בית רידב"ז נא

בבוגרות דפתחן פתוח או דאין להם דמים לפיר"ח ליכא בהו האי כללא. ומשמע לי כן מהא דאמרו שם בגמ' באצבע מיעכה. וכן מלשון המדרש (ב"ר פמ"ה) שלטו בעצמן והוציאו כו' יעיי"ש אך לא מצאתי לי חבר, ורחוק לומר דעובד' דהנובי' והשיבת ציון היו רק בקטנות

ב ומידי עיוני בזה נתעוררתי לפי מה שכתב הט"ז ז"ל ס' כ"ו בדעת הטור ז"ל דהיכא דנבעלה שתי פעמים היא זונה דקי"ל כר' עקיבה דפליג על ר"א יעיי"ש (ועיין סנדרין ד' נ' ע"ב) תוד"ה תלמוד לומר. דמשמע מלשונם דכתבו, בכמה ביאות נעשית זונה. לר"ע לכ"הפ בעינן שלש פעמים ובשכבר הימים בארתי עפ"ז הגמ' (נדה מ"ה א') מעשה באשה אחת שבאת לפני ר' עקיבא וא"ל נבעלתי בתוך ג' שנים מה אני לכהונה א"ל כשירה את לכהונה א"ל אמשול כו' פעם ראשונה ושני' גוער בה שלישית מצצה, א"ל א"כ פסולה את לכהונה. ראה התלמידים מסתכלים זב"ז וכו' ואף ר"ע לא אמר אלא לחדד את התלמידים ופירשו שם התוס' בד"ה מה דהשאלה היתה שנבעלה לפסול לה. והדוחק מבואר, דעיקר חסר מן הספר וגם יפלא מהו החילוק בין פעם אחת לשלש פעמים ולא שייך כלל לחדד בזה

אולם ע"פ דברי התוספות הנ"ל מבוארת סוגי' זו כמין חומר, דעיקר החידוד הי' אם יודעים הדין דתוך ג' שנים אין הביאה כלום ובאמת נבעלה לכשר לה אך השאלה אם נעשית זונה בביאת זנות וע"כ כששאלה פעם ראשונה מה אני לכהונה, א"ל כשרה את לכהונה משום דפליג על ר"א דסובר בפעם אחת נעשית זונה. וכשאמרה לו דנבעלה שלש פעמים א"ל דפסולה משום דבשלש פעמים גם אליבא דידי' נעשית זונה, וכדברי התוס' הנ"ל וע"ז הקשו התלמידים הא בתוך שלש שנים אין כאן ביאה כלל

) ג עכ"פ לדברי הט"ז בדעת הטור ועיין בב"ש סי' ו' סק"יט דגם המהרש"ל ז"ל ס"ל הכי, א"כ לא משכחת הך דינא דראוה מעוברת רק בפנוי' אלמנה ולא בבתולה, ולמה סתמו הפוסקים ולא העירו כלל מזה. עד שמצאתי להגאון בחמדת שלמה ז"ל ס' ע"ח בסופו שהעיר לדון בנדון שלו מהט"ז הנ"ל ועיין שם שהקשה לדברי הט"ז ז"ל. מאי משני אביי סו"פ אלמנה לכ"ג (ס"ט ב') שהיו שניהם חבושים בבית האסורים מ"מ דילמא זינתה שתי פעמים עמו ונתעברה בביאה שלישית ומדברי הט"ז ז"ל בתירוצו להטור משמע להדיא דאפילו אם זינתה שתי פעמים עם איש אחד הוה זונה. וצ"ע עכ"ל הגאון חמדת שלמה ז"ל. ובעיני אין הכרע כלל מדברי הט"ז ז"ל ממה שהבין ממנו החמדת שלמה ז"ל, ונוכל לומר דהט"ז ז"ל ס"ל כמש"כ המל"מ פי"ח מה' איסורי ביאה ה"ב ד"ה וא"ת דבפרק יעויש"ה שכתב דבין לר"ע ובין לר"א בעינן דוקא שתפקיר עצמה לכל עובר ושב אבל במיוחדת לא נעשית זונה ותו לא קשיא ההיא דיבמות דכאן שהם חבושים שניהם אינה מופקרת, ובכ"ז שפיר מדוקדקים דברי הטור דאם בא דרך זנות הרי הפקירה עצמה ואז אפילו אם רק אחד בא עלי' שתי פעמים נעשית זונה, דהא לר"א מוכרחים אנו לומר כן. ודו"ק כי קצרתי. עוד הי' נראה לענ"ד דלר"ע דבעינן שתי' מופקרת אם נאנסה אפי' הרבה פעמים לא הוי זונה, ולא דמי לר"א דאליבי' מסיק המל"מ שם, דאפילו באונס נעשית זונה דהכא כיון דבה הדבר תלוי שמפקרת עצמה ובאונס הא לא הפקירה עצמה. ועיי' בשער המלך דגם לר"א מחלוקת הראשונים ז"ל אי מיפסלא באונס, ובכלל כל הדברים האלו צריכין עוד עיון, וגם המשנה למלך ז"ל שם. לכאורה סותרים דבריו א"ע, ולא באתי אלא לעורר אך עכ"פ החמדת שלמה ז"ל שם מסיק דלמעשה אין להחמיר לדינא מדברי הט"ז הנ"ל

ד ונשובה למקום משפט נידון דידן. הנה בשו"ע סי' ו' סעיף י"ז הביא דעת הרמב"ם ז"ל דאף בטוענת ברי לכשר נבעלתי בעינן תרי רובו ודעת הטור ודעימי' דבטוענת ברי סגי בחד רובא ולא הכריע. כן הביא דעת הרמב"ם ז"ל ודוקא שנבעלה בפרשה דרכים אז מהרי תרי רובי. ובסי"ח הביא דעת הטור ז"ל דאפילו בעיר ואפילו סתמא שאין אנו יודעין מי הלך למי אי איכא תרי רובי תנשא לכתחלה וגם בזה לא הכריע. וכתב הב"ש ז"ל דבפלוגתות אלו יש לחוש לדעת הרמב"ם ז"ל דלכתחלה לא תנשא עד דאיכא תרי רובי עכ"ל. ובס' בית מאיר סוף הס' הביא דהמהרש"ל ז"ל הכריע