בית רידב"ז מב

ז"ל ס"ל אפילו אי היה משתמשין בהם מ"מ מכיון שאין לו בפ"ע לא הוי תכשיט ואימתי הוא להראב"ד ולהרמב"ם ז"ל האי פלוגתא אך בתכשיט אבל בברזא כיון שאינו כלי תשמיש בפ"ע מה לי שמו עליו או לא ע"כ טהור הוא עכ"ל ז"ל ולא הבנתי דברי הח"ס ז"ל מנין לו דבכלי תשמיש בעינן דווקא שיהא כלי תשמיש בפ"ע הא בכלי תכשיט כיון דיש לו שם בפ"ע אפילו איני משתמש בפ"ע אלא עם הצינורא דהא בלא צינורא אי אפשר לתלותו על האוזן ואם לא היה יכול לתלותו על האוזן נתבטל התכשיט כמו הקדירה אך מכיון דיכולין לתלותו ע"י צינורא הוי תכשיט ומנ"ל דבכלי תשמיש אם איני יכול להשתמש בפ"ע טהור הא מוכח בש"ס להיפך דגרסינן במס' שבת דף נ"ב ע"א וע"ב עיי"ש דגרסינן גבי בעלי השיר למימרא דבני קבולי טומאה נינהו והתנן טבעת אדם טמאה. פרש"י ז"ל משום תכשיט טבעת בהמה וכלים טהורין פירש"י ז"ל דאין תכשיט לכלי וכלי נמי לא הוי אלא תכשיט כלי עכ"ל ז"ל רצה לומר דכלי תשמיש לא הוי אלא תכשיט כלי ואין תכשיט לכלי אלא דווקא גבי אדם ומשני רב יוסף שם בגמ' הואיל ואדם מושך בהם את הבהמה ופרש"י ז"ל חשיב לי' כלי תשמיש דאדם עכ"ל ז"ל ר"ל דלא מטמא הטבעת משום תכשיט דאדם אלא משום כלי תשמיש דאדם. והנה במשנה דף נ"א ע"ב גרסינן וסוס בשיר פרש"י ז"ל אצעדה סביב צוארו וטבעת קבועה בה ומכניסין בו רצועה או חבל ומושכין הבהמה עכ"ל ז"ל. ובדף נ"ב ע"ב גרסינן והא איכא חציצה פרש"י ז"ל שטבעת הקבועה בשיר חוצץ עיי"ש והנה הר"מ ז"ל פירש הואיל ואדם מושך בהם את הבהמה דלפעמים מכניס את אצבעו באותו השיר ומושך בה את הבהמה שנמצאת טבעת העשויה לאצבעו של אדם עכ"ל ז"ל והוא ע"כ משום תכשיט אבל לפירש רש"י ז"ל דהוי משום כלי תשמיש דאדם ע"כ דאיני מכניס אצבעו באותו השיר דיהא טבעת של אדם דא"כ הוי משום תכשיט וע"כ דמפרש דמושך הבהמה ע"י החבל הניתן בהטבעת הקבועה בה וע"כ הוי משום כלי תשמיש. וכיון דאין השיר משמש בפ"ע כלום אלא ע"י חיבורן להטבעת ולהחבל א"כ קשה מ"ש השיר מהצינורא הנ"ל א"ו דהשיר דיש לה שם בפ"ע טמא אע"פ שאינה משתמש אלא בחיבורן וכמו שיתבאר בע"ה לקמן

דהנה ברור בל"ס שמעולם אין כאן פלוגתא כלל בין הרמב"ם ז"ה והראב"ד ז"ל, אם איני משמש בפ"ע מהני שם בפ"ע לקבלת טומאה ולא כדעת השואל בח"ס ז"ל דעולה על דעתו לעשות פלוגתא בזה ולא כדברי הח"ס ז"ל דפשיטא לי' דבכלי תשמיש כל שאינו כלי תשמיש לעצמו מה לי שמו עליו או לא, ז"א דהא גרסינן בפי"א דמס' כלים כל כלי מתכות שיש לו שם התואר בפ"ע טמא חוץ מן הדלת והנגר והמנעול והפותה שתחת הציר וכו' שנעשו לקרקע. וה"פ הכלים שמשמשין בחיבורן ואיני משמש בפ"ע אך מכיון שיש לו שם בפ"ע ר"ל דלא הוי כמכסה דפי"ד במס' כלים דהוא טהור משום דאיני משמע בפ"ע ואין לו שם בפ"ע דמקרי כיסוי דמשמעו מכסה איזה דבר אחר ואין לו שם בפ"ע, אך דלת הגם דמשתמש בחיבורן ואיני משמש בפ"ע אבל יש לו שם בפ"ע דלא נקרא מכסה או סותם הבית אלא יש לו שם התואר בפני עצמו וע"כ היה מקבל טומאה קמ"ל אעפ"כ איני מקבל טומאה מפני שנעשה לקרקע וכ"כ הר"ש ז"ל ומביא הספרי זוטא. ובהרא"ש ז"ל שם בפי' המשנה בפי"ב מ"ב וז"ל הרא"ש ז"ל פי' שיש לו שם בפ"ע שאין לו שם טפל לכלי אחר כגון כיסוי או אונקלי שבכותל אלא יש לו שם התואר לעצמו ובספרי זוטא דרש כשאומר דברים ריבה דברים התוליין בשמותיהן ומשמשים בשמות אחרים. כן שלפני המטה וקילב של מנורה שנקראים כן וקילב פי' שהם שמות בפני עצמם ותשמישן לד"א שהוא מטה ומנורה. דבר פי' זה שאמרנו מרבה אומרו דבר ואמר כל דבר מרבה כלים התלוין בשמות אחרים וכו' כדקאמרינן ומשמשין בשמותיהן כמו הפולס של מנורה ופרח של מנורה פי' שמשמשים בפ"ע ונקראים על שם המנורה עד כאן לשון הרא"ש ז"ל שם. ומרבה הספרי בין המשמשין בפ"ע ושמותיהן טפול לכלי אחר אזלינן לחומרא בתר השימוש כיון שמשמש בפ"ע כמו כן המשמש בחיבורן לדבר אחר. אך שיש לו שם התואר בפ"ע כולם מק"ט. וזה פירש המשנה כל כלי מתכות שיש לו שם בפ"ע, טמא חוץ מן הדלת ואין שום פלוגתא בזה. ולא נחלקו הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל מעולם בזה. אך דנחלקו בזה דבפרק הזה שנויה עוד משניות כמו מ"ה עקרב של פרומביא ומ"ט נזם שהוא עשוי כקדירה מלמטן וכעדשה וכו' הרמב"ם ז"ל מפרש דכולהו בסגנון אחד וסובב והולך על הסגנון של המ"ב דפרק הנ"ל והראב"ד ז"ל חלק עליו. בפ"ט מה"כ ה"א פי' הרמב"ם ז"ל המשנה דעקרב לפרומביא בסגנון זה