בית רידב"ז נו

הקרובים לאמת ומה שכתבת באות ט"ו בסוף הענין. דאף דהבועל מכחישה לא אבדה טענת ברי שלה, דבשלמא כשאין מכחישה אנו מאמינים לה בזה שמפלוני נתעברה, שפיר שייך לאמר דבמכחישה אנו גורעין מאמונתה, אבל באמת הלא אף בשאינה מכחישה אין אנו מאמינים לה כלל דמפלוני נתעברה להחזיקו כבנו כמבואר בשו"ע וכו' וכן הריטב"א ז"ל כ"כ וביאר טעמו של דבר וז"ל ואין הנאמנות שלה באדם מסוים יותר מאחר אלא הנאמנות הוא שנבעלה לכשר לה כו' עכ"ל ז"ל הרי מפורש דגם באינו מכחישה אין אנו מאמינים לה כלל שמפלוני הוא. רק שהרמב"ם ז"ל כתב דחוששין לדברי' לאסור הולד בקרובות אביו וגם זה באיננו מכחישה וע"כ גם במכחישה אין סברא לומר דאגרע בזה כח נאמונתה וסברא נכונה בסייעתא דשמיא עד כאן לשונך ובאמת הוא סברא ישרה מאד דהא אין הנאמנות שלה דווקא על אדם מסוים למימר כיון שהוכחשה בזה נחלש כח הנאמנות שלה הא הנאמנות הוא אך דנבעלה לכשר משום חזקה דגופה כלשון הריטב"א ז"ל שם וע"כ אפילו להרמב"ם ז"ל דבאינה מכחישה חוששין לדבריה לאסור קרובות אביו לאו משום דבאדם מסוים נתגברה נאמונתה גם להכשר יוחסין אלא אדרבה הא דחוששין לדבריה לאסרו בקרובות אביו היא באה מזה מכח נאמונתה לכשרות היוחסין ע"כ חוששין לדברי' גם לאסור בקרובות אביו בשאינה מכחישה ע"כ גם במכחישה ואיני אסור בקרובות אביו עכ"פ אין סברא לאמר דאגרע בזה כח נאמונתה ליוחסין

ועוד הוספת להטעים דבריך וזה לשונך ויש מקום עוד להטעים הדבר ע"פ דברי הרא"ש ז"ל פ"ק דמכות ס' י"ג י"ד בשם ויש מתרצין שכתב וז"ל דהתם הנהו סהדי לחיובא גברא ולפסול אתו הילכך בעיקר העדות שהם אומרים שרבע או שלוה נאמנים ובמה שאמר לדידי מילי אחרינא נינהו ולא מקבלין מיני' עכ"ל ז"ל הרי דאין אנו משגיחין אלא על עיקר העדות וה"נ עיקר עדותה דמכשר נבעלה ע"כ לשונך ובאמת הוספת תבלין בההיא דהרא"ש ז"ל לדבריך שהוא מענינא ממש דהעיקר אזלינן בתר עיקר העדות ממה שנוגע להעדות ובמה שהוסיף עוד מילין שאיני שייך. לגוף העדות מילי אחרינא נינהו וכ"כ הכא בנ"ד דעיקר עדותה הוא דמכשר נבעלה ומה שהוסיפה עוד דמפלוני הוא מילי אחרינא נינהו ואפילו דהוכחשה בזה אינה נאמנת עכ"פ אינו נוגע לעיקר העדות. בני יקירי דבריך כנים וסברא ישרה הוא אבל מה אעשה שאין האמת כן כי גמ' מפורשת עומד כנגד זה והוא במס' כתובות דף ע"ב עמוד א' דגרסינן שם ומשמשתו נדה היכי דמי אי דידע בה נפריש אי דלא ידע נסמיך עילוה דאמר ר"ח ב"כ א"ש מנין לנדה שסופרת לעצמה שנאמר וספרה לה שבעת ימים לה לעצמה, הב"ע דאמרה לו פלוני חכם טיהר לי את הדם ואזל שיילי' ואשתכח שיקרא ע"כ. והנה הא דנאמנת הנדה לספור לעצמה הוא מתורת עדות כדאיתא בתוס' ז"ל במס' גיטין דך ב' ע"ב עיי"ש והא ה"נ דאין הנאמנות שלה באדם מסוים דהוא פלוני חכם יותר מאחר אלא הנאמנות הוא שטהורה היא ושנטהרה ע"י איזה חכם שיהיה ואם שהיה נפ"מ בזה הפלוני אין אנו מאמינים אותה שע"י פלוני החכם אלא חכם בעלמא ועי"ז טהורה היא מגזה"כ ומ"מ במכחוש אותו פלוני חכם נאבדה הנאמנות שלה הרי מפורש דבמכחישה אף שאין הנאמנות שלה דווקא על זה אותו פלוני ואפילו כשאין אנו מאמינים לה על פלוני הזה. ג"כ היא נאמנת לטהרה לבעלה על ידי איזה חכם בעלמא מכל מקום בשהוכחשה נאבדה כל נאמונתה. ולא אמרינן דאין אנו משגיחין אלא על עיקר העדות ומה שאומרת פלוני מילי אחרינא הוא

ועל כי אין מקום לדבריך אפילו ע"פ הפוסק' ז"ל דפוסקין דאין מאמינים לה כלל מעיקרא על אותו פלוני להחזיקו לבנו, אין מקום לקיים דבריך. ומכ"ש לשיטת הרמב"ם ז"ל דמעיקרא מאמינים לה גם על אותו פלוני הגם דלאו מטעם זה באה נאמונתה על כשרות היוחסין אלא אדרבה דנאמנות על אותו פלוני באה מנאמונתה על היוחסין מכל מקום במכחישה אותו פלוני נאבדה נאמונתה על הכל וכן הוא האמת אבל על כל פנים דבריך להלכה מאירים, והמקום יהא בעזרך אמן

חותנך כאב יעקב דוד רידב"ז רב הכולל וזקן הרבנים לכל ארצות הברית וקענעדא חונה בשיקאגא.