בית רידב"ז נח

הראשון דיש מקום לחשוש על גניבה כדמוכח מגמ' דמוקי בעבדא גנבא וקפריך עד האידנא לא גנב והשתא גנב ולא מצי לשנוי דמיירי שמראה עליו אמתלא בחשש גניבה ז"א דא"כ למה תלי הדין הזה בנרצע שכלו לו ימיו משמע מזה דהא דכלו לו ימיו הוא גופי' הטעם הזה של גניבה ע"כ פריך מ"ש האידנא דכלו לו ימיו מקודם על זה משני דבשביל זה נתחדש חשש דגניבה דמשום עד השתא הוי עליו אימתי דרבה והשתא ל"ל אימתי דרבה וכן הגהת אשרי ז"ל והרמ"א ז"ל ע"כ מיירי גם כן בדיש אמתלא שנתחדש עליו כעת חשש דגניבה ואם שכתבו סתם עכ"ז כיון דמקורם הוא מהגמ' הזה ומוכח בגמ' כן. וע"כ דיכול להוציאו ולשלם לו שכרו. וע"כ ה"נ בנ"ד כיון דנתחדש כעת החשש דאינו מספיק שו"ב אחד ואין סומכין כעת על שחיטת שו"ב אחד באופן שלא יקופח שכרו הדין עמהם הגם דאינן יכולין לברר דאינו מספיק להם שחיטת שו"ב אחד דהא יש כמה קהלות כמותם דמחזיקין אך שו"ב אחד מ"מ אין יכול לכופם על זה מכח חזקתו כיון דנתחדש כעת החשש דלא היה עד האידנא וע"ד שהשו"ב איני מאמין להם שלא יקופח שכרו בטענתו כיון שיכנס עוד שו"ב שני לא ישימו לב אח"כ במה שנחסר לו פרנסתו דכעת וירצה מהם בטחונות, וטענת הקהל הלא איננו משועבדים לך על בטחונות, כי בלא"ה נאמנים אנחנו, וא"צ לכתוב לך כתוב וחתום ע"פ חוק המדינה שלא יגרע שכרו בזה הדין עמו כדמוכח בתו"ס ז"ל במס' ב"ב דף ע"ז ע"א דבור המתחיל חוזר עיי"ש דמקשין דנכתוב לו שלא יוכל לכפור כיון דאין מפסיד בכתיבה כ' ומתרצין שם דיש הפסד בהכתיבה עיי"ש אבל בלא"ה יכול לכופו שיכתוב לו בטחונות ולא יכול המוכר לטעון הלא לא התנתי עמך ליתן לך בטחונות. ומאפס הפנאי אקצר

כן נראה לפי עניית דעתי להלכה וד' יאיר עינינו בתורתו אמן

סימן יב

מה שהושבתי לרב אחד בבאלטימארע בארצות הברית

מכתב קדשו הגיעני בדבר הבהכ"נס שבעירו שרוב ישראל העתיקו מגורתם משכונה הזאת אל רחובות רחוקות אם מותר למכור הבהכנ"ס הזה לנכרים בידוע שיעשו המה בית תפלה להנוצרים והאריך כ"ת נ"י להתיר ועיקר יסודותיו משום דיש להם לעכו"ם בלא"ה כמה בתי תפלות בל"ה ופסק בשו"ע יור"ד ס' קנ"א ס"א דכיון דיש לו להנכרי בלא"ה אין כאן לפ"ע

לענ"ד צע"ג בזה עפ"מ דגרסינן במס' ע"ז דף ו' ע"א איבעיא להו משום הרוחה או דילמא משום לפ"ע למאי נפ"מ דא"ל בהמה לדידי' אי אמרת משום הרוחה הא קמרווח ליה אי משום לפ"ע הא א"ל לדידי' ופירש"י ז"ל משום הרווחה דרווח ואזיל ומודה לע"ז ועבר ישראל משום לא ישמע על פיך או משום לפ"ע דזבין בהמה ומקריבה לע"ז עיי"ש והעיקר האיבעיא זו אם האסור הוא שמודה לע"ז במכירה וקניה ונמצא שיש איסור בכל דבר משום הרוחה או האיסור הוא דווקא במידי דהקרבה כדפירש הט"ז ז"ל ביור"ד סי' קמ"ח עיי"ש ומוכח מהך סוגיא דהאיסור דאזיל ומודה דהיא משום לא ישמע על פיך והאיסור זה שייך לעולם אפילו כי א"ל בהמה לדידי' משום דמ"מ על ידו נשמע אע"פ שבלא"ה היה ג"כ נשמע דמ"מ עכשיו נשמע על פיך ולפיכך פירש"י ז"ל דהאיסור דאזיל ומודה הוא משום לא ישמע על פיך ולא משום לפ"ע משום דנפ"מ גדולה בין האיסור דלא ישמע ע"פ בין לפ"ע דלפ"ע ביש לי' לדידי' בלא"ה מותר משא"כ באיסור דלא ישמע ע"פ דבלא"ה הי' נשמע מ"מ אסור משום דמ"מ עכשיו נשמע על פיך וכן הוא מפורש בט"ז ז"ל שם עיי"ש א"כ בנ"ד דנהי דלית כאן האיסור דלפ"ע דאית ליה לדידי' אבל כיון דיהי' בית תפלתם ואזיל ומודה שם אם כן עובר הישראל בלאו דלא ישמע ע"פ דמ"מ על ידו נשמע

אך יש לחקור בזה ולמצא היתר בנ"ד ע"פ התוס' ז"ל במס' סנהדרין דף ס"ג עמוד ב' ובמסכת בכורות דף ב' ע"ב דכתבו שם לענין שותפות עם העכו"ם לקבל שבועה ממנו דבזה"ז דבשיתוף עובדים דאין אסור להביאו לידי שבועה משום דנשבע בשיתוף ואין כאן הלאו דלפ"ע כי לא הוזהרו על שיתוף ולדידן לא אשכחן איסור בגרם שיתוף עכ"ל התוס' ז"ל במס' סנהדרין הנ"ל ואף על פי שמשתתפין ש"ש וד"א לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתתף ולפ"ע ליכא דב"נ לא הוזהרו על כך עכ"ל ז"ל ויש לחקור לפי מה שכתב הנו"ב ז"ל