בית רידב"ז נז

סימן יא

ע"ד השאלה בקהלה אחת בארצות הברית שישבו בה איזה משפחות בנ"י וקבלו שו"ב ובמשך איזה שנים נתרבה הקהלה (יוסף ד' עליהם) שנכנסו כמה ב"י מעירות שונות ונעשית קהלה חשובה ורוצים עתה ליקח עוד שו"ב שני, ועוד רוצים שלא לקפח פרנסת השו"ב הראשון וברצונם להוסיף מקח שכר השחיטה והשו"ב מוחה על זה והקהל טוען אשר כעת איני מספיק שו"ב אחד לעדתם ולבני הכפרים הסמוכים להם שגם בכפרים נתרבו יהודים (יוסיף ד' עליהן) והרבה מכשולים יצאו מזה מאכילת בשר כשר

תשובה מתחלה נבאר אם יש להשו"ב חזקה על האנשים החדשים שנכנסו להעיר דהא כשנכנסו לא נכנסו כולם ביחד אלא כל אחד ואחד בא בפ"ע וכל אחד היה בתואר גר שנה או שנתים קודם שהביא את אשתו ובניו אך בהמשך הימים נעשו קהלה חדשה קהלה שלימה ובאיזה אופן מועיל הכתב שלו שקיבל מאיזה משפחות בראשונה על היום הזה דהיא קהלה חדשה דרוב העיר רובא ככולו המה אנשים חדשים ואח"כ נבאר עוד פרטי, דינים השייכים להלכה זו נראה לפענ"ד דיש להשו"ב חזקת שו"ב על כל העיר דאפילו דהוין כעת קהלה חדשה דלכאורה יש לחקור אם השו"ב היה משועבד לשחוט בעד האנשים החדשים שישבו בתואר אורח בהעיר הא לא היה ושעבד א"ע להם. ונראה לפענ"ד דודאי מחויב ומשועבד השו"ב לשחוט בעד האנשים החדשים. ע"פ מה דגרסינן במס' כתובות דף ס"א ע"א גבי הכניסה לו ב' שפחות אינה מבשלת וכו' הא שארי עבדי ותימא לי' עיילית לך איתתא אחריתי דטרחה לדידי ולדידה וחדא לדידך ולדידה משום דא"ל קמי אורחי ופרחי מאן טרח והרי מוכח מכאן דהאשה דמשועבדת לבעלה למלאכה משועבדת גם בעד האורחים והוא משום דעל ידה באו האורחים לבעלה כדפירש"י ז"ל לפי שבמקום שיש בני בית רבים נוהגים להתארח עוברי דרך עכ"ל ז"ל והוא כדאיתא לקמן בגמרא גבי הכניסה לו שלש נפיש ב"ב נפיש ארחי ופרחי עיי"ש ע"כ משועבדת האשה גם על האורחים שבאו על ידה לבית בעלה. וא"כ לפ"ז בנ"ד כשישבו איזה משפחות אחדות בהעיר שנתמנה השו"ב אצלם ושיעבד א"ע להם משועבד ע"כ גם לאורחים הבאים דהא נוהגים האורחים הבאים להתישב במדינה זו במקום שנמצא איזה יהודים עם שו"ב נוהגים להתישב שמה ע"כ מצי אמרי אלו המשפחות שקבלוהו קמי ארחי ופרחי מאן טרח לפי שבמקום שנתמנה שו"ב נוהגים להתארח בני ישראל וא"כ לפ"ז כיון דמשועבד השו"ב לשחוט לפני האורחים ממילא משועבדים האורחים ג"כ ליתן לו הרויח והכנסה ממה שצריכים המה לשחוט כמו דגרסינן במס' ב"ב דף נ"ט ע"א אמר ר"י א"ש צינור המקלח מים לחצר חבירו ובא בעל הגג לסותמו בעל החצר מעכב עליו דא"ל כי היכי דאת קנית חצירי דידי למשדי בי' מיא כן אני קניתי מיא דאיגרך ע"כ וה"נ כי היכי דמשתעבדנא לך לשחוט כ"ז שאני משועבד להמשפחות הללו ואני מחזיק חזקת השו"ב כן גם אתה משועבד לי וזכיתי ההכנסה משלך כמו שאתה זוכה זכות של העיר שמחויב אנכי לשחוט עבורך כן זכיתי גם אני ההכנסה דמשלך

וע"ד שהקהלה רוצה כעת לקבל עוד שו"ב בטענתם שכעת אין לסמוך על שו"ב אחד משום דנתרבה השחיטה והוא טוען שיכול בעצמו לתקן הכל, נראה דטענת העיר טענה היא וראי' ממה דגרסינן במס' ב"ק דף כ"ח ע"א נרצע שכלו לו ימיו ורבו מסרהב בו לצאת וחבל ועשה בו חבורה פטור ומסיק הגמ' בעבדא גנבא וקפריך עד האידנא לא גנב והשתא גנב ומשני עד האידנא הוי עלי' אימתי דרבי' והשתא ל"ל אימתו דרבה ע"כ והנה נרצע לאו דווקא אלא ה"ה משרת בבית בע"הב וכן איתא בהגהת אשרי ז"ל בפ' המניח וז"ל פר"י ז"ל דאורחא דמילתא נקט שכלו ימיו שאז רגיל לסרב להוציאו משמע דהוא הדין משרת אפילו קודם הזמן אם חושש משום גניבה וכ"ש אדם מעלמא שיצא עליו שם של גנב. עכ"ל ז"ל וכן פסק הרמ"א ז"ל בשו"ע חו"מ סי' ת"כ עיי"ש ופשוט הדבר שבשביל חשש מגניבה בלא בירור א"י להוציאו בלא שכירות עד שיברר אך שיכול להוציאו ממקומו ולשלם לו השכירות ולא יכול המשרת לטעון כי שונא מתנות אנכי וזהו נהמא דכסופא משום דיש לבעה"ב חשש גניבה עליו ופשיטא דע"כ בעינן איזה התחדשות בזה שנשתנה ממצב