בית רידב"ז מו

ביאור למה נקט ונותנין טעם בפסח הול"ל שמא יפגע בגוף ממשות של איסור גופא כמו ש"כ הב"י ז"ל ביור"ד ס' ק"ד דאם יחתוך לחתיכות דקות יכול לפגע בגוף ממשות איסור ולא ירגיש עכ"ל עיי"ש ומי דחקו להרמ"א ז"ל להוסיף הדברים הללו על הרשב"א וזה צריך ביאור בין להט"ז ז"ל בין להמ"גא ז"ל, להט"ז ז"ל דסבירא ליה דלא מהני סינון דשמא יש דקין שיוצאין דרך נקבי המסננת בודאי קשה למה נקט דחיישינן שמא נתן טעם בפסח והוי רק חשש משהו יותר הול"ל שמא ישארו פירורין ויפגע בממשות של איסור גופא דהא מדאורייתא גם חצי שיעור אסור מן התורה ואפילו להמ"גא ז"ל דמהני סינון ומפרש דאסור לשתותו בפסח בלא סינון, וע"כ כיון דלדידי' מהני סינון אם סינן ולא נמצא כלום פשיטא דמותר רק דאם לא סינון עד הפסח ונמצא בפסח פירורין אז אסור אפילו לאחר סינון משום דנותן טעם בפסח וע"כ היין אסור אפילו לאחר סינון ולפיכך כתב הרמ"א ז"ל נותנין טעם בפסח לאורי לן דאפילו לאחר הסינון אם נמצא פירורין נשאר היין אסור לעולם אבל ג"ז קשה להבין וכי ע"כ לא ידעינן דחמץ בפסח נותן טעם במשהו ולאיזה צורך אתא הרמ"א ז"ל בדברים הללו ואין לומר דקמ"ל דאפילו אם נפל הפת ליין בער"פ סמוך לחשיכה אעפ"כ אסור בפסח בערב אם נמצא פירור לאחר הסינון משום דנתן טעם וע"כ קמ"ל בזה דנותן טעם בצונן זה איני דהא הרמ"א ז"ל גופיה סבירא ליה דס"ס דאפשר לברורי מותר ומתירין ס"ס אע"פ שאפשר לברר א"כ לפ"ז קשה למה באמת אסור לשתות היין בפסח בלילה הראשונה בשעה שהוא צונן שלא נכבש עדיין מעל"ע הא כיון שנטל הפת ונשאר רק חשש ספק שמא נשארו לו פירורין והוי רק ספק פירורין ובספק מתיר הרמ"א ז"ל גופא בס' תס"ז בצונן דכתב שם מפורש אבל אם היו צוננין ושרו שם התרנגולים (והתרנגולים לאו דוקא כדכתב המג"א ז"ל) אין לאסור מספיקא עכ"ל ז"ל והוא משום ס"ס שמא בצונן מותר ושמא עכשיו נפל. עיי"ש א"כ קשה למה אסור לשתות היין בלילה הראשונה קודם שהיו כבוש משום ספק פירורין הא מותר מכח ס"ס וא"צ לברר ע"י סינון כשיטת הרמ"א ז"ל גופא ולא מצינו דמחמירין בס"ס בחמץ יותר מבכל איסורין וע"כ אין שום תירוץ לזה דמאי קמ"ל הרמ"א ז"ל בזה ולכאורה הוי יש לומר דקמ"ל דין נתינת טעם בצונן וכ"ת הא בצונן אינו אסור במקום ספק ז"א דהא לכאורה קשה בלא"ה על כל חשש דפירורין הא הוי ספק משהו וקי"ל דספק משהו מותר אך כבר תירץ בס' עולת שבת משום דפירורין הוי דבר המצוי ע"כ חיישינן בספק הזה אף דהוי ספק משהו א"כ י"ל דהכא לא מהני ס"ס ג"כ שמא לא נשאר פירורין ושמא בצונן לא הוי נתינת טעם משום דפירורין הוי דבר המצוי ולא חשיב לספק השקול אבל ז"א דהא דעת כל האחרונים ז"ל דבס"ס אפילו בדבר המצוי חשוב ג"כ ס"ס עיי' בס' תשו' מ"ב ז"ל ס"ס ט' ובלא"ה דבר רחוק מאד לומר דהרמ"א ז"ל מדייק האי לישנא לאורי לן דין דצונן דאין כאן מקומו כלל. ובפרט לדעת הט"ז ז"ל אין שום מקום לתרץ הרמ"א ז"ל דמה כונתו ז"ל בזה ואלא ע"כ פשוט מאד דהרמ"א ז"ל מוכרח לפרש כן את הרשב"א ז"ל דע"כ חיישינן בחשש פירורין רק משום נתינת טעם ולא משום פגיעת ממשות של איסור חמץ גופא דאי משום הממשות לא היה לו לאסור כלל לשתות היין בפסח דהא אימתי אמרינן בשו"ע יור"ד סק"ד הנ"ל דאם אי אפשר לסנון חוששין שמא יפגע בממשות של איסור היינו דווקא שם דנפל השרץ בודאי ע"כ חיישינן שמא יפגע בממשות של איסור אבל כאן דנטל הפת והוציאו מן היין ולא הוי רק שחש פירורין והוי רק ספק א"כ למה אסור לשתות היין אי משום החשש שמא יפגע בגוף הממשות של איסור הא זה לא הוי רק ספק שמא יפגע ולא בודאי יפגע כלשון השו"ע ביור"ד סק"ד שם שמא יפגע והא כל צלוחית יין שיוצא מן החבית אין לנו בירור שבצלוחית הזה נמצא פירור דהא לא אמרינן דהפת מיפרך ומתחלק לכל החבית ואין לך מקום שיוציא צלוחית יין שלא ימצא בו פירור הא זה לא אמרינן אלא אמרינן החשש שמא נשארו לו פירורין בהחבית ועל כל צלוחית שיוצא מן החבית הוי לן ספק שמא נמצא בו פירור או לא ולא ידעינן בבירור אם בצלוחית הזה פגע בממשות של איסור או לא א"כ הוי כמו בפסק על וספק לא על ואת"ל על שמא לא דרס וכן ספק נגע ואת"ל נגע שמא צפרדע עיי' היטב בש"ך סק"י ס"ק י"ד וט"ו דבמקום דאנו דנין אם יש כאן איסור כלל לא בעינן בספק ספיקא שתהא מהופכת א"כ מותר לשתות היין בפסח משום דכיון שהוציא הפת והוי רק חשש שמא נשאר פירורין בו או לא וא"כ אנו דנין אם יש כאן איסור כלל או לא והוי כל צלוחית של יין שיוצא מן החבית מותר לשתות משום ס"ס שמא אין כאן פירורין ואת"ל יש בו בהחבית פירורין שמא לא