בית רידב"ז פ

קשה דא"כ בכל ש"ת נימא שיהא שומר אבידה דהא בשעה שנעשה בה אבידות שצריכה לשוטחה מפני שעומדת להתקלקל הרי נמצא דהוי אבידה כמו דאמרינן בדף ל"א עמוד א' ראה מים ששוטפין ובאים ה"ז גודר בפניהם משום לא תוכל להתעלם אלמא דהיכי דעומד לאיבוד חשוב אבידה אף דבר שהוא ברשותו ובחצירו וא"כ ה"נ עומדת לאיבוד אם לא ישטחנה ובאותה שעה אינו ברשות הבעלים ואינו יכול לשומרה וכבר ביארנו דהיכא דמונח ת"י ממון אחרים שאין הבעלים יכולים לשומרן חל עליו דין שמירת אבידה כמו לוקח שנמצא מקחו מק"ט הנ"ל. א"כ להוי ש"ש מטעם דרב יוסף הנ"ל אלא ע"כ צ"ל כיון דכבר נתחייב בשעת משיכה על שמירה זו ואם לא ישטחנה לצורכה אזי יתחייב לשלם מדין שמירה א"כ נמצא דאינו עושה מצוה בשטיחה זו שהרי קנאו הבעלים בגופו קנין שמירה וקנין פועל משעת משיכת השומר נעשית לו פעולה זו הלכך ל"ש כאן מצות השבת אבידה שהרי אינו אבוד מן הבעלים כלל שהרי כבר קנה קנין פועל לשומרה מכל מה שצריכה נמצא דבשעה ששוטחה ושומרה אינו עושה את המעשה בשביל שום מצוה אלא דהוי כמו פשעית התחייבות והשתעבדות שנתחייב בשעת משיכה בחוב פעולה זו כמו כל קנין פועל דעלמא וגם לא שייך כאן דין אבידה דנימא דנתחייב ג"כ לעשות שטיחה זו בשביל מצות השבת אבידה נמי דדמי כמו שאילו שכר פועלים מכבר לשמור ולתקן את כל הצורך ואם לא יעשו כראוי יגרמו היזק להבעלים בודאי אינו חל על הפועלים דין שמירת אבידה כיון דעיקר פעולתם הוא רק בשביל ההשתעבדות שנשתעבדו לו מכבר. וגם אין להקשות דהא באבידה נמי נעשה שומר בשעת הגבהה ונתחייב אח"כ בשטיחה לצורכה מדין שומר ואם לא ישטחנה ויתקלקל בודאי דיתחייב מדין פשיעת שומרין ואפ"ה נקרא עוסק במצוה בשעת שטיחה ולא נקרא דעושה כן בשביל עצמו כיון דהבע"הב כבר קנה בו קנין פועל וחוב שמירה על פעולת שמירה זו ז"א דהא בשומר אבידה נעשה שומר בתחילה בשביל שהיה חל עליו מצות השבה והמצות השבה עשה עליו דין שמירה אלא דבתר דאתא לידו אינו יכול תו לחזור בו וא"כ נמצא דכל שעה ושעה ששומרו ומשיבו להבעלים הוא מקיים מצות השבה ואטו היכא דנדר ליתן צדקה לעני אינו נקרא דבשעת נתינה עושה מצות צדקה אף דאיני יכול לחזור בו מן המצוה מ"מ ודאי נקרא דמקיים את המצוה שנתחייב ה"נ נקרא דבשעת שמירה הוא מקיים מצות השבה שנתחייב כבר בשעת הגבהה ואז הוא גומר את המצוה ואטו היכא דהתחייב לעשות מצוה לא נקרא מצוה בשעת עשייה, אבל שומר חנם בתחילת ההתחייבות לא הוי מצוה מה שנשתעבד לשמרו בחנם כדאמרינן בשבועות דף כ"ה ע"א דמתנה לעשיר לא הוי מצוה אלא מתנה לעני הוי מושבע מהר סיני עיי"ש והא דאמרינן דגמ"ח בין לעניים ובין לעשירים היינו דווקא דכיון דהעשיר צריך להלוות מעות א"כ נקרא עני על אותה שעה כמו דאמרינן בחולין דף ק"ל דעשיר העובר ממקום למקום ואין בידו מעות דמאכילין אותו מעשר עני וכשיבוא למקומו צריך לשלם משום דעני היה באותה שעה וכן נמי דנצרך מעות להלוואה נקרא עני על צורך זה אבל הכא הי' יכול לשכור פועלים וליכא מצוה לשמרו בחנם דמה לי מתנת כסף בחנם דלא הוי מצוה ומה לי מתנת פעולה בחנם דהוי שוה כסף ובוודאי דלא הוי מצוה. והיכי שיעשה ש"ח דהוי מתנה לעני בודאי אמרינן דהוי ש"ש לרב יוסף כיון דתחילת ההתחייבות לתת לו פעולת השמירה הוי מצוה נמצא דבשעה שהוא עוסק בהשמירה עושה את המצוה שכבר נתחייב כמו שכתבו התוס' ז"ל בשבועות דף מ"ב ע"ב בד"ה ש"י וכו' וז"ל ונראה דש"ש נמי פטור מפשיעה כדמוכח בפ' החובל גבי ההוא ארנקי דצדקה דאתו לפומפדיתא אפקדה רב יוסף גבי ההוא גברא פשע בי' אתו גנבי וגנבי ובעי למיפטר משום לשמו ולא לחלק לעניים והתם ש"ש הוי לרב יוסף דאמר בסמוך דשומר אבידה הוי ש"ש משום דלא בעי למיתב ריפתא לעניא וכו' אלמא משמע מדברי התוס' ז"ל דהיכא דנעשה ש"ח לעני חל עליו דין שומר שכיר, לרב יוסף כיון דעושה מצוה בשמירתו ומיפטר שפיר למיתב ריפתא לעניא דחשוב שעושה המצוה בכל שו"ש כמבואר אבל בעשיר דההתחייבות לא הוי מצוה לא נקרא דעושה מצוה בשעה שעוסק בשמירתו ואבידה נמי לא נקרא כיון דמחויב מדין פועל ואין לך משומר גדול מזה דהא כשיפשע יהא חייב לשלם. אבל אכתי קשה לכאורה דהיכי דהוי ש"ח בבעלים דפטור מן הפשיעה ואיני מחויב בשמירה ונמצא דהוי אבוד מן הבעלים כיון דאין הבעלים יכולים עתה לשמרו אז יחול עליו דין שומר אבידה כיון שמונח בידו ממון ישראל ואינו תחת שמירת הבעלים כמו לוקח שנמצא מקחו מק"ט הנ"ל ואזי אינו יכול לפטר מטעם שמירה בבעלים דלא הוי פטור אלא על חוב שמירה שבאה מחמת התחייבות וקבלתו