בית רידב"ז עז

דף כ"ה ע"א מרחיקין את החרדל מן הדבורים ואת הדבורים מן החרדל אע"פ שהדבורים ברשותו מ"מ על המזיק להרחיק את עצמו ולא דמי לנפלה לגינה באונס הנ"ל כמובן

ואין להקשות לפי זה הא דאמרינן בדף י"ד ע"א לשיטת רש"י ז"ל בחצר המיוחדת לפירות לאחד מהן ולזה לשוורים דלגבי שן הו"ל חצר הניזק אף דלא פשע בהליכתה במקום זה שהרי יש לו רשות וקנין להכניס שם שורו וא"כ מ"ש מנפלה לגינה הנ"ל דאף שפשע באכילה פטור כיון דלא פשע בכניסתה לחצר הניזק. זה לק"מ דע"כ צ"ל דכיון דעל המזיק להרחיק א"ע אין לו רשות וקנין להכניס את שורו אלא בשמירה שיהא משומר שלא יזיק אבל בלא שמירה דמוכשר להזיק אסור לו להכניס שם שורו דאז הוא מזיק ועל המזיק להרחיק א"ע כדאמרינן בפ' לא יחפור דעל המזיק להרחיק א"ע אף ברשות הלכך קרינן ביה שפיר ושילח וביער דכיון שלא שמרו שלא יזיק פשע בכניסתה בחצר המיוחדת לפירות לאחד מהן דקרינן ביה בשדה אחר אף דיש לו קנין להכניס שם שורו מ"מ על המזיק להרחיק א"ע וכמו דאמרינן בדף מ"ח ע"ב דאם הכניס שורו בחצר בע"הב ברשות דרבי ס"ל כר' טרפון ומשלם הנגיחה נזק שלם מטעם קרן בחצר הניזק אע"פ שלא פשע בכניסתה לחצר הניזק שהרי ברשות הכניס ומ"ש מנפלה לגינה הנ"ל דכיון דלא פשע בכניסתה דפטור על האכילה אלא ע"כ דנקרא ושלח משום דאין לו רשות להכניס שם שורו אלא באופן אם הוא משומר אבל בלא שמירה שהוא מוכשר להזיק אסור להכניס שם שורו והלכך אם לא שמרו נמצא שפשע בכניסתה וקרינן ביה שפיר ושילח וביער

ולפי דברינו מתורץ היטב קושית הרא"ש על רש"י ז"ל בדף כ"ג ע"א בהא דאמרינן זאת אומרת דסתם דלתות חתורות הן אצל כלב ופירש"י ז"ל וז"ל ולא תימא משונה הוא וחצי נזק הוא דמשלם והקשה הרא"ש ז"ל בפירקין סימן ג' דמאי איכפת לן מה דהחתירה הוי שנוי הרי אנו מחייבין אותו אלא בעבור האכילה ואכילה הוי אורחה. אבל לפי דברינו ניחא שפיר דהנה רש"י ז"ל פירש בדף ט"ו ע"א למ"ד פלגה נזקה קנסא משום דבחזקת שימור קיימי שאין רגילין בנגיחה ואין צריכין שמירה מן הדין רק רחמנא הוא דקנסיה הלכך ניחא שפיר דכיון דהחתירה הוא שינוי נמצא דמן הדין אין לחייב בשמירה בדבר זה א"כ נמצא דלא פשע בכניסתה לחצר הניזק ע"י החתירה שהרי אין לו לשמור מדבר זה מן הדין א"כ אין לחייבו על האכילה דאח"כ משום דהוי ממש כנפלה לגינה הנ"ל דכיון דלא פשע בכניסתה לחצר הניזק פטור אף שפשע באכילה ה"נ כיון דמן הדין לא נקרא פושע בכניסה ע"י חתירה פטור אף על האכילה דלא קרינן בי' ושילח וביער דבעינן שיפשע בשילוחה ועיין בדף נ"ה ע"ב דאמרינן דשן ורגל מיעטה התורה בשמירתן יותר מקרן משום דכתיב ושלח עד דעבד כעין ושלח הלכך איני חייב אלא חצי נזק מדין קרן והרא"ש ז"ל צ"ל דס"ל דהא דפטור קרן לאו משום דלא הוי פשיעה כ"כ דאין לו לשמור מדבר זה אלא דס"ל דגז"הכ הוא דפטור משום דמחוסר שינוי שיעשה מזיק ואכתי לא מוכשר להזיק הלכך נקרא שפיר פושע בשילוח וצ"ע

עוד גרגיר אחד

הנה איתא בב"מ דף ל"ט ע"א תנא וכולן שמין להם כאריס אהייא אילימא אשבוין השתא זריז ונשכר הני מאי דאשבח מבעי' וכו' ופירש"י ז"ל השתא זריז ונשכר הוי ויטול הכל עכ"ל ז"ל ומשני הגמ' דמיירי בנטושין וכרשב"ג דאמר נטושין כשבויין כשבוין ולא כשבויין כשבויין דאין מוציאין מידו ולא כשבויין דאילו התם זריז ונשכר הוי ואילו הכא שמין להם כאריס עכ"ל הש"ס ופירש"י ז"ל וז"ל דאילו התם זריז ונשכר הוי דכיון דשמעו בו שמת כי נחת לה אדעתא דכולהו פירי נחת אבל הכא דלא שמעו בו שמת לאו אדעתא דכולהו נחת אלא לטול כאריס בכל שנה והשאר פירות יהיו מונחים עכ"ל רש"י ז"ל ותמוה לי מאד דברי רש"י ז"ל דמאי מהני דעתו מה דנחית אדעתא דכולו פירי להחזיק מטעם זה בממון אחרים כיון דבאמת אין השדה זו שלו אלא