בית רידב"ז עא

דהיינו הזמנת ההיזק א"כ אמאי חייב בהתיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד הא המעשה היזק שמחויב בשביל זה הרי עשה בר"ה וליכא מעשה ביעור בשדה אחר שהרי איני חייב בשביל מעשה שעושה החץ ברשות הניזק אלא בשביל הזריקה והזריקה עשה ברשות הרבים דהיא המעשה חיוב וע"ז מתרץ הרא"ש ז"ל דגזה"כ הוא דלא אזלינן בתר המקום שעשה בו המעשה היזק שמתחייב בעבורו ולא בעינן אלא שההפסד יהא נעשה ברשות הניזק דגלי קרא וביער בשדה אחר דהוא לשון הפסד וקילקול ופשוט הוא כפשוטו לעניית דעתי

אבל לפי דברינו שביארנו דעל כרחך זריקת אוכלין לתוך פיה לכאורה לא הוי אלא כזורק חץ משום דמחוסר עדיין כח המעשה היזק של השניים כמבואר למעלה קשה להבין דברי התוספות בדף כ"ג הנ"ל דכתבו דמשאר בבי דמתניתין לא מצי למפשט משום דס"ד באם לקחה הבהמה פירות בחצר הניזק ואכלה בר"הר דחייב דמחייבינן בלקיחה לחודה וקשה דכיון דהלקיחה אינו אלא כזורק חץ דלא עשתה מעשה בידים אלא קירבה אל החץ או אצל האש ולא עשתה אלא שברוח מצויה יזיקה האש או הארי כמו כפתו במקום שסוף חמה וכו' כנ"ל א"כ נמצא דהמעשה לקיחה לא הוי אלא צרורות בעלמא דהא אם הי' בא אחר וקדם ושברו הי' חייב השני וא"כ אמאי חייב נזק שלם דהא בשביל מעשה לקיחה אין לחייבו אלא חצי נזק מטעם צרורות ועל מעשה האכילה אין לחייבו משום דהוי שן ברשות הרבים

ועוד יש להקשות לכאורה דכיון דאיני אלא צרורות כמו שביארנו אפילו חצי נזק אין לחייבו כמו שכתב הרא"ש ז"ל הנ"ל גבי התיזה ברשות הרבים והזיקה בר"הי דגלי קרא וביער בשדה אחר דאזלינן בתר מקום שנעשה בו הנזק וה"נ הכא הוי כמו התיזה ברשות הניזק והזיקה ברשות הרבים דההיזק נעשה ברשות המזיק או ברשות הרבים דהי' לו לפטור אף דנעשה מעשה היזק בר"הי דהיינו עשיית החץ ודו"ק

אלא ע"כ צ"ל דאין כוונת התוס' שיתחייב על מעשה לקיחה בלבד ועל מעשה אכילה יפטור מטעם שן בר"הר אלא דס"ל להתוס' דבאמת חייב ג"כ על עצם האכילה דכיון דאיני פטור אלא מטעם שן בר"הר דגז"הכ הוא דבעינן וביער בשדה אחר ובעינן שיעשה בהמתו מעשה ביעור בשדה אחר הלכך נקרא ביעור בשדה אחר באחד משני אלה אופנים או שיעשה ההפסד בר"הנ אף דמעשה חיוב בר"הר כמו התיזה בר"הר והזיקה בר"הי הנ"ל דקרינן בי' וביער בש"א כמו שכתב הרא"ש ז"ל הנ"ל או שיהא פושע במעשה היזק בפירות דמונחים בר"הנ אף דההפסד נגמר בר"הר או בחצר המזיק דלא בעינן אלא שיפשע בפירות דמונחין בר"הנ או בההפסד דפשע בבהמתו שיגיע הפסד על ידה בחצר הניזק כמו התיזה ברשות הרבים כנ"ל או שיפשע בבהמתו שתעשה מעשה היזק בפירות המונחין בחצר הניזק דאין לו רשות להוליך שם בהמתו והלכך כיון דביארנו דעכ"פ לקיח' וזריק' לתוך פי' חשוב מעשה היזק דעשה בפירות מעשה שיוזקו בר"מצ כמו כפתו והביאו במקום דסוף ארי לבא כמבואר למעלה לפיכך קרינן בי' שפיר וביער בש"א וממילא חייב בשביל עצם אכילה כיון דקרינן בי' וביער בש"א דפשע במעשה ביעור בש"א דעי"ז נגמר ההיזק וההפסד אח"כ ואף דמעשה לקיח' לא חשוב אלא כמעשה צרורות מ"מ מעשה היזק ומעשה ביעור נקרא דהא מסקינן דכחו כגופו דמי רק ה"למ מסיני דאיני חייב בשביל מעשה ביעור זה אלא חצי נזק אבל עכ"פ מעשה ביעור בש"א נקרא וממילא אנו מחייבין אותו בשביל עצם מעשה אכילה כיון דקרינן בי' וביער בש"א דהרי פשע במעשה ביעור בש"א ועי"ז נגמר ההפסד אח"כ וקאמר תפשוט מסוגיא דשמעתין מדפטרינן בעל הכלב אם אכל בגדיש דעלמא, אלמא דלא מחייבינן במעשה ביעור של לקיחה לחוד ובעינן דיהא גמר ההפסד והנזק ברשותו דניזק ואז קרינן וביער בש"א ואם כן ע"כ צ"ל לפ"ז דפי פרה כחצר הניזק דמי דאל"כ פטור שן כיון דגמר ההפסד דהיינו אכילה נעשה במקום פטור וז"פ וברור

והשתא נחזור לעינינינו לתרץ קושית הש"ג ז"ל על הרא"ש ז"ל וקושית התוספות על רש"י ז"ל דמאי מיבעיא לן במתגלגל מר"הי לר"הר הא פסקינן לעיל כרבה דבתר מעיקרא אזלינן וזה לא קשה מידי לענ"ד דהא בהדיא אמרינן הכא דאי פי"פ כחצר דמזיק דמי דפטור אף דהלקיחה הי' בחצר דניזק וע"כ צ"ל כמו שביארנו לעיל דלא דמי לזורק כלי מראש גג דנחשב מנא תביר' משום דהתם השבירה בא מכח הזריקה לפיכך נקרא דכבר נעשה מעשה דחץ בכלי אבל הכא אינו אלא כמו כפתו והביאו במקום שסוף ארי