בית רידב"ז נג

איש פלוני הוא לפנינו דאל"כ ע"כ צריך לשאול אותו דקי"ל דאין סומכין על החזקה במקום שיכולין לברר ואם הוא מכחיש היה ל' ברי וברי ואינה נאמנת אף לר"ג כמ"ש הרא"ש והר"ן ז"ל לקמן ארוס וארוסה (ודברי הטור ז"ל בזה צ"ע כמו שכתבנו בחידושי אבה"ע) וכ"ש ברוב פסולין דרובא עדיף וע"ש נ"י עכ"ל וכונתו להקשות על הטור במה שכתב בס' ד' דארוסה שעיברה ואומרת מארוסי נתעברתי אפילו הוא מכחישה נאמנת. ונאמן הוא לעשות הולד ממזר אבל האשה אינה בחזקת זונה יעו"ש. והלא בברי וברי לא מהימנא אפי' לר"ג כדאמרינן ריש האשה שנתארמלה דבברי וברי מודה ר"ג. והנה לא הטור בלבד כתב כן, כי גם פשטות לשון הרמב"ם ז"ל משמע הכי וכמ"ש הה"מ ז"ל. והנימוק"י ז"ל סוף פרק אלמנה לכ"ג כתב כן בשם הריטב"א ז"ל, וכן נפסק הדין בשו"ע והוא תימא גדולה עד שהמהרש"ל ז"ל דחה דין זה מהלכה קושיא זו הובאו דבריו בב"מ ז"ל והגאון בית מאיר ז"ל ואחריו החזיק הגאון חת"ס ז"ל (סימן כ"ט ובילקוטי שו"ת סי' ק"א) שניהם לדבר אחד נתכונו דברי וברי לא שייך אלא במידי דשניהם שייכים בה וכל בעל דבר טוען ברי וברי במה שנוגע אליו אבל הכא למישרי אתתא לעלמא הרי איהי ברי וכ'"ע שמא, והוא דהבעל אומר ברי לא הוה רק כעד אחד דלא מהימן לאפקועי אשה מחזקתה, ובסגנון זה מתרץ גם השב שמעתתא קושיא זו בש"ב פי"ז ואחרי בקשת המחילה מכבוד הגאונים ז"ל האלו כי רב הוא תירוצם זה לא זכיתי להבין וכי על חזקתה אנו סומכין דנימא דאין עד אחד נאמן להוציאה מחזקתה הלא החזקה דידה כבר איתרעאי שהרי כריסה בין שיני' אלא דעיקר סמכינן על אמירת ברי שלה, וזה ממש דין עדות הוא כדקתני בהדיא בברייתא (ג', ב') זו עדות שהאשה כשרה לה (ועיין היטב בשיטת מקובצת ז"ל סוגיא דפ"פ דף ט' א' ד"ה נאמן בעצם הדיבור מש"כ בשם הרשב"א ז"ל ועיין בש"ש ש"ד פכ"ב מש"כ הטעם באילמת) וכיון דגם איהי לא מהימנא אלא מטעם עדות וע"א מכחישה הרי אמרינן בקידושין (ד' ס"ה) ע"א בהכחשה מי מהימן. וב"ה שמצאתי בשו"ת שם אריו ז"ל אבה"ע סי' נ"ג שדחה ג"כ תירוץ זה מסברא. דהכהן הבא לישא אותה הלא עומד לנגדו ברי דידי' ומה בכך דהיא בעלת דבר, הא לגבי הכהן זרים נינהו תרווייהו והוא כתב לתרץ ההיא דארוס וארוסה משום דיש לה חזקת כשרות דלא זינתה עם אחר דהא אשת איש היא, ומסיק דלפ"ז בפנויה שזינתה דליכא חזקה זו אה"נ דאם הבועל מכחישה לא מהימנא ומסיק לאסור בנידון דידי' דלא היו רק רוב אחד ואמנם גם תירוצו אינו נוח לי דהא בלא ברי דידה אף שגם הארוס אינו מכחישה הולד ספק ממזר כמבואר בשו"ע שם ולא סמכינן אחזקת כשרות, והיינו משום דרוב פסולין אצלה ורובא וחזקה רובא עדיף, ובאשת ישראל שזינתה וטוענת שנאנסה לשיטת הסוברים דנאמנת אין זה אלא משום ברי דידה ומדין עדות כמש"כ הרשב"א ז"ל בש"ט מ"ק הנ"ל, ועיי' בנוב"י ז"ל מה"ק סימן ס"ט ד"ה ומש"כ התוספות בנדה ודו"ק היטב. ט

ט והרבה נצטערתי על זה עד שאנרינהו לעיינין ברחמי דשמיא וכמדומה לי שעמדתי על האמת בעזרת החונן לאדם דעת, והוא דתנן (דף י"ב א') האוכל אצל חמיו ביהודה איני יכול לטעון טענת בתולים ושיטת רש"י ז"ל דכל היכא דנתייחד תו לא מצי טעין משום דחיישינן שמא בעל ושכח (עיין ברש"י דף ט', ב') ועיין בשיטה מקובצת שם ובב"ש ז"ל ריש סי' ס"ח וחזינן דאך דהוא טוען ברי דלא בא עליה בשעה שהיתה ארוסה ועכשיו לא מצא בתולים וחזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה מסייעו לי' מ"מ איהי מהימנא משום דחיישינן שמא בעל ושכח ולא הויא ברי דידי' אלא כשמא לגבי ברי דידה. ורק לאוסרה עליו מהימן משום דשוי' אנפשי' חד"א והנה בההיא ארוסה שעיברה בודאי איירו שנתיחדה עם הארוס דאי איכא עדים שלא נתיחד עמה בודאי דאינה נאמנת, ועיין היטב בסוגיא דסוף פרק אלמנה לכ"ג ובנימוקי' שם ובב"י ס' ד' וכשנתיחד הא בארנו דברי דידי' לא נחשב לברי ואף דחזקת ממון וחזקת אין אדם טורח כו' מסייעא לי' משום דלא חשדינן לי' בשיקרא, אלא תלינן דבעל ושכח וע"כ שפיר כתב הרמב"ם והטור ז"ל דאינו נאמן לעשותה לזונה היכא דהיא אומרת ברי ממנו נתעברתי משום דברי דידי' אינו אלא כשמא ורק על בנו נאמן לעשות ממזר דהתורה האמינתו וגז"הכ הוא ומדויקים בזה דברי הרמב"ם ז"ל פרק ט"ו מא"ב הו"ז שכתב ואם הכחישה הארוס ואמר מעולם לא באתי עליה הרי הולד ממזר שאפילו הי' בחזקת בנו ואמר בני זה ממזר נאמן עכ"ל ולכאואה שפת יתר הוא דלמה לו לתת טעם לדבריו שהרי בהלכה הקודמת