בית רידב"ז מא

וחתמו למסור ישר להבעל אלא עד שיאמר בעצמו לסופר כתוב ולעדים חתומו ואפילו אמר אמרו לסופר נמי פסול אע"פ שראינו שרצוה דהסופר פלוני יכתבו ואילו לא שאלו מאתו הנהו בי תרי אם לכתוב גט לאשתו היה הולך בעצמו להסופר ואך כששאלו השיב להם אמרו לסופר פלוני והסופר עזב לגמרי הנהו בי תרי וכתב למסור ישר להבעל ואין לו עסק עם הנהו בי תרי והא"מ דהוי כמו שצוה לו הבעל בעצמו מכל מקום ג"כ פסול ופשוט מאד המשנה והברייתא. (ולשון הברייתא דכתב בכ"י נגרר אחר הרישא והבן) והברייתא דבדף ע"ב ע"א גבי כתב סופר לשמה הוא באומר אמרו כדאוקי בגמ' עיי"ש ושייך שפיר הרבותא אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנו לו

ועל כי לפי זה אין מקום לקושיתכם דכל קושית הגמ' אי הכי עד שיאמר לבי תלתא תנו מבע"ל דעשאן ב"ד וכן עד שיאמרו אמרו מבע"ל הוא הכל באופן של המשנה דכל הרבותות לא מהני אלא עד שיאמר אמרו אז מהני אפילו בלא הרבותות וכ"ש ע"י הרבותות אבל האיך יתנה התנא דכל הרבותות לא יועיל עד שיאמר אמרו לסופר פלוני שיכתוב ויתן גם כן דאז מהני ז"א דא"כ הרבותות הוא חסרון דאז הרבותא אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנו לו וחזר ונתנו לה. דאם כתב הסופר על דעת ליתן להבעל והבעל יתן לה א פסול, דהא כל ההכשר הוא דהוי לשמה משום דבידו לגרשה. וה"נ כשכותב ע"ד דהכי שיגרש הוא אבל ע"ד למסור להבעל א"כ אשה לאו לגירושין קיימא כשלא שמע מפיו ע"כ לא היה יכול התנא לסיים עד שיאמרו אמרו לסופר שיכתוב ויתן דאז כשר והיה משמע דכשר אפילו בלא הרבותות וכ"ש ע"י הרבותות ובאמת באופן זה ע"י הרבותות הוי חסרון ופסול ואין זה דרך המשנה בכל הש"ס ועיי' בתוס' ז"ל ד"ה הכא באמצע העמוד דף ע"א ע"ב וז"ל ז"ל דהא בשלשה נמי מיירי ומכל מקום פריך דהו"ל למתני בסיפא ולפרש בהדיא עיי"ש. אבל להפך לגמרי ולפרש בהדיא באופן זה דווקא כשר ודיהא חסרון מה שנקט ברישא זאת לא מצינו בכל מקום ובכל הש"ס וע"כ אין מקום לקושייתם

ומה דהק' מהרמב"ם ז"ל איני מבין קושיתם על הרמב"ן ז"ל והפוסקי' ז"ל דהא להרמב"ם ז"ל שיטה אחרת בזה

ואכתוב לכם עוד מאמר מוסגר דלא יקשה לכם על דבר קונטריסי דאי אומר אמרו לסופר פלוני שיכתוב ויתן מהני א"כ נפיק מיני' חורבא – ז"א דבשנתמנה גם על הנתינה לא הוי כסופא דסופר ומשום דלא רצה להטריחו על הנתינה ועיי' בר"נ ז"ל בפ' מ"ש ודוק

אנא אחים יקרים להשיב לי בחזרה המכתב הזה כי לא הנחתי העתק מרוב הטירדא ואתפוס זאת למשכון בידי את בקורתי על קונטריס של כ"ג נ"י. ידידכם נצח יעקב דוד רידב"ז

סימן ד

ב"ה ב' ר"ח שבט תרס"ד שיקאגא יצ"ו

כבוד הרב

מכתבו קבלתי ע"ד המקוה שפקקוה בברזא של מתכת וטבעת קבוע בה אם נקרא הוייתו על ידי דבר המקבל טומאה ששאל ממני כ"ת נ"י האיך חות דעתי אם לסמוך על הח"ס ז"ל סימן רי"ח שפסק דהברזא אינו מקבל טומאה משום דאינה כלי תשמיש בפני עצמה

תשובתי עיינתי בח"ס ז"ל ס' רי"ח שהשיב להשואל ששגה קצת בהבנת הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל בפ"ט מ"ה כלים. והח"ס ז"ל מפרש לאמיתה דבהקדירה דנסרקה האיזן שוב איני ראוי לתכשיט אך הוי בית קיבול והעדשה עדיין הוא תכשיט בפ"ע וראוי לתלותו בצינורא. אבל הצינורא טהורה דאינו תכשיט בפ"ע והראב"ד ז"ל ס"ל דלא בעינן גבי תכשיט שם בפ"ע אלא העיקר מה שטהורה הצינורא הוא משום אין נותנין צינורא לחוד להאוזן אבל אם היה ראוי למלאכתה היתה מטמאה משום כלי תכשיט אפילו בלא שם אלא העיקר שאין משמשין כלל בהם בפני עצמם. והרמב"ם