז חל דין השבה ומציאה לא נקרא אלא בשעה דאתא לידו כדאמר רבנאי וכו' כמו דדרשינן בדף כ"ז ע"א לענין פחות משו"פ דבעינן שתהא קרויה אבידה ומציאה ואם זל קודם הגבה פטור מהשבה ה"נ בעינן שתהא קרוי' מציאה דתיתי לידו ואז חייב בהשבה הלכך ניחא שפיר דמהני יאוש בגזילת קרקע מטעם אבידה כמו שביארנו ול"ש באיסורא הוא דאתא לידו כיון דליכא הגבה ולא נתחייב בהשבה אלא בלא תוכל להתעלם כדאמרינן המתין לה עד דנתייאשו הבעלים ונטלן דאינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם. אבל בלא תגזול אינו עובר אף דעובר על לא תוכל להתעלם מכל מקום כיון דלא עשה הגבה ולא חל עליו מצות השבה מהני היאוש כנלע"ד ודו"ק

ונקדים עוד דהנה אמרינן בדף כ"ז ע"א דאם בשעת אבידה היה פחות משו"פ והוקרה ועמדה על פרוטה דפטור דבעינן אשר תאבד ומצאת שתהא שו"פ בשעת אבידה ומציאה ויש לחקור איך הדין אם יאובד שתי אגודת פחות משוה פרוטה והוקרו ועמדו בשעת מציאה על שו"פ כל אחד מהן והגביה אחד מהן מי חייב בהשבה מי אמרינן כיון דנאבד ממנו ב' אגודת דשוין ביחד שו"פ הרי יש חשיבות אבידה על כל אחד מהן ונקרא אשר תאבד כיון דאיכא חשיבות ממון בהדבר שנאבד ממנו ונקרא אבידת ממון מונח החשיבות ממון על כל פורתא ופורתא אף דלא הגביה אלא אחד מהן מ"מ נקרא גם מציאה כיון דבשעת מציאה היתה גם אגודה זו לבדה שו"פ כדי מציאה, או דילמא דלא נקרא אבידה אגודה זו בפ"ע אלא בשביל אגודה השני' וכיון דלא הגביה האגודה השני' נמצא דלא חל עליו דין השבה על האגודה השנייה שבשבילה הי' כדין אבידה אלא על אגודה זו והאגודה זו לא קרינן בה אשר תאבד שהרי לא היתה שוה פרוטה בשעת אבידה ומאי אהני לו מאי דעבד עם ממון זה עוד ממון כיון דעל ממון זה שחל עליו מצות השבה שמצא לא היה מתחילה כדי אבידה

ויש להביא ראיה לזה לפי עניית דעתי דהנה איתא בדף כ"ז ע"א בתוס' דבור המתחיל לגיזת וזה לשונו. ואם תאמר אם יש בה שוה פרוטה פשיטא ואם אין בה שוה פרוטה הא ממעטינן לקמן מהשבה וכו'

וצריכין להבין דברי התוס' ז"ל הא כיון דעיקר הבהמה והגיזה יש בה שיעור אבידה א"כ הוי חדא אבידה שיש בה שו"פ הגע עצמך אם מצא ב' אגודת בש"פ אטו יפטר מהשבה כיון דכל אגודה בפ"ע אינו שוה אלא חצי פרוטה ומצאתי בש"י ז"ל שכתב בשם הריטב"א ז"ל ד"ה