בית רידב"ז מה

ונראה לי בזה שזאת הוה עדות שאתה יכול להזימם ומה שהטף ונשים אינם נהרגין באם מתזימים את העדים הוא כי בעדותם של העדים לא היו גם על הטף והם מעידים רק על העובדים וזה מה שגם הטף נדנים לפי חרב הוא לא מצד עדותם של העדים נהרגין וזה הוא רק מצד רובו של העיר והעדים בעדותם לא חייבוהו רק את העובדים לבד. ונמצא שיש שני דינים בדין עיר הנדחת א' להעיד על העובדים על כא"וא שעבד עבודה זרה ב' לעשות את העיר בדין עיר הנדחת אחרי שנמצא שם ממאה עד רובו של שבט העובדים עבודה זרה. וא"כ לפ"ז מה שהטף ונשים דנים ג"כ לפי חרב הוא לא מעדותם של העדים כי אם מדין רובו של שבט וזה אין שייך להעדים ובודאי נוכל בזה לקיים ועשיתם לו כאשר זמם לעשות וכו' וראי' לזה נראה מהגמ' סנהדרין (ט"ו ע"ב) עד כמה עושין עיר הנדחת ר' יונתן אומר ממאה עד רובו של שבט וכן פסק הרמב"ם ז"ל דבעינן דווקא עיר ופחות ממאה הוי כפר ורובו של שבט הוי כרך ואז דנין אותם כיחידים בסקילה אין נשיהם ובניהם נהרגים וממונם פלט וכן לקמ' (קיב) היכי עבדינין אמר רב יהודה דנין וחובשין, דנין וחובשין. ונראה מכל הסוגיא דהעדים המעידים בהם אינם מעידים על כולם בפ"א דהא כל אחד ואחד צריך עדים והתראה ואין דנין ע"פי עדותן בכל או"א כ"א כיחיד בסקילה דהא בעת עדותן לא ידעינן אולי יהיה פחות ממאה והוי דין כפר או רובו של שבט והוי כרך שדינם בסקילה ואינם נעשין עיר הנדחת כי אם כשיראו בית דין דהוי מאה ופחות מרוב שבט ואז הבית דין דנין אותן כעיר הנדחת ולא נעשין עיר הנדחת ע"פי עדותן כלל וכלל

(ואפילו כשידעינן אנחנו שהעדים בקיאים בכל העיר ועל כרחך יודעים את חשבון העיר ובל"ס שעל פי עדותן יהיה דין דעיר הנדחת, מכל מקום אינה נעשה עיר הנדחת על פיהן כדאיתא במס' בבא קמא דף כ"ד ע"ב גבי עדי זוממים אנן מי ידעינן דבתר תלתא יומי אתו הנהו ומייעדו ליה עיי"ש והכי נמי דכותי' יאמרו העדים אנן מנן ידעינן דלא יבואו עוד עדים ויעידו גם על עוד אנשים ונמצא דיהיה רובו של שבט

) חכם בני ושמח לבי וגו'

סימן ז

לק"ק קרעמענצשוג להרב שליט"א

מכתבו על דבר השאלה שהיתה לפניו קודם חג המצות הגיעני, בדבר שנמצא במים שלנו בשלהי החבית חתיכת חמץ מלחם. ובשעה שנמצא לא היה ששים ובכלי הזה היו משתמשין כמה ימים למים שלנו לאפות מצות. מה דינם של המצות האפוין במים הללו וכ"ת נ"י הכשיר והרב דחסידים שיחיה אסר (כדרך התורה הללו אוסרין והללו מתירין) ושאל כת"ר נ"י ממני איך דעתי בזה. הנה הרב דחסידים שיחי' כתב אלי ג"כ מזה לבקש מאתו שלא אתן תשובה להדר"ג נ"י עד שאשאל מאתו טעמו ונימוקו ע"כ הנני כותב מכתבי דנא על תנאי שיראה את מכתבי דנא להרב דחסידים שיחי' ויראה מה שנראה לפע"ד ואם יש לו מה להשיב יכתוב לי

והנה מחשש ספק כבוש כבר מבואר באחרונים ז"ל אחרי שדרך במים שלנו לבטל חד בתרי ושופכין בהכלי באמצע היום מים חדשים ע"י בטול כנהוג יצא מדין כבוש כיון שנתוסף מים חדשים כמבואר בס' מהגאון רש"ק ז"ל וגם בלא"ה לעולם לא היו במים שלנו כיבוש מעל"ע בצמצום כנודע וע"כ היו צונן וקודם הפסח מותר בצונן טעם. ואם משום חשש פרורין כמבואר בס' תמ"ז סק"ד

לפענ"ד נראה פשוט דאין שום איסור כלל ופשוט בעיני מאוד דהנה זה לשון הרמ"א ז"ל פת שנפל ליין אע"פי שנטלו משם אסור בפסח דחיישינן שמא נשארו לו פרורין ונותנין טעם בפסח והנה לשון דחיישינן שמא נשארו לו פירורין ונותנין טעם בפסח הוא לא מלשון הרשב"א ז"ל אלא לשון הרמ"א ז"ל בד"מ ע"ש והנה לכאורה צריך