בית רידב"ז סו

בו הנזק וא"כ אי מיירי מרשות היחיד לרשות הרבים הוי כרבה ואי מרשות הרבים לרשות היחיד הוי כהתיזה ועוד הקשה מדלקמן דאכלה היכי אילימא דאכלה בגדיש דעלמא הא בעינן ובער בשדה אחר וליכא עיי"ש בדף כ"ג ע"א וכתב שם הרא"ש ז"ל בעצמו וז"ל מהכא שמעינן דאע"ג דנטלת הבהמה בחצר הניזק בעינן שתהא גם האכילה בחצר הנזיק וא"כ אמאי כתב במתגלגל מרשות היחיד לרשות הרבים דסלקה בתיקו וזה הקושיא ג"כ הקשה התוס' על פי' רש"י ז"ל וא"כ אמאי הביא פירש רש"י ז"ל. והנה הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה"ל נזקי ממון כתב כפירש רש"י ז"ל בלשון שני דהיינו מתגלגל מרשות הרבים לרשות היחיד ועיי"ש במגיד משנה ז"ל שהרגיש בקושית התוס' וחילק בין היכא דהוי קולא למזיק בין היכא דהוי חומרא למזיק עיי"ש ותירץ זה לא הבנתי והיא דתוק לענ"ד ועוד הקשה דפ"פ ו' מנזקי ממון כתב דהתיזא ברשות הרבים והזיקה בר"הי דחייב אלמא דאזלינן בתר מקום שנעשה בו הנזק משום דכתיב ובער בשדה אחר כדברי הרא"ש ז"ל והכא פסק דמתגלגל מרשות הרבים לרשות היחיד דסלקה בתיקו אף דהנזק נעשה בר"הי עיי"ש מה שהאריך בזה בפילפולה

ונלענ"ד לתרץ דברי רש"י ז"ל ודברי הרא"ש והרמב"ם ז"ל בעזר השי"ת ומתחילה נקדים מה דכתבו התוספות בדף כ"ג עמוד א' דבור המתחיל תפשוט דפי פרה כחצר הניזק דמי שהקשו וז"ל תימא דאמאי לא פשיט משאר בבי דמתנייתן דתנן השן מועדת לאכול את הראוי לה ומההיא דאכלה מצידי הרחבה ומתוך החנות וכו' ותירצו ז"ל ונראה לר"י דאכל הני דמתניתין לא מצי למפשט ולא מההיא דנטל חררא משום דס"ד דאם לקחה הבהמה פירות בחצר הניזק ואכלה בר"הר או בחצר המזיק חייב דמחייבינן בלקיחה לחודא וכן הסברא נוטה דכיון דפשע בלקיחה מה לנו באכילה והא דממעטינן משדה אחר ר"הר היינו לקיחה וקמבעי ליה כגון אם הושיט פירות בפי פרה של חרש שוט"וק וכותי דלאו בני תשלומין נינהו וכגון שהבהמה לא היתה יכולה ליקח אם לא שהושיט לה ואי כחצר הנזיק דמי חייב בעל הפרה ואי כחצר המזיק דמי פטור כיון שנתנו אחר לתוך פיה וכו' עיי"ש

והנה בש"מ הקשו על דברי התוס' מה שפירשו וכגון שהבהמה לא הייתה יכולה ליקח אם לא שהושיט לה דמשמע דפשיטא להו דאם היתא יכולה ליקח בעצמה הייתה הבהמה חייבת הא כיון דאין אנו יכולין לחייבו אלא בשביל הלקיחה ולא בשביל האכילה א"כ מאי מהני מה שהייתה יכולה ליקח בעצמה כיון דסוף סוף ליכא מעשה לקיחה שהי' החרש שוט"וק נתן לתוך פיהו ותירצו בשם תלמידי האר"י ז"ל דאם הייתה הבהמה יכולה ליקח בעצמו הייתה הבהמה חייבת אף שהחרש נתן לתוך פיה מטעם תחילתו בפשיעה וסופו באונס ע"כ. ובעניי לא הבנתי תירוצו דמה שייך כאן תחילתו בפשיעה כיון דפי פרה כחצר המזיק דמי ונמצא דהאכילה היא כחצר המזיק וגם מעשה לקיחה לא עשתה סוף סוף כיון דהחרש נתן לתוך פיה וא"כ מה שייך לומר שיתחייב בשביל האכילה בזה שפשע מתחילה לענין לקיחה כיון דסוף היא שן ברשות המזיק והרי כתבו התוספות בדף כ"ב ע"א דלא שייך תחילתו בפשיעה לענין זה דא"כ שור המועד לחייב נ"ש ברשות הרבים אף על מעשה שן ורגל משום דהוי תחילתו בפשיעה לענין רגל וסופו באונס לענין שן אלא ע"כ דגז"הכ היא דאפי' פושע גמור בשן ברשות הרבים פטור ועיי"ש בתוס' הנ"ל

ועוד צריכין להבין דברי התוס' דכיון דחשוב אונס מה שהחרש שוטה נתן לתוך פיה כיון דליכא תחילתו בפשיעה כיון שלא הייתה יכולה ליקח בעצמה ועל נתינת חרש לא הו"ל לאסוקי אדעתיה א"כ אמאי חייב על האכילה אי אמרינן דפי פרה כחצר הניזק דמי כיון דאנוס הוא נהוי תחילתו וסופו באונס

ונראה לענ"ד בפשטות הבנת דברי התוספות דאי אמרינן פי פרה כחצר המזיק דמי נמצא דאין לחייבו בשביל האכילה אלא בשביל המעשה לקיחה דנעשה אבוד בזה כדאבאר לקמן בעזר השי"ת הלכך אם היה כרוח מצויה שיבוא חשו"ק ויתן לתוך פיה היה חייב אף שהבהמה לא הייתה יכולה ליקח בעצמה מ"מ כיון דההיזק נעשה ע"י ממונו ופרתו מה שבא ממון חבירו לתוך פיה נמצא דגם ממני עושה המעשה הזיק שהרי בפרתו עושה החרש מעשה הזיק מה שבא לתוך פיה וא"כ הוי כשנים שהזיקו וכדאמרינין בדף נ"ג ע"א דשור שדחף חבירו לבור אף בבור חבט דההיזק נעשה ע"י הנפילה שניהן חייבין אף שהשור