בית רידב"ז ע

מעשה שישתבר שהכלי נשתבר אח"כ מאיליו דינא הוא דנחשב בזה חסרון בעצם הכלי דהוי כמנא תבירה אבל בזורק חץ איני מונח עדיין שום מעשה בעצם הכלי ושום חסרון שמחוסר עדיין שהחץ יעשה מעשה בהכלי והלכך לא נקרא עדיין חסרון בגוף הכלי והוי כמו דאמרינן בסנהדרין דף ע"ח ע"א דההורג את הטריפה פטור משום דנחשב גברא קטילה וההורג את הגוסס חייב אף שגוסס קרוב למות בודאי טפי מידי טריפה מ"מ גוסס חייב וטריפה פטור וכתב שם רש"י ז"ל דההורג את הטריפה פטור משום דניכר בגופו חתיכת סימני חיותו כגברא קטילה חשיב ליה אלמא חזינן דהילכך פטור בטריפה משום דכבר נעשה בו המעשה מיתה שנעשה חסרון בגופו שבזה הוא בר מיתה הלכך חשוב גברא קטילה אף שיכול לחיות עדיין י"ב חודש אבל בגוסס לא נעשה עדיין בגופו מעשה מיתה אף שעומד ע"ז שבודאי יעשה מעשה וימות מיד מ"מ ליכא עדיין חסרון בגוף האדם אלא שאין לו לחיות עוד אלא שעה אחת הלכך ה"נ בזורק כלי נעשה כבר המעשה היזק בגוף הכלי דהכלי יש לה חסרון כזה שצריכה להשתבר ואינו מחוסר בה עוד מעשה היזק והלכך חשיב מנא תבירה כמו דטריפה חשיב גברא קטלה אבל בזורק חץ דלא נעשה עדיין מעשה היזק וקילקול בגוף הכלי אלא שעומדת לזה שהחץ יעשה בה מעשה היזק לא נקרא עדיין חסרון בגוף הכלי שיחשב כמנא תבירה כמו דגוסס לא נקרא גברא קטילה משום דליכא עדיין מעשה חתיכת סמני חיותו אלא שעומד ע"ז שיעשה בו מעשה מיתה אח"כ אבל זה דווקא אי נימא דבתר מעיקרא אזלינן פירש דהא דחייב על זריקת חץ דהיינו כחו אף דאינו עושה מעשה בעצם דבר הניזוק אלא לא עשה אלא הזמנה בעלמא שיותזק ממון חברו אי אמרינן דחייב בשביל תחילת זריקת החץ והכשרת הנזק דאמרינן דהזמנה מילתא היא והזמנה חשוב מעשה היזק בנזקין שמחויב בעבור הזמנתו בלבד בנזקין אזי שייך לחלק בין זורק כלי לזורק חץ דכיון דהזמנה מילתא היא דחשוב מעשה בנזקין ממילא כיון דזרק הכלי ועשה מעשה הזמנה והכשר בגוף הכלי ממילא נקרא דכבר נעשה מעשה היזק בגוף הכלי שיהא הכלי כלי כזה שמונח בה כח שבירה והוי שפיר כטריפה דנקרא גברא קטילא כיון דכבר נעשה חתיכת סמני חיותו אבל אי נימא דבתר תבר מנא אזלינן פירש דהא דחייב בזריקת חץ דהזריקה לא הוי אלא הזמנה והכשר בעלמא ולאו מילתא היא ולא חשוב מעשה היזק בנזקין ואיני חייב אלא בשביל עצם המעשה השבירה שעושה החץ אח"כ אלא שהזריקה עושה אותו לבר חיובא שיתחייב על המעשה שעושה החץ כמו גופו כמו גבי אש דמעשה ההבערה עושה אותו לבר חיובא על המעשה שעושה האש אח"כ א"כ לא שייך לומר דבזה שזרק הכלי מראש הגג שיחשב בזה הכלי מנא תבירה כמו טריפה גברה קטילה כיון דלא עשה עדיין שום מעשה היזק וקילקול בגוף הכלי אלא הזמנה בעלמא והזמנה הרי לא חשבינן מעשה היזק אי נימא דבתר תבר מנא אזלינן הלכך לא חשיב עדיין מנא תבירה כיון דלא מונח בה עדיין שום מעשה וקילקול אלא הזמנה ולא הוי כטריפה דנעשה בו מעשה חתיכת סימני חיות וגם הפקר לא חשוב מה שעומדת לאיבוד כמו שביארנו למעלה דע"כ דסבירא ליה להתוס' והרא"ש ז"ל דמיירי דיכול להציל ע"י הדחק על ידי כרים וכסתות או באופן אחר ודו"ק ופשוט וברור הוא לעניות דעתי

והשתא מובן היטב דברי הרא"ש ז"ל הנ"ל מה דהקשה גבי התיזה בר"הר והזיקה ברשות היחיד מהא דאסקינא לעיל כרבה דבתר מעיקרא אזלינן דהנה לכאורה צריכין להבין דברי הרא"ש ז"ל דמאי תלוי הפטור דר"הר בהתיזה בר"הר והזיקה בר"הי בזה אי נימא דבתר מעיקרא אזלינן ונחשב מיד כמנא תבירה או אי נימא דבתר תבר מנא אזלינן ולא נחשב מיד כמנא תבירה הא כיון דהכלי מונחת ברשות הניזק נמצא דאף אם נימא דבתר מעיקרא אזלינן ונעשה מיד מנא תבירה סוף סוף לא נעשה מנא תבירה אלא ברשות הניזק אלא שבמעשה הזריקה שעשה ברשות הרבים עשה נזק ברשות היחיד וה"נ אי בתר תבר מנא אזלינן נמצא שבהמעשה שעשה ברשות הרבים עשה שאח"כ יעשה מנא תבירה אבל לפי דברינו ניחא שפיר דכיון דספיקו של הש"ס דבתר מעיקרא אזלינן הוא אם הוא חייב על תחילת זריקת החץ דהזמנה והכנה נקרא מעשה בנזקין אבל אינו חייב על המעשה דאח"כ דהיינו עצם המעשה שבירה שעושה החץ משום דאז איני עושה כלום ואז הוא אנוס כמו שכתב הנמו"י ז"ל לענין נר שבת או דאמרינן דבתר תבר מנא אזלינן וחיוב על עצם המעשה שבירה שהחץ עושה רק הזריקה ועשיית החץ עושה אותו לבר חיובא שיתחייב על מעשה השבירה שיעשה החץ אח"כ על ידו ודינא הוא דדמי כמו שהוא המזיק כיון דעשה מתחילה שהחץ יעשה מעשה מאיליו הלכך אי נימא דבתר מעיקרא אזלינן ואיני חייב בשביל המעשה השבירה שעושה החץ אח"כ אלא בשביל תחילת הזריקה