בית רידב"ז עג

אינו עושה הוא בעצמו אלא שגם הכלב משסה בעצמו ונכעס מדעת עצמו הוי כמו המבעית את חברו הנ"ל א"כ הוי כמו ליבה ולבתו הרוח דלא קרינן בי' המבעיר את הבעירה אף דהוי רוח מצויה וברי הזיקו ודו"ק

הלכך ניחא שפיר דברי רש"י והרא"ש ז"ל דלגבי כלב דנטל חררא והלך לגדיש דעלמא ואכלה שם את החררה אין לחשוב מעשה לקיחה זו מעשה ביעור ומעשה היזק כמו כפתו והביאו במקום שסוף ארי לבוא הנ"ל דכיון דבשעת נטילה לא נטל עדיין ע"מ לאכול לאלתר אלא לאכול לאחר שיצא מן החצר הרי חזינן שירא לאכול במקום שנטל את הכיכר שכן דרך כלב שירא לאכול במקום שנטל את האוכל והוי כמו טרפה להניח בדף ט"ז ע"ב א"כ נמצא דאכתי לא הוי עדיין מזיק על הככר כיון דמחוסר בדעתו שיאכלנה כמו דמחוסר שיסוי ולא הוי עדיין אש אלא דהוי כרוח מצויה שילך למקום שיעשה שם מזיק שיוכל לאכול את הכיכר ויאכלנה והוי כמו מחוסר ליבוי והבערה שיעשה מזיק ועיי' בדף נ"ט ע"א דבתוס' דלבתו הרוח פטור אף ברוח מצויה ואפי' החולקים על הר"י ז"ל היינו דווקא בגחלת אבל בעצים בוודאי פטור אם יעשה אש ע"י רוח מצויה דיבעיר את העצים ויש לי ע"ז ראיות ברורות אך אין כאן מקום להאריך הלכך לא נקרא בשעת נטילה מעשה הזמנת היזק כמו אש ומעשה חץ חציו ולא דמי לכפתו והביאו במקום שסוף חמה או צינה לבוא כיון דכ"ז שהוא ברשות הניזק איני מוכשר עדיין להזיק ולאכול מפני שירא לאכול שם אך כשיצא מן הגדיש שנטל אז הוא מוכשר להזיק ונקרא דעשה מעשה חץ כמו כפתו והביאי במקום דסוף ארי לבוא משום דהתם הוא מוכשר להזיק ונעשה אש ונעשה ארי אבל מעיקרא ליכא עדיין הזמנת והכשר הנזק והלכך ליכא מעשה ביעור בשדה אחר אפי' מעשה חץ לא נקרא עדיין דעדיין לא הוכשר הנזק אבל במתגלגל מר"הי לר"הר דהתם הוא מגלגל ע"מ לאכול לאלתר א"כ נמצא דהוי ממש כמו כפתו והביאו במקום שסוף ארי לבוא ונקרא שפיר מעשה חץ מה שעשה שיוזק ברוח מצויה אח"כ ונקרא שכבר הוכשר הנזק בזה מבעיא לנו שפיר אם קרינן ביה וביער בשדה אחר משום דעכ"פ נקרא מעשה היזק ומעשה ביעור וממילא חייב בשביל זה על ההפסד ומעשה אכילה כיון דאיכא כאן פשיעה במעשה ביעור בשדה אחר דבזה הזמין והכשיר שיוגמר ההיזק אח"כ או דהקפידה התורה על גמר ההפסד ומעשה אכילה שיהא בחצר הניזק והא דאמרינן בדף כ"ג ע"ב הנ"ל ואי אמרת פי פרה כחצר המזיק דמי שן דחייב רחמנא היכי משכחת לה אף דהתם הוי ממש כמתגלגל שהרי לקחה וזרקה לתוך פיה ע"כ צ"ל דס"ל לרש"י והרא"ש ז"ל דקושיא זאת היינו באת"ל דבעיא דר' זירא דמבעיא ליה אם מתגלגל פטור א"כ אי נימא דפי פרה כחצר המזיק דמי שן דחייב רחמנא היכי משכחת לה כנלענ"ד בפשטות הבנת שיטת רש"י והרא"ש ז"ל

אמנם לפי דברינו שביארנו למעלה דהיכי דבהזריקה לא מונח כח השבירה לא אזלינן בתר מעיקרא אפי' דזורק כלי קשה לי קושיא עצומה דהנה איתא בדף נ' ע"ב אמר רב בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו דקרקע עולם הזיקתו וכו' וקשה לי לפי דברינו דבחבט שייך בתר מעיקרא שההיזק נעשה ע"י הנפילה ובהבל לא שייך בתר מעיקרא שאין ההיזק נעשה על ידי הנפילה אלא שהנפילה עשתה דההבל יזיקה והוי כמו זורק לתוך פיה כדביארנו א"כ קשה דהיכי משכחת לה שיחייב רב בבור דיש בו הבל וחבט דהא מיד שהותחל בה הנפילה לתוך הבור כבר נעשה מנא תבירא ע"י החבט דאזלינן ביה בתר מעיקרא ועל החבט הוא פטור מטעם דקרקע עולם הזיקתו ונמצא דההבל עושה מעשה היזק אח"כ במנא תבירה והוי ממש כמו דאילו הקרקע עולם עשה מעשה בהבהמה כמו זורק כלי מראש הגג ובא הבלו וקדם ושברו דאמרינן בי' מנא תבירה תבר דפטור השני וה"נ כבר נעשה מנא תבירה ע"י מעשה נפילה להחבט קודם דנעשה בה מעשה היזק דההבל. ואין להקשות בלאו הכי אמאי מחייב רב נזק שלם בבור שיש בו הבל וחבט הרי החבט נמי עושה מעשה היזק והו"ל כשני שוורים של שנים שהזיקו דאפילו אי אמרינן דהאי כולה הזיקה עבד מ"מ אליבא דרבנן דר' נתן דאמרי כי ליכא לאישתלומי מהאי לא משתלם מהאי לא לחייב הכורה דעשה את ההבל אלא שהרי חבטא דקרקע עולם נמי עושה מעשה היזק ונמצא דיש לו שותף בהנזק וכי ליכא לאשתלומי מהאי לא משתלם מהאי. ועיין עוד בדברי רש"י ז"ל דף נ' ע"ב ד"ה מאי בינייהו וז"ל מידי היכי דמת בו בין לרב ובין לשמואל חייב דאפילו נבקעת כריסו ונשבר מפרקתו איכא למימר דהבלה נמי קטלתו ואפילו נשברה רגלו וכיחש איכא למימר מחמת הבל הבור חלה