בית רידב"ז סז

דחפו והבור לא עשה שום מעשה מכל מקום כיון דע"י הבור איתזיק ע"י דחיפת השור נקרא שגם הבור עשה מעשה הזיק וכן אמרינן בדף כ"ב ע"א דאם הניח חנוני נרו מבחוץ חנווני חייב אף דהגמל מסכסכת כל הבירה כולו וחשוב גופו מכ"מ כיון דסוף סוף נעשה ההזיק גם על ידי אשו של החנוני שבאשו מסכסך הגמל גם החנווני חייב וכן משמע בדברי התוס' דף ו' ע"א ד"ה לאתויי בור המתגלגל באם הדליק אש ובא אדם שלא בכונה או חרש"וק ושרף טלית חבירו באשו דחייב בעל האש כיון דההזיק נעשה ג"כ ע"י האש או ע"י הבור ודחיפת החרש הוי כרוח מצויה וא"כ ה"נ אף שהחרש נתן לתוך פיה כיון דההזיק של המעשה נתינה והלקיחה נעשה ג"כ ע"י הפי פרה חשיב שפי פרתו ג"כ עושה מעשה היזק כמו שור שדחף לבור הנ"ל וא"כ הוי כשנים שהזיקו וכיון דהחרש לאו בר תשלומין הוא כי ליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי כר' נתן לחייב בשביל העצם מעשה לקיחה כמבואר רק מה שכתבו התוס' דבשביל שלא הייתה יכולה ליקח בעצמה דכטור בשביל הלקיחה כיון דנעשה ע"י החרש ע"כ צ"ל דס"ל דהוי כרוח שאינה מצויה שיהא שם חרש ליתן לתוך פיה והלכך פטור על המעשה לקיחה של הבהמה מה שבא לתוך פיה ע"י סיוע החרש משום דהוי אונס דלא הו"ל לאסוקי אדעתיה על מעשה הזיק זה של המעשה לקיחה כיון שאינה יכולה לעשות מעשה זו אלא ע"י רוח שאינה מצויה דנתינת חרש"וק והלכך כיון דאין הפטור אלא בשביל שאנוס בהלקיחה דלא הו"ל לאפוקי אדעתיה מובן היטב דברי תלמידי הר"י ז"ל דאם הייתה יכולה ליקח בעצמה היה חייב בשביל המעשה הזיק של הלקיחה שנעשה ע"י פי פרתו בסיוע החרש מטעם תחילתו בפשיעה וסופו באונס. אבל זה דווקא אי אמרינן פי פרה כחצר המזיק דמי דאז איני יכול לחייבו בשביל עצם האכילה אבל אי אמרינן דפי פרה כחצר הניזק דמי דאז יכולין לחייבו בשביל עצם מעשה אכילה אף שנתן אחר לתוך פיה כדאבאר בזה לקמן בדברינו אזי אין להקשות דאמאי חייב כיון שאינה יכולה ליקח בעצמה הוי תחילתו וסופו באונס דהנה אמרינן לקמן דף נ"ב ע"א איבעי להו כסהו כסוי שיכולה לעמוד בפני שוורים ואינה יכולה לעמוד בפני גמלים ואתו גמלים וארעוה ואתו שוורים ונפלי ביה וכתבו התוס' שם וז"ל פירש הקונטרס דאי נפלו ביה גמלים לא מיבעי לן דחייב דהא לגבי גמלים פושע הוא וכן משמע הלשון ויש ליתן טעם בדבר דאפי' לא שכיחי גמלים כלל יש לחוש שמא יבואו גמלים ויפלו אבל אין לחוש שירעו גמלים ויפלו אח"כ שוורים עכ"ל הרי מוכרח מכאן דהיכי דהוי רשא"מ שיבוא כאן דבר הנזיק לא מיפטר מטעם רשא"מ כיון שאיני מחוסר רושא"מ שיוכל המזיק לעשות מעשה הזיק הלכך נקרא מזיק רק מחוסר רושא"מ שיהא לו מה להזיק הלכך נקרא הכשרתי את נזקו וחייב בנזקין הלכך חייב אף על הגמלים אף דהוי כמו רוח שאיני מצויה שיבואו גמלים ויפלו אבל לענין נפילת שוורים מחוסר רשא"מ שיהא מזיק ושיוכל לעשות מעשה הזיק בשוורים כיון דכ"ז דלא אתו גמלים וארעוה לא הוי בור לענין שוורים כיון דהוי כיסוי לגבייהו ולא איתרע הכיסוי אלא ע"י מעשה הגמלים וכיון דביאת גמלים הוי כרשא"מ נמצא דלא הוי עדיין מזיק לענין שוורים והוי שמירה וכיסוי לענין שוורים הלכך ניחא שפיר דאי נימא פי פרה כחצר הנזיק דמי נמצא דיכולין לחייבו בשביל עצם מעשה האכילה אין לפוטרו בזה דהוי כרוח שאיני מצויה שיפול לתוך פיה כיכר של חברו ע"י מעשה החרש כיון דאיני מחוסר רוח שאיני מצויה שתוכל לעשות המעשה הזיק אלא דהוי כמו רשא"מ שיבוא לתוך פיה ממון חברו איהא לה מה להזיק הלכך חייב כיון דסוף סוף לא שמר שורו המזיק כמו דמחייבינן בגמלים הנ"ל אף דהוי רשא"מ שיבאו גמלים ויפלו לתוך בורו וה"נ חייב אף דהוי רשא"מ שיפול כיכר לתוך פיה ותאכלנו אבל אם באנו לחייבו בשביל עצם מעשה הלקיחה מה שנפל לתוך פיה ולא בשביל האכילה משום דפי פרה כחצר המזיק דמי א"כ כיון דהוי רשא"מ שיפול הכיכר לתוך פיה כיון שאינה יכולה ליקח בעצמה והנפילה לתוך פיה ע"י חרש ש"וק הוי כרשא"מ נמצא דמחוסר רשא"מ שתוכל לעשות מעשה הזיק ושתהא מזיק על הכיכר וא"כ הוי ממש כמו שוורים הנ"ל דמחוסר רשא"מ שיפלו ע"י שיבאו גמלים ברוח שאיני מצויה וירעו הכיסוי שיוכלו השוורים ליפול אחרי כך דפטור כיון דע"י רוח שאינו מצויה נעשה מזיק ובור על השוורים וזה פשוט כפשוטו לענ"ד

אבל אכתי קשה בדברי התוס' הנ"ל דהנה לכאורה יש להקשות קושיא עצומה בהא דאמרינן בע"ב ואי אמרת כחצר המזיק דמי שן דחייב רחמנא היכי משכחת לה ופירשו התוספות כיון דמסוגיא דשמעתין מוכרח דבעינן גם אכילה