בית רידב"ז עה

כיון דבהבל ל"א בתר מעיקרא כמו שביארנו ובחבט שייך בתר מעיקרא נמצא שההבל עושה מעשה היזק במנא תבירה

ונלענ"ד לתרץ קושיא הזאת ומתחילה נקדים מה דלכאורה קשה לי שתי קושיות עצומות דהנה איתא בדף נ"ג ע"א שור שדחף את חברו לבור פלוגתא דר' נתן ורבנן דלרבנן בעל השור משלם ובעל הבור פטור ולר' נתן בעל השור משלם מחצה ובעל הבור משלם מחצה ומשמע דדין זה שייך אף בבור שיש בו הבל ואין בו חבט כגון בספוגין של צמר וע"כ דהא דחייב משום מעשה הדחיפה אף שאין ההיזק מחמת הנפילה אלא שההבל מזיקה ואם כן ע"כ דאינו חייב אלא משום דינא דכפתו והביאו במקום שסוף חמה או צינה לבוא דהיינו מקרב דבר אצ' האש דחייב משום חצו לפי מאי דקיי"ל אשו משום חצו וא"כ איני אלא צרורות דכהאי גוונא לא שייך בתר מעיקרא אפילו לרבה כמו שביארנו למעלה וא"כ לא לחייב בעל השור לרבנן אלא חצי נזק ולר' נתן לא לחייב בעל השור אלא רביעי נזק כיון דאית ליה שותף ולרבא דס"ל דבתר תבר מנא אזלינן אפי' בזורק כלי קשה אפילו אם נוקמה דמיירי בבור חבט דזורק כלי איני אלא צרורות אליבא דידיה ועוד קשה דאמאי מחייב רבא בדף נ"ג ע"ב כופר על מיתת אדם בשור שדחף אדם בבור הא הוא ס"ל דבתר תבר מנא אזלינן ואיני אלא צרורות ובמעשה צרורות ליכא חיוב כופר כדאמרינן בדף כ"ה עמוד ב'

אלא נלענ"ד דמיירי שפיר בבור הבל והכא כיון שדחף את השור או האדם בבור נמצא דעד שבא לתוך חלל הבור הוי גופו ממש ולא מעשה צרורות משום דקאזיל מיניה כדאמרינן בדף י"ח ע"א גבי דלי עיי"ש ואח"כ כשבא לתוך חלל הבור מיד מונח כל גופו בתוך ההבל נמצא דהוי כאילו הי' מניחו ממש בחזק האש דמיד התחיל בו ההיזק ולא חשוב בו צרורות אלא גופו ממש כדאמרינן בדף כ"ב ע"א גבי הכלב שנטל חררא דעל מקום גחלת חייב נ"ש דלא חשוב צרורות אלא גופו וכן במסכסכת לא חשוב צרורות אע"פ שמחוסר שהגחלת יעשה הבערה שהרי אם יסלק תיכף את הגחלת לא יוזק כלום כדמשמע בדף כ"ז ע"א ונמצא שהגחלת עושה את ההיזק בזה שמונח עליו כל שעה ושעה מכל מקום כיון דבידים הניח את הגחלת ומיד הותחל ההיזק נקרא גופו ולא צרורות דהוי כמו היצית בגופו ממש שם דף כ"ב ע"ב וא"כ ה"נ כיון דבידים הניחה את הבהמה ע"י דחיפתה מיניה בתוך הבל הבור דהוי כמו הבל האש ומיד הותחל בו הנזק נמצא דהוי כל גופו כמו מקום גחלת וכמו מסכסכת הנ"ל דלא חשוב צרורות אלא כמו היצית בגופו ממש ובזה וודאי אזלינן בתר מעיקרא דלא הוי כחו אלא מעשה היזק בגופו ממש וזה ברור לענ"ד והלכך ניחא שפיר קושיתינו הנ"ל דמש"ה מחייב רב בבור על הבל אף בבור שיש בו חבט משום דמיד שדחפו לתוך הבור מיניה מיניה והותחל ליפול בתוך חלל הבור מיד מונח כל גופו בתוך הבל הבור דהוי כולו כמקום גחלת ובזה וודאי שייך בתר מעיקרא משום דחשוב כהצית בגופו ממש ואף שנגמר ההיזק אח"כ מ"מ חשבינן כאילו כבר נעשה בו כל הנזק כדאמרינן בדף ל"ד ע"א כחשה כשעת העמדה בדין משום דקרנה דתורך קבירה ביה ואי נימא דאף בכי האי גוונא ס"ל לרבא דלא אזלינן בתר מעיקרא א"כ לא חשוב כחו והוי צרורות ולא לשלם על הכחש אלא חצי נזק וה"נ הרי חשוב כאילו כבר היצית בגופו כמבואר והלכך ניחא שפיר דנמצא דמעשה החבט ומעשה ההבל באין כאחד והלכך חייב אף על מעשה החבט משום דההבל הוסיף היזק ונעשה בעלים אף על החבט כמו שביארנו למעלה ודו"ק כי נכון הוא לענ"ד

ולפי דברינו מתורץ היטב מה שיש לדקדק בדף נ"א ע"א דפריך הגמ' לרב נחמן דאמר דד' טפחים דמכריסיה דתורא לארעא אהני לחבטה אלא מתניתין דקתני מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים בשיתא נמי סגיא ומשני אמרי דאיגנדר לבור ויש לדקדק דהא מעיקרא פריך הש"ס לרב נחמן דאמר דיש חבטה בפחות מעשרה ומתניתין דקתני דפחות מעשרה פטור לאו משום דלית ביה חבטה ומשני לא משום דלית בה הבלה וע"כ דניחא להו דרב נחמן יסבור כרב דאמר להבלו ולא לחבטו א"כ מאי פריך אח"כ הגמ' נהי דמכריסיה דתורא לארעא ד' טפחים מ"מ לית בו הבל של י' טפחים והראני בס' ים התלמוד שעמד בזה והניח בצע"י

ולפי דברינו מתורץ היטב דהשתא דמסיק הגמרא דהד' טפחים דמכריסיה דתורא לארעא אהני לחבט א"כ נמצא דהזיקה דחבט מתחלת