בית רידב"ז מח

סימן ח

מכתב שני להרב הנ"ל

מכתבו קבלתי אחרתי בתשובתו מפני אפס הפנאי מכותלי מכתבו ניכר שנבוך בענין הזה בכמה ספיקות וכונתו רצוי' לידע האמת ע"כ מצאתי חוב קדוש להשיבהו ולברר לו הלכה הזאת לאמיתה וילפינן למאן דצבי למילף

.. הנה הס"ס שכתבתי הוא ס"ס גמור וס"ס כה"ג איתא בכמה מקומות בפוסקים ז"ל לדוגמא בס' ק"י ס"ח ועוד ועוד וע"כ אי הי' שואב יין בתוך הפסח הוי מה ששאב מותר בשתיה משום ס"ס שמא אין כאן תערובות איסור כלל ואפילו את"ל דיש כאן תערובות חמץ שמא מה ששאב ההיתר עלתה בידו כדאיתא בירושלמי כו"כ פעמים לדוגמ"א ברפ"ד דמס' תרומות עיי"ש ולפ"ז מה שק' לכ"ת נ"י האיך הדין בהנשאר בהחבית. זה הנשאר בודאי אסור משום דמה שנשאר בחבית ליכא ס"ס דבזה אין לומר שמא שאב בההין או בהצלוחית הפירורין ז"א דהא הס"ס הזה הוי פעולה אחד ודרך אחד דהא מיירי בפת שנפל ליין והוציאוהו משם א"כ כבר הוציאו משם רק דחיישינן שמא נשארו בו פירורי ולא הוציאו לגמרי וא"כ עכשיו ששאב מה יוסיף לן שמא הוציא הפירורין בהצלוחית ע"י השאיבה א"כ לא הוי רק ספק אחד שמא הוציא הפירורין מן החביות או לא הוציא דהוא שמא הוציא בפעם הראשון ושמא הוציא בפעם השניה ואיזה ס"ס שייך בו דהא כיון דאמרינן דאם נשאר פירורין אי אפשר להוציאו אפילו ע"י מסננת א"כ אין לסמוך על היציאה דהא ההין לא עדיף ממסננת ולא שייך ס"ס רק בב' פעולות שמא נעשה ע"י פעולה זה ושמא ע"י פעולה זו משא"כ בפעולה אחת ב' פעמים לא נקרא ס"ס דלא הוי ב' ספיקות אלא ב' פעולות. ושמור הכלל הזה משא"כ בהיין שבהין ששאב שייך הס"ס שמא אין בהיין שום תערובות חמץ ושום איסור כלל ואת"ל יש בו שמא ההיתר עלתה בידו והוי כמו ביור"ד ס' ק"י ס"ח הנ"ל ולפיכך מדקדק הרמ"א ז"ל וכתב ונותן טעם בפסח ולא משום הממשות של איסור לדעת הט"ז ז"ל משום דנפ"מ דאם שאב בפסח אם מותר מה ששאב אי משום חשש ממשות לחוד הי' הנשאב מותר משום טעם ספק ספיקא כנ"ל אבל משום דנותן טעם בפסח א"כ כבר נאסר גוף היין והא דבתשובת הרשב"א ז"ל גופי' מבואר שנשפך מן זה היין שהוציא החתיכת חמץ נשפך לכמה חביתין קודם פסח ואסרו לכולם ואמאי לא מועיל הס"ס בכל חביות והא בזה לא חיישינן לממשות של איסור משום דהוי על כל חביות וחביות וגם חשש דנתינת טעם ליכא אחרי שנתן בהחביתין קודם פסח זה איני דהנה בפירורין היוצא דרך נקבי המסננת מחלוקת בין האחרונים ז"ל להט"ז ז"ל וסייעתן הוי חשוב יבש בלח ולמג"א ז"ל וסייעתן הוי לח בלח ופשוט הדבר דבפירורין גדולים לכו"ע הוי יבש ופירורין שנימוחו ונימוסו במים ובטל ממשן לגמרי פשיטא דלכו"ע הוי לח אחרי שכבר בטלו ממציאתן שנימוסו כמים. כדאיתא מפורש בשו"ע יור"ד סק"ד שנימוסו בתוכו ונעשה כולו משקה ולא נשתייר ממשות עכ"ל השו"ע אך דנחלקו בפירורין דקין היוצאין דרך נקבי המסננת למר חשיב ליה יבש ולמר חשיב ליה לח למר חשיב יבש כיון דהוי עדיין פירורין ולמר חשיב ליה לח כיון דהוי דקין מאד עד שיוצאין דרך נקב המסננת וע"כ הרשב"א ז"ל אזיל לטעמו דס"ל דלח בלח חוזר וניעור ואם כן לפי זה נהי דלא חיישינן להפירורין הגסין והדקין כיון דכבר נשפך לכמה חביות, א"כ על כל חביות וחביות הוי ס"ס כההיא דס' ק"י הנ"ל ולא היו אסור רק הנשאר בהכלי שהיו בו החתיכת חמץ כנ"ל אבל חיישינן להפירורין שנימוחו כבר בהיין דהוי לח בלח דכבר בטל ממשן ובזה לא מועיל הס"ס דהא לח בלח לא שייך שמא כל ההיתר עלתה בידו כמבואר באחרונים ז"ל דכיון דקי"ל גבי לח בלח דיש בילה ע"כ כל מה שיוציא מהחביות מעורב בו מהמשהו ההיא וזאת מבואר בש"ס ובכל הפוסקים ז"ל ראשונים ואחרונים ז"ל בלא מספר לדוגמא עיי' בנ"א ז"ל ס' כ"ב ובמהרי"ט ז"ל ועמל"מ ז"ל סוף ה' מעשרות ובה' תרומות ובבלי וירושלמי בכמה מקומות א"כ כל החביתין אסורין שמא נשאר בו פירורין בשעה שהוציאו והפירורין הללו כבר נימוחו ונימוסו במים והוי לח בלח וחוזר וניעור