בית רידב"ז עו

קודם שהגיע גוף השור לחלל הבור ועדיין לא הותחל הזיקו דהבל דאכתי איני מונח בתוך ההבל א"כ לדידן דקיי"ל כרבה דבזורק כלי בתר מעיקרא אזלינן א"כ ליכא למימר דיסבור כרב דאמר להבלו ולא לחבטו הרי קודם שהגיע גופו לחלל הבור כבר נעשה מנא תבירה ע"י החבט שכבר הותחל קודם שבא בתוך ההבל א"כ נמצא דההבל עושה מעשה היזק במנא תבירה שנעשה מכבר מנא תבירה ע"י החבט וא"כ אמאי חייב דהא אפי' אם היה בא אחר וקבלו בסייף בידים קודם שנפל לחלל הבור היה נמי פטור משום דמנא תבירה תבר אלא ע"כ דהשתא צ"ל דרב נחמן יסבור כשמואל דחייב בבור משום החבט א"כ פריך הגמ' שכיר דמשום חבט בשית נמי סגיא כיון דמכריסה דתורא לארעא ד' טפחים ומשני מתניתין דאיגנדר לבור והנפילה הותחלה מעת שבא גוף השור לחלל הבור והלכך צריך שיהא עשרה טפחים אף מחמת החבט וא"כ ממילא יכול עכשיו לסבור אפי' כרב שהרי עתה מתחילין בבת אחת הזיקו דהבל והזיקו דחבט דבעת שמתחיל החבט מיד הוא מונח בתוך ההבל דהוי מעשה בגופו כמקום גחלת הנ"ל כדמבואר למעלה כנלענ"ד

עוד נחזור לענינו לתרץ קושיא השניה של הש"ג על הרא"ש ז"ל וקושית המגיד משנה על הרמב"ם ז"ל דמאי מספקא לנו במתגלגל מרשות הרבים לרשות הניזק מ"ש מהתיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד דאזלינן בתר מקום שנעשה בו הנזק דגלי קרא וביער בשדה אחר וה"נ הרי הביעור וההפסד נעשה ברשות הניזק ולדידי קשה יותר דכיון דלא שייך כאן דנעשה מנא תבירה משעת גילגול משום דלא הוי אלא כזורק חץ משום דלא מונח עדיין כח השבירה בהכלי כמו שביארנו למעלה א"כ נהי דעל מעשה הזריקה יש סברא לומר דפטור משום דנעשה במקום פטור מ"מ דל זריקה מהכא ולא גרע מאילו היה חרש שוטה וקטן מגלגל לתוך פיה שעומדת בחצר הניזק מ"מ היה חייב משום מעשה אכילה דכיון דלא שייך כאן מנא תבירה הוי כזורק חץ על הכלי ובא אחר וקדם ושברו דחייב השני וה"נ הרי עשתה מעשה אכילה בדבר שלא נחשב עדיין מנא תבירה

ונלענ"ד לתרץ בעזר הש"ית דהנה איתא לקמן דף נ"ח ע"א גבי נפלה לגינה ונהנית משלמת מה שנהנית אמר רב כהנא לא שנו אלא באותה ערוגה אבל מערוגה לערוגה משלמת מה שהזיקה ור' יוחנן אמר אפילו מערוגה לערוגה ואפילו כל היום כולו עד שתצא ותחזור לדעת וכתב הרא"ש ז"ל וז"ל ומיירי בדאפשר לרועה למיטרח בתרה ולאפוקא וכו' ואפ"ה פטור כיון שהנפילה הייתה באונס לא קרינן ביה ושילח וביער עד דעבד כעין ושילח וביער וכו' ואע"ג דידע דקיימה התם ויכול לאפוקה אפ"ה פטור דבעינן ושילח וביער וליכא וכו עכ"ל עיי"ש הרי חזינן דדינא הוא בשן ורגל דבעינן שיפשע בהליכתה בחצר הניזק לעשות המעשה היזק ואע"פ שפשע בהמעשה נזק לא מהני דבעינן ושילח שיפשע במה שהלכה בחצר הניזק ועי"ז עשתה שם המעשה נזק וא"כ ה"נ בעמדה הבהמה ברשות היחיד וקא מתגלגל מר"הר לר"הי אף דהמעשה אכילה עשתה ברשות הניזק אבל מ"מ כיון דבעינן ושילח שיפשע בהליכתה לחצר הניזק לעשות את המעשה נזק נמצא דהכא ליכא לחייבו בשביל פשיעת הליכתה לחצר הניזק שהרי בזה לא הגיע שום נזק להניזק שהרי בשעה שנכנסה לחצר הניזק לא היה שם הפירות ונמצא דלא הליכתה לחצר הניזק גרם להכשיר שתעשה הנזק וההפסד שהרי הליכתה לחצר הניזק לא גרם את הנזק שהרי כמו כן הייתה יכולה לאכול את הפירות בר"הר ואף שפשע שיש לו לשמור את בהמתו שלא תיכנס במקום שאין לה רשות להלך מ"מ מבעי לן שפיר דאפשר דאין לחייבו בשביל זה על הנזק דבעינן ושילח וביער דע"י פשיעת הליכתה תעשה הביעור בחצר הניזק אבל הכא לא נעשה הביעור ע"י פשיעת הליכתה שהרי כמו כן הייתה יכולה לאכול בר"הר והלכך כיון דאין לחייבו מחמת הליכתה בחצר הניזק על הנזק הוי ממש כמו נפלה לגינה הנ"ל דפטור על האכילה אפילו כל היום כולו אף שיכול לשומרה ולאפוקה שלא תעשה את הנזק ושפיר מספקא להש"ס אי אמרינן דפטור מטעם הנ"ל דלא קרינן ביה ושילח וביער דאין הביעור נעשה ע"י פשיעות השילוח או דילמא דלא בעינן אלא ושילח בעלמא שיפשע בהליכתה בעלמא בחצר הניזק מקום שנעשה בו הנזק שיש לו לשמור שלא תהלך מקום שאין לו רשות להלך וגז"הכ הוא דאיני חייב בשן אלא באופן זה אבל בהתיזה בר"הר והזיקה בר"הי ע"כ צ"ל דקרינן ביה ושלח וביער שיש לו לשמור את שורו שלא תלך במקום שתעשה ביעור בשדה אחר כיון דע"י הליכתה במקום הזה מגיע היזק בחצר הניזק ע"י התזת צרורותו כמו דאמרינן בב"ק