בית רידב"ז מז

נגע ולא פגע בצלוחית הזה בפירור והוי ספק על וספק נגע וא"כ היה מותר מטעם ס"ס אם לא היה רק החשש שמא פגע בגוף הממשות של איסור ואפילו לדעת המג"א ז"ל דמהני סינן הא ס"ס יש להתיר אפילו באיפשר לברורי לפי דעת הרמ"א ז"ל ובפרט לדעת הט"ז ז"ל דלא מהני סינון כלל וע"כ מוכרח הרמ"א ז"ל לפרש דעת הרשב"א ז"ל דהוא משום שמא נשארו לו פירורין ונותנין טעם בפסח וע"כ גוף היין אסור וע"י נתינת טעם לא הוי שוב ס"ס רק ספק אחד המצוי דשמא יש בו פירורין אסור גוף היין משום נותן טעם בפסח אבל אי לא היה החשש דנתינת טעם רק משום ממשות גוף האיסור היה באמת מותר משום ס"ס כנ"ל שמא אין כאן פירורין ואת"ל יש כאן שמא לא נגע בו ולא יבא לתוך פיו שום חמץ, וכן עלינו לדעת דהא דאנו חיין כל ימות הפסח מחשש פירורין הוא רק מכח ס"ס דהא לשיטת רבותינו בעלי התוספות ז"ל הטעם דבדיקת חמץ הוא משום שמא יבא לאכלו וא"כ קשה מה הועילו חכמים בתקנתן בבדיקה הא אע"פ שכשיבדוק את החדר ויוציא ממנו כל החמץ על כל זה יש חשש פירורין כדאיתא מפורש בגמרא דף ו' ע"ב אמר רב יהודא הבודק צריך שיבטל מ"ט אלימא משום פירורין כו' הא לא חשובה אלמא מפורש דאיכא החשש דפירורין וא"כ איכא חשש שמא יאכל מהפירורין ולאו אדעתא ובפרט לפי המסקנא שם דחיישינן שמא ימצא גלוסקא יפה וע"כ צריך תיקון הביטול וא"כ תקשה כאן דאפילו לאחר הבדיקה מ"מ חיישינן שמא ימצא גלוסקא ויבא לאכלו וא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן כלל דבדיקה משום שלא יבא לאכלו הא השתא נמי לאחר הבדיקה חיישינן שמא ימצא גלוסקא וע"כ הדבר פשוט דהגם דאנו חוששין דאפילו לאחר הבדיקה ימצא פירורין וגלוסקא מ"מ אין כאן חשש שמא יבא לאכלו משום דהוי ס"ס שמא לא ימצא פירורין וגלוסקא דשמא הוציא כל החמץ ולא נשאר כלום ואת"ל שנשאר פירורין וגלוסקא שמא לא יבא לאכלו ולא הוי רק ספק והוי ס"ס אבל בעיקר הבדיקה לא שייך ס"ס שמא אין כאן חמץ ואת"ל יש כאן שמא לא יבא לאכלו ז"א דהא כל בית עומד בחזקת חמץ דכל השנה. עד שכתב המ"ג ז"ל בס' תל"ז סק"ד דחזקתו בדוק אינו מוציא מפני חזקת חמץ. וכך כתב הצל"ח ז"ל דהא דצריך בדיקה משום החשש יבא לאכלו הוא רק משום דתוי חזקת חמץ, אבל בלאו הכי דאי לא הוי בחזקת חמץ לא היה צריך בדיקה משום חשש דשמא יבא לאכלו עיי"ש וא"כ שוב אחר הבדיקה דהוי רק חשש פירורין או חשש גלוסקא שוב לא חיישינן שמא יבוא לאכלו דאז מותר להיות בבית ככל ס"ס שמא אין כאן פירורין ואין כאן גלוסקא ואת"ל יש בו שמא לא יבא לאכלו וע"כ הא דאנו חיין כל ימות הפסח ואנו דרין בבית שנתחשבה שאין בו חמץ משום דכיון דכבר הוציא החמץ מהבית ואין לנו אלא חשש שמא ימצא גלוסקא יפה ושמא ימצא פירורין ויאכל וא"כ הוי ס"ס שמא לא ימצא פירורין וגלוסקא ואת"ל ימצא שמא לא יבא לאכלו והוי ס"ס. ולמה גרע הדין דפת שנפל ליין והוציא משם דאעפ"כ חוששין לפירורין מהא דאנו דרין בבית לאחר הבדיקה דחוששין ג"כ לפירורין ולא חיישינן שמא יאכל הפירורין. ובאמת נראה לפענ"ד דהדין דפת שנפל ליין שכתב השב"א ז"ל בשם הגאונים ז"ל הוא לאו דהמציאו החשש הזה דפירורין מדעתם אלא דלמדו כן מן הגמרא דאפילו לאחר הבדיקה שבדק בחורין ובסדקין עכ"ז חוששין לפירורין לכו"ע ואם כן לא גרע הדין דפת שנפל ליין והוציאו משם מהא דאנו דרין בבית שנשתמש בו כל השנה חמץ לאחר הבדיקה דאין אנו חוששין לאחר הבדיקה שוב על החשש שמא יבא לאכל. וע"כ מפרש הרמ"א ז"ל הטעם דבהא דפת שנפל ליין דחוששין אנחנו על הפירורין שמא יבא לאכול הוא החשש על היין גופא שנאסר בנ"ט דשמא יש בו פירורין ונאסר היין גופא וזה ברור בעיני כשמש בצהרים בלי שום ספק בעולם. ולפ"ז בנ"ד דהוי עדיין קודם הפסח אע"פ שהחתיכות חמץ מונחין עדיין בהחבית כיון שאיני בנ"ט קודם הפסח הוי כמו בדינא דהרמ"א ז"ל שנטלוהו משם כי אין שום נפק"מ בין אם מונחות עדיין החתיכות בפנים בין שהוציאוהו מחוץ כיון שאינו נותן טעם ורק דאנו חוששין שמא עוד יש פירורין זולת החתיכות הללו שהוא כנגד עינינו דבהחתיכות הללו שלפנינו אין אנו מסופקין עליהן דהמה בודאי אינם נמצאים לא בהמים ולא בהמצות אלא שמא יש עוד פירורין שנכנסו ונתערבו עם המים ששאב בההין מהחבית וא"כ אתה בא לאסרו לא מכח נתינת טעם דהמים גופא אלא משום נגע ופגע בממשות של איסור גופא בההין ששאב מהחבית וכבר כתבנו שמזה אין חוששין הנראה לפי עניית דעתי כתבתי.