בית רידב"ז מט

לשיטת הרשב"א ז"ל ובזה לא שייך הס"ס שמא כל ההיתר עלתה בהחביתין גבי לח בלח כנ"ל וע"כ מדייק הרשב"א ז"ל בעובדא דידיה וז"ל ז"ל ולקח לזמן מאוחר היין ונתן בחביות אחרות שהי' מדייק בלשון לזמן כלומר לאחר איזה זמן שנשתהא מעט באופן שהי' יכול לנימוח ונימוס הפירורין שנתבטל ממש דהוי לח בלח דלא נוכל למימר דכל ההיתר עלתה בידו, וע"כ אסורין כולן. והד"מ ז"ל מפרש כונתו ז"ל דהא דחיישינן להפירורין לא משום הפירורין שיש בהן ממשות ז"א דהא הוי יבש בלח לדעת הט"ז ז"ל וע"כ הוי ס"ס בכל חביות וע"כ מפרש דזה דחיישינן שמא נשארו לו פירורין הוא החשש לאו משום הממשות ז"א אלא החשש משום דנותן טעם בפסח כלומר הפירורין שאין בהם ממש רק נתינת טעם וחיישינן רק משום נותן טעם בפסח. ובזה לא שייך כל ההיתר עלתה בידו גבי לח בלח אבל אי משום ממשות של פירורין שפיר היה ס"ס שמא ההיתר עלתה בידו משום דזה הוי יבש בלח אלא חיישינן משום הפירורין שנימוחו לגמרי ונתבטלו אח"כ ממשן ופירורין הללו איסורין משום טעמן ולא ממשן ונותנין טעם בפסח. אבל בשו"ע לפי מה דפסק הרמ"א ז"ל דלא בלח איני חוזר וניעור א"כ לא חיישינן לפירורין הללו שנימוחו אלא לפירורין הדקים היוצאים דרך נקבי המסננת. וא"כ בזה הי' מה ששאב ממנו מותר משום הס"ס דשמא ההיתר עלתה בידו כנ"ל דהא הוי יבש בלח ע"כ הוסיף דנותן טעם בפסח א"כ גוף היין אסור. ולפי זה בנ"ד ממנפ"ש מותר לכל הדיעות אי למאן דאמר דפירורין דקין חשובים ג"כ לח בלח א"כ אנן קי"ל דלח בלח אינו חוזר וניעור ואי למ"ד דמשום יבש בלח א"כ היי הס"ס שמא מן ההיתר עלתה בידו בהשאיבה. ועוד בנ"ד אפילו אם נימא דספק המצוי לא מצטרף לס"ס וא"כ הפירורין הוי ספק המצוי ולא נצטרף לס"ס מ"מ בנ"ד חשוב ס"ס גמור דהא הש"ך ז"ל ביור"ד סק"י ס"ק נ' פסק דאף בתערובות השני הוי ס"ס. וא"כ הכא בנ"ד אפילו דלא חשוב ספק פירורין לס"ס ואמרינן דבודאי יש בו פירורין מ"מ הוי ס"ס גמורה דהא הוי בנ"ד תערובות השני דשמא הוציא מן החביות בההין ששאב ההיתר לבד וא"תל שהוציא גם פירורין והכניס לתוך הקמח ואפה מהם המצות הוי אחרי כך כל מצה ומצה תערובות השני שמא לא היו בההין ושמא לא נכנס לתוך מצה זו, והוי ממש כבס' ק"י ביור"ד הנ"ל בש"ך ז"ל הנ"ל דהוציאה מן תערובות אחד והכניס לתוך תערובות השני. דהשני מותר מס"ס שמא הוציא בפעם הראשון ההיתר ושמא בתערובות השני כל אחד ואחד מן ההיתר ועל כל אחד ואחד אמרינן דהוי מן ההיתר. ואין לומר דלא דמי לההיא דתערובות השני דס' ק"י הנ"ל דשם הוי מדרבנן משום דמדאורייתא חד בתרי בטל ורק דאיני בטל מדרבנן משום דבר חשוב כמבואר שם וע"כ בנ"ד דהוי מדאורייתא למאן דאמר דפירורין הוי יבש בלח והפירורין חשוב יבש והקמח לח וא"כ חיישינן לממשות של איסור וחצי שיעור אסור מן התורה וכיון דהוי מדאורייתא לא שייך הס"ס בתערובות השני משום דבאיסורי תורה צריך לומר בהספיקות על כולן כמבואר בד"מ ז"ל ס' תל"ט סק"ב והכא אי אפשר לומר הס"ס על כל המצות אלא על כל אחד ואחד בפנ"ע ובדאורייתא אנן בעינן שיהא הב' ספיקות על כולן ולא על כל אחד ואחד בפ"ע ז"א דהא אח"כ כשנאפה המצות והוי כולן יבש ביבש הפירורין והמצה כולן הוי יבשים ולא מינכר הפירורין והוי כמו כל יבש ביבש בפסח דמדאורייתא בטל ורק מדרבנן אינו בטל ואפילו בקודם פסח חוזר וניעור וא"כ כיון דלא הוי רק מדרבנן לא בעינן ב' הספיקות להתיר כולם אלא אמרינן ב' הספיקות להתיר כל אחד ואחד דאמרינן על כל אחד שמא לא בזו נכנס הפירור אלא באחרת כיון דהוי כעת כל איסורו רק מדרבנן. וניחא נמי בדברינו אלה מה שנבוך כבודו נ"י בהא דיור"ד ס' ק"ד דמסתימת לשון השו"ע אפילו נתערב מעט מן השכר במאכל עב דאסור שמא יפגע בממשות של איסור. ואמאי לא נימא ס"ס שמא המעט שכר שהוציא שמא היתר עלתה בידו ואת"ל איסור שמא בכל כף וכף לא יפגע בממשות. אבל כאשר נתבאר מובן מאד דאימתי אמרינן בק' ק"י ס"ח בתערובות השני ס"ס הנ"מ בדרבנן כדהיא דס' ק"י ס"ח הנ"ל אבל בדאורייתא צריך אתה לומר ב' הספיקות על כולן ביחד ולא על כל אחד ואחד כמבואר מפורש בד"מ ס' תל"ט הנ"ל וא"כ הכא דהממשות הוי מדאורייתא א"כ לא שייך הס"ס הנ"ל דהאיך תאמר על כל המאכל שמא לא יפגע בממשות ורק תוכל לומר על כל כף וכף בפ"ע ובדאורייתא לא אמרינן כן. ומה שנבוך בההיא דס' תס"ו גבי נתיבש הלחלוחית דלמה לא אמרינן שם הס"ס שמא אין כאן פירורין ואת"ל יש כאן שמא מה שהוציא היתר עלתה בידו ואני אחזק עוד את דבריו דהא מיירי קודם הפסח והי' מותר לכתחילה להוציא מן הקמח ההוא ולעשות ס"ס דהא